קוד: צפון - המשמעות הרוחנית בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
כשנבדוק בפסוקים מהם העניינים המיוחסים לצפון נמצא שני תכנים שנראים כמנוגדים.
א. "ואת השולחן תיתן על צלע צפון
" (שמות כו 35).
השולחן שעליו לחם הפנים, מסמל את השפע החומרי שהקב"ה משפיע לישראל. מהמרכז - בית המקדש, מושפעת הברכה אל כל מרחבי הארץ, שפע זה מושפע ע"י השולחן ועבודתו. המקום המיוחד לכך הוא צפון. אם כן בצפון יש מגמה של עושר ושפע כלכלי. באיוב לז כב נאמר: "מצפון זהב יאתה". הזהב שהוא סמל העושר, מיוחס לצפון. אמרו חז"ל: "הרוצה להעשיר יצפין...." (בבא בתרא דף כה א).
אולי אפשר לצרף לכך גם את הפסוק "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" כפי שכבר נאמר קודם לכן שמאל במקרא הוא צפון, ומצד שמאל בא עושר וכבוד.
ב. מאידך אנו מוצאים שלצפון מיוחסת התכונה: "רעה", - "מצפון תפתח הרעה
" (ירמיה א 14 ועוד). (כמובן שיש גם המובן הגיאוגרפי הפשוט, בבל אשר ממנה באה הרעה על ירושלים - יושבת בצפונה של ארץ ישראל).
ג. השחיטה בעולה חטאת ואשם, נעשית דווקא בצפון. "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'". [ויקרא א 11]. פעולת השחיטה היא מעשה של קטיעת החיים, מעשה של מידת הדין, מעשה שביסודו שייך לכל המעשים המהרסים ומחבלים את סדר הופעת החיים הרגיל, והוא מיוחס דווקא לצפון.
סנהדרין היתה יושבת בלשכת הגזית אשר חציה בקודש וחציה בחול.
לשכת הגזית היתה בצפון בית המקדש. הסנהדרין שתפקידה לחתוך דינים לחרוץ גורלות של אנשים הן ממונית ובעיקר בדיני נפשות. מקומה בצפון, מקום הדין והרעה.
לסיכום אנו מוצאים שתי מגמות המיוחסות לצפון ונראות במבט ראשון כסותרות, מחד עשירות ושפע של ברכה מהשמים, ומאידך מקום הגבורה והדין הקשה, מקום המשפט והשחיטה.
כמה מרבותינו התייחסו לכפילות העניינים השייכים לצפון.
הגאון ר' אליהו מוילנא מביא הסבר נפלא בלשונו הקצרה והתמציתית: "...צפון הוא הגבורה... מצפון תיפתח הרעה. ושם הוא גיהנום ושם הוא מדור המזיקים ומשם באה הטובה לעולם כי אור החסד גנוז הוא ואי אפשר לקבלו. ושם הזהב מצפון זהב יאתה. וכן אמרו הרוצה להעשיר יצפין
". החסד של ה' כה גדול הוא, כה שופע ואינסופי, עד שאין לנו אפשרות לקבל אותו בשלמותו והוא מוכרח להיגנז!
דומה הדבר לדלי שפותחים לתוכו ברז של מים בכל עצמתו. המים ניתזין לכל עבר והדלי אינו מתמלא. כשנצמצם את הזרם, ונחליש אותו, הוא יזרום בנחת, אז יכול הדלי להתמלא. אף זאת רק במידה מסוימת, מעבר לזה ישפכו המים החוצה. אם נזרים מים בצינורות בלחץ גדול מדי הצינורות יתפוצצו ולא יוכלו להכיל את המים. אף חסדו של הקב"ה, שפע העושר והברכה שרוצה להשפיע לעולם כה גדול הוא שאין אפשרות למציאות המוגבלת לקלוט אותו, ועל כן מידת המשפט והדין קולטות ומגבילות אותו. אין הדין שמונע הזרמת שפעו של הקב"ה בעולם פועל כמידת כעס ונקמה אנושית, אלא אך ורק במחשבה ומגמה להיטיב לבריאה, ככל יכולתה לקבל. על כן דווקא בצפון ששם מידת הדין והגבורה, שם הוא גם מקור השפעת השפע העושר והברכה!
ר' יוסף ג'יקטיליא מבאר אף הוא כפילות זו ואומר: "...כשהאדם שואל חפציו מאת ה', אז מתעורר החסד ומושך ממקור הרצון כל מיני עושר וטובות לתת לשואל די מחסורו. וכשמגיעין אותן המתנות והטובות, אזי עומדת מדת הדין מצד צפון ומעכבת לגמור חפצי השואל ואומרת ישב לדין ונראה אם זה השואל ראוי לתת לו שאלה זו ששאל, או לאו. ואז נדון השואל בסנהדרין גדולה העומדת בצפון. ואם הוא ראוי נותנים לו שאלתו ואם אינו ראוי מונעים ממנו כל אותו העושר והטוב... ואז נצפן כל אותו העושר וכל אותו הטוב באוצרות ובתי גנזים אשר בצפון, ונשאר גנוז כל אותו העושר והטוב...
" עד שיוכל שוב לרדת לעולם. אם כן אף כאן אנו רואים אותו עיקרון, יש לתת את העושר למי שמגיע לו. אם ינתן למי שאינו ראוי - יהפך לו העושר לרועץ, ויהיה, "עושר השמור לבעליו לרעתו". על כן דרושה הכנה של המקבל שיהיה ראוי, ויפעל אך טוב, עם הברכה שיקבל. זה תפקיד הדין והגבורה שבצפון.
נמצאנו למדים שעומק החסד הוא, שיהיה ניתן דווקא במידה וצמצום ולא בהשפעה ללא גבולות.
דווקא הדין והמשפט הם המפתח להטבה השלמה והאמיתית. לעושר שיביא רק ברכה למקבליו ולא יהפך ל"שמנת עבית כשית....". הדין וה"רעה" במימד האלוקי, אינם מתנגדים לחסד לעושר ולברכה אלא באים להשלימם ועל כן שניהם מיוחסים לצפון!
אף הרב קוק בביאורו לסידור מסביר מדוע נשחט התמיד דווקא בצפון. "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'"; מפעל השחיטה, הוא פעולה של רוגז ומידת הדין, שנעשה בקרבן. הרי הוא מקשר בקדושת תוכיותו, את כל עניני הדינים, הפעולות המרעישות המחבלות והנראות כמהרסות ומחריבות את העולם. באמת הלא הכל הוא בא מסוד ההנהגה העליונה הצפונה. מרכז המחשבה של אל מלא רחמים, שהכל הוא לטובה ולברכה לחסד ולרחמים....
" (עולת ראיה חלק א עמ' קלד). הרב רואה את פעולת השחיטה כפעולה מייצגת. ישנם הרבה עניינים במציאות שפעולתם חבלה הרס והשחתה. אף השחיטה נראית כזאת במבט חיצוני ושטחי. כל הפעולות הללו אינן חריגה מהתכנון האלוקי אלא חלק ממנו.
ההנהגה האלוקית העליונה של המציאות, מכריעה שיש צורך גם בפעולות של הרס וחורבן. ודווקא הן יקדמו בצורה הטובה ביותר את בניין הטוב העולמי השלם. במבט לאחור יתברר שכל הפעולות האלוהיות היו לטובה וברכה והיו נחוצות והכרחיות. אולי כדוגמת רופא מנתח, שפעולתו קשה אך מלאת חסד! לכאורה הוא מצמצם את כוחות החיים חותך איברים שלמים אולם דווקא כך יוכל זרם החיים לזרום ולהחיות את כל הגויה. ללא פעולות אלו לא היה אפשר לחיים להתקיים. אם כן, רואים אנו אותו רעיון. ישנו קשר הדוק בין החסד לדין, בין העושר למשפט, והשני משלים את הראשון. דווקא דרך המשפט יופיע העושר במיטבו.
ולעתיד לבא יאמר הקב"ה לצפון, תן כל הטובות שנתתי בך (זהר ח"ג קעג)