פעילותם של שאול ושל דוד למימוש מלכותם

קוד: פעילותם של שאול ושל דוד למימוש מלכותם בתנ"ך

סוג: הבדלים2

מאת: הרב אליהו מאלי

אל:

יג. המלכת שאול

בין מלכות שאול לדוד קימים הבדלים יסודיים העוברים כחוט השני בכל סדרי פעולותיהם. ההתייחסות של דוד ושאול למצבים השונים שהם פוגשים בשנות מלכותם שונה מאד, ושינוי זה עקבי הוא.

שמואל מושח פעם ראשונה את שאול ביחידות, נותן לו אותות ומצוה אותו (שמואל א י7-8): "והיה כי תבאנה האותות האלה לך, עשה לך אשר תמצא ידך כי האלוהים עמך. וירדת לפני הגלגל והנה אנוכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים, שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה". אולם שאול אינו עושה דבר ללכוד את המלוכה (שמואל א י 16): "...ואת דבר המלוכה לא הגיד...".

שאול אינו אוסף את העם בגלגל כציווי שמואל, לכן שמואל מיוזמתו אוסף את כל העם במצפה ומכריז על בחירת שאול למלך (שמואל א י24): "ויאמר שמואל אל כל העם: הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם! ויריעו כל העם ויאמרו: יחי המלך!". באופן טבעי מתעוררת בנו הציפיה לשמוע את שאול פוקד שרי צבא בראש העם, מארגן לו צבא ומתחיל לשלוט. אבל נכונה לנו אכזבה (שמואל א י 26): "וגם שאול הלך לביתו גבעתה...". אפשר להבין את הרקע לאמירתם של הנרגנים (שמואל א י 27): "ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה, ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש".

רק מול התקפת נחש העמוני, שאול מתעשת ותופס את המלוכה (שמואל א יא 6-7): "ותצלח רוח אלוהים על שאול בשמעו את הדברים האלה, ויחר אפו מאד. ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר: אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה יעשה לבקרו! ויפול פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד".

גם אחרי הניצחון, כשהעם מביע את אמונו המלא בשאול, הוא אינו אוסף את העם, אלא שוב שמואל הוא היוזם (שמואל א יא 14-15): "ויאמר שמואל אל העם: לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה! וילכו כל העם הגלגל. וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל. ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה'...".

למדנו מכאן שאחד ממאפייני "מלכות השעה" של שאול הוא פאסיביות. היגררות אחרי המצבים המזדמנים, ולא תכנון וביצוע של מהלכים יזומים.

שאול נדחף על ידי שמואל הנביא להיכנס לתפקידו, פעם אחר פעם ורק לבסוף בכורח המציאות הוא מתחיל למלוך.

לא כך צריך מלך להיכנס לתפקידו.

יד. המלכת דוד

המלכתו של דוד התמשכה על פני זמן רב. השלב הראשון מתרחש בבית לחם. שמואל מושך את דוד למלך בקרב אחיו. בשלב השני מתקרב דוד לחצר המלוכה, הוא מנגן בכינור בעת שתוקפת את שאול רוח רעה. לאחר מכן מתהדקים הקשרים בין שאול לדוד. כאשר הורג דוד את גלית, ממנהו שאול לשר בצבאו, ולבסוף מתחתן הוא עם מיכל בת שאול.

רוחו הרעה של שאול, גורמת לעוינות ולאיבה כלפי דוד, והוא נדחה לתקופה ארוכה מחצר המלכות. שאול ממשיך לרודפו ללא הצלחה, בו זמנית ביטחון הפנים הולך ומתדרדר. פלישתים מתחזקים ובמערכה האחרונה שבינם לבין שאול יד ישראל על התחתונה, ושאול נהרג.

בשלב זה, עולה דוד לחברון ובני יהודה ממליכים אותו למלך עליהם (שמואל ב ב4) "ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את שאול ”.

המלוכה על שבט יהודה באה ביוזמת אנשי יהודה. אולם איך יממש דוד את נבואת שמואל אודות המלוכה על כל ישראל?

נוכל ללמוד רבות מאופן הפניה של דוד לאנשי יבש גלעד (שמואל ב ב 5-7): "וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם לה' אשר עשיתם החסד הזה עם אדניכם עם שאול ותקברו אתו. ועתה יעש ה' עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה. ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדניכם שאול וגם אתי משחו בית יהודה למלך עליהם".
החלק הראשון של פניתו, עוסק בחסד שגמלו אנשי יבש גלעד עם שאול. על מעשה זה ראוים הם לשבח ולפרס. בחלק השני של דבריו מזכיר דוד את מות שאול, ואת משיחתו למלך על ידי בני יהודה. ומוסיף: תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל.
כוונתו ברורה, אולם אין הוא דורש ואף אינו מבקש מהם להמליכו עליהם!
דוד אינו מנסה לשכנע ולעשות נפשות בקרב ישראל למען המלכתו.

בסיטואציה שנוצרה באותו זמן, לא היה דוד יחיד ברצונו למלוך. אבנר סבר שיש להמליך את איש בושת וכך גם עשה. כנראה העובדה שמלכותו של שאול התחילה ביבש גלעד, נתנה משקל רב להכרעתם גם עתה.
מה היא תגובת דוד? אין בפסוקים שום תגובה! נראה שבמקרה זה אפשר ללמוד ממה שלא נאמר, יותר ממה שנאמר. "כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו". דוד אינו רודף אחר הכבוד. אם לאחר פניה מתוך צניעות וענוה, אין העם רוצים בו, אות הוא כי עדיין לא הגיעה העת.

נוכל ללמוד מכאן יסודות חשובים באופן הבחירה של מנהיג הציבור. מצד אחד, מי שצריך להיות מנהיג, בין אם נמשח למלך על ידי נביא, או שברור לו שהוא צריך למלוך, מוטל עליו לפעול לממוש שליחות זו. אך מאידך הפניה לציבור בבקשה לשכנעם שהוא המתאים, פסולה. את דוד הכירו כולם הוא היה המוציא והמביא במלחמה נגד הפלישתים (שמואל א יח 13-16): "ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם... וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם": מכוח הכרות זו עומד דוד לבחירת העם.

יהודה רצו בו, ישראל עדיין לא. על כן מחכה דוד שבע שנים עד שמבשיל הרצון בלב שאר ישראל, והם פונים אליו שימלוך אף עליהם.
לסיכום: בשני אופנים יכול המנהיג האמיתי להיבחר:

א. המנהיגות הרוחנית תצביע על המועמד המתאים ותמליץ לציבור לקבלו! [מנהיגות זו יכולה להיות הנביא, או גדולי הרוח באומה]
ב. הכרות רבת שנים של כל העם את המועמד. הכרות הנובעת מעשיתו של המנהיג בתחומים השונים. הכרות של כשרונותיו ושל יושרו, אומץ ליבו, תושיתו נחישותו, ומסירותו למען העם.
במצב זה אין צורך בהתפארות של הנבחר במעשיו. כולם מכירים ויודעים.
בתקופתנו, שרבים המעמדים, ולא כולם ידועים, מתעוררת השאלה כיצד יציגו המעמדים את עצמם בפני הבוחרים. האם בעל הכסף הוא זה שיגבר על ידי אמצעי הפרסום שעומדים לרשותו?

נראה לי שהדרך הנכונה היא למנות ועדה של אנשים לא פוליטים שהנם אנשי מוסר ורוח והם יכתבו תיאור של כל מעמד, מעשיו בעבר ובהוה, והדגשיו לעתיד. כמות הפרסום ואיכותו תהיה שוה לכל המעמדים. העלות תהיה על חשבון המדינה ולא מהמעמדים. פרסום זה יגיע לכל אזרח במדינה, וכל פרסום נוסף יאסר.

על אנשי הועדה תאסר כל פעילות שיכולה להביא להם טובת הנאה מחברותם בועדה, כגון מינוים בחברות כלשהן וכדומה. כמו כן לא יוכלו חברי הועדה להיבחר לתפקידים פוליטיים למשך עשר שנים ויותר.