קוד: מזרח - המשמעות הרוחנית בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
כשנבדוק בפשטי המקראות, נבחין שלצד המזרח מיוחס הכבוד האלוקי העליון. המעלה הרוחנית העליונה ביותר, היא במזרח. ביחזקאל [מג' א'] נאמר: "ויוליכני אל השער, שער אשר פונה דרך הקדים והנה כבוד אלוקי ישראל בא מדרך הקדים...
". מראה זה הוא חזרת השכינה למקדש. השכינה מגיעה ממקומה העליון לפני ירידתה לתחתונים, מהמזרח אל המערב.
ביחזקאל פרק י' מתוארת עזיבת השכינה את המקדש, ושם הכיוון ממערב למזרח. כביכול המזרח הוא מקום הסתר העליון בו שוכן כבוד ה', ואליו מסתלקת השכינה ממקום מושבה בתחתונים במערב.
קודש הקדשים היה במערב המקדש. "ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מעל הארץ לעיני בצאתם, והאופנים לעומתם ויעמוד פתח שער בית ה' הקדמוני....". מקודש הקדשים נודדת השכינה לשער המזרח.
עוד מצינו שהכיוון היחידי, שעליו נתייחד שם ה' במקרא הוא המזרח! בדברים [לג כז] נאמר: "מעונה אלהי קדם..." וכן בתהלים נה כ: "ישמע אל ויענם, ויושב קדם סלה". ושם סח לד: "לרוכב בשמי שמי קדם". לכל הכיוונים האחרים לא מיוחס שם ה' בתנ"ך!
כותב ר' יצחק דמן עכו: "...כי ממזרח מתפשט האור הראשון (בעולם העליון) והוא מקום זריחת השמש בעולם התחתון, כן בעולם העליון הוא מקום אצילות האור הראשון....
".
לפי דבריו של ר' יצחק דמן עכו מתבררת משמעות חדשה לביטוי "מקדם". קדם מלשון קדמון וראשון. השמש מתחילה ומקדימה לזרוח ממזרח כשם שבעולם העליון, אצילות האור הראשון דהיינו התחלת הופעת הבריאה מרצונו הקדום של רבונו של עולם באה מהמזרח הרוחני.
יש להעיר שהתפיסה של מהלך הבריאה שונה כאן מהמקובל. בדרך כלל שגור המשפט, שהקב"ה ברא את העולם "יש מאין". תחילה לא היה מאומה, ומהחידלון והריק המוחלט, המציא הקב"ה את העולם שהוא יש. כאן אנו נפגשים בתפיסה הפוכה, הרואה בתהליך הבריאה, תהליך של יצירת "אין מיש"!
כותב הרב ז"ל: "מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות (כלומר הולכות ונוצרות ומופיעות במציאות) בתור ירידה מאלוהיות לעולמיות
". (כלומר ממעלה של ישות עליונה אינסופית לא מוגבלת, ישנה ירידה והתגבלות למעלה של סופיות, בעלת גבולות שונים, של מקום וזמן וכדומה).
"ירידה זו היא כמו השפלה "ומיתה" נוראה, אשר כל הירידות שבעולם מדרגה לדרגה מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין לא ישוו לה". ביאר הרב צבי יהודה בהערותיו שם, שהכוונה בביטוי "מיתה נוראה" כדברי "ראשית חכמה" - "סיבת הסתלקות שפעו ואורו, וקרא לו מיתה, ובאדיר במרום לרמח"ל כתב - "מיתה הוא הסתלקות ממדרגה למדרגה". ועוד הביא מהעץ חיים"... שיורד והולך לעולם אחר (תחתון יותר) נקרא מיתה".
נמצא שהמזרח, שם תחילת הבריאה, שם המדרגה העליונה הרוחנית האינסופית, שעוד לפני הירידות. ממנו תחילת הירידות. משם הולכת ויורדת ההויה לכיון המערב. ירידה שמשמעותה צמצום הגודל והרוחב, וכניסה למימדים גשמיים בסופו של דבר.
מעניין להיוכח שאף לגבי הקב"ה אנו מוצאים "פנים ואחור" - ומפיו של הקב"ה!
כשביקש משה רבינו מהקב"ה, "הראני נא את כבודך
", ענה לו הקב"ה: "...וראית את אחורי ופני לא יראו
". מפשט הפסוק אנו לומדים שפנים הוא מדרגה עליונה שאינה ניתנת להשגה (מזרח), ואחור מדרגה נמוכה יותר, הניתנת להשגה ע"י האדם.
כך מבאר הרמב"ם במורה נבוכים במספר מקומות, "... משה ע"ה ביקש השגה מסוימת כינה אותה בראיית פנים באמרו ופני לא יראו, והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש. והוא אשר כינה אותה בראית אחור, באומרו וראית את אחורי.... כלומר ידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה...
"(מורה נבוכים חלק א פרק כא)(לעומת השגת עצמות ה' הוא הפנים).
ועוד כתב ".... אח"כ ביקש משה השגת עצמו יתעלה, והוא אומרו הראני נא את כבודך, ונאמר לו... לא תוכל לראות פני וכו'. אך אומרו "אני אעביר כל טובי", הוא רמז למה שהציג לפניו כל הנמצאים, שעליהם נאמר: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". כוונתי בהצגתם לפניו, שישיג (משה) טבעיהם וקשריהם זה בזה, שאז ידע הנהגתו אותם היאך היא הכלל והפרט...
" (מורה נבוכים חלק א פרק נ"ד)
לסיכום, לדעת התוספות, הכיוונים נקבעים על פי השכינה שנמצאת במערב ופניה למזרח. מהמזרח ירדה לעולם ושם מקורה! אף הפסוקים בתורה לגבי הקב"ה מורים שהמזרח עניינו המקור של הכל. אם כן כוון המזרח, יציין מגמה של מציאות מופשטת רוחנית עליונה, לעומת המערב שזו ירידה לעולמיות. ירידה לכל הכוחות שפועלים בעולם. השכינה היא העניין האלוקי היורד לשכון בתחתונים ומגיע עד לכל המדרגות העולמיות התחתונות ושוכן בתוכם.