קוד: תוכחה על-ידי בחינה בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
חגי ב 10-14: "(י) בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר ד’ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: (יא) כֹּה אָמַר ד’ צְבָאוֹת שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר: (יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל, הֲיִקְדָּש,ׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא: (יג) וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה, הֲיִטְמָא, וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: (יד) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ד’ וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא:
"
בנבואה זו מבקש ד' מהנביא לערוך בחינה לכוהנים. חגי שואל את הכוהנים שתי שאלות, והכוהנים עונים עליהן. האם ענו כראוי?
בתגובת חגי לתשובת הכוהנים יש גינוי חריף. הגינוי הוא לעם כולו שהכוהנים הם שלוחיו. מה פשר הגינוי? האם הגינוי הוא תוצאה מהמבחן או למרות המבחן?
ננסה להבין תחילה את השאלות של חגי ואת תשובות הכוהנים. לשם כך נקדים יסודות הטומאה והטהרה.
יש הדרגה בטומאות:
השלישי לטומאה והרביעי לטומאה, הן מדרגות טומאה, שגזרו רבנן ואינן מהתורה.
נחלקו חז"ל מה היתה השאלה והאם טעו הכוהנים? "רב אמר: השתבשו הכוהנים. ושמואל אמר: לא השתבשו
"
(בבלי פסחים יז א).
מפרש רש"י: הביטוי "בשר קודש" פירושו בשר של נבלה או שרץ שהם "אב הטומאה".
השאלה השניה היתה בטומאת מת. גם בשאלה השניה הם השיבו שהנוגע טמא. כאן מסכימים רב ושמואל שהכוהנים צדקו, מפני שבטומאת מת הרביעי בקודש טמא.
ישנה דעה שלישית, האומרת שהכוהנים טעו בשתי השאלות: רבינא אמר: לא היו בקיאין ברביעי בקודש כלל. בשאלה הראשונה מסביר רבינא את טעותם כהסברו של רב, ולגבי מת [היינו בשאלה השניה] שלישי בקודש שאל אותם, דהיינו, מת שהוא אבי אבות הטומאה, נגע בלחם. הלחם נעשה אב, והנזיד ראשון לטומאה, היין שני לטומאה, והשמן שלישי לטומאה. הכוהנים אמרו טמא מפני שהשמן רביעי לטומאה. האמת היא שהוא שלישי לטומאה.
ישנם מספר הבדלים בין הפרשנים, בהסבר הפשט של הפסוק. "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל, היקדש"?
|
|
אב הטומאה |
ראשון לטומאה |
שני לטומאה |
שלישי לטומאה |
רביעי לטומאה |
חמישי טהור |
|
רב ( רש"י חגי ב יב) |
שרץ |
לחם |
נזיד |
יין |
שמן או כל מאכל |
|
|
שמואל |
שרץ |
כנף הבגד |
לחם |
נזיד |
יין |
שמן או כל מאכל |
|
רב ( דעת רבינו תם בתוספות פסחים יז ב) |
שרץ |
כנף הבגד |
לחם או נזיד |
יין או שמן |
כל מאכל |
|
|
שמואל |
שרץ |
כנף |
דבר כלשהו |
לחם או נזיד |
יין או שמן |
כל מאכל |
|
רב ( רמב"ם פירוש המשניות הקדמה לסדר טהרות). |
שרץ |
כנף בגד |
בשר [=לחם] |
נזיד |
יין, שמן או כל מאכל |
|
|
שמואל |
שרץ |
כנף בגד |
אוכל |
לחם |
נזיד |
יין, שמן או כל מאכל |
"וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ד’ וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא
".
לפירושו של רב, אכן טעו הכוהנים וראויים הם לגערה, אך מדוע הגינוי כולל את כל עם ישראל?
לפירושו של שמואל קשה עוד יותר, שהרי תשובת הכוהנים: "טמא", נכונה היא. מדוע הכעס והגערה?
חז"ל התקשו בשאלה, ובירושלמי
(סוטה כג א)נאמר: "ולמה הוא מקללן? כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא, מה אכפת ליה
". [כאדם המבקש עילה על חבירו וביתו, ולא איכפת לו מה משיבו].
ממשיך הירושלמי ושואל: "לא דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא? [כלומר הרי אמר הנביא: "ואשר יקריבו שם טמא הוא", מדוע כל מה שמקריבים שם טמא?] כדאמר רבי סימון בר זבדי: גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח
".
על פי הירושלמי, יש על ישראל כעס חבוי. כעס זה מתגלה בשאלות שהקב"ה שם בפי חגי. על כן נשמעת גערה בכוהנים ובעם, אף כאשר השיבו נכונה על השאלות שנשאלו.
בנוסף לכך הוזנחה טהרת המקדש, עד כדי כך שמצאו שם גולגולת מת. דבר זה גרם טומאה לכל הקורבנות. אולי איפשרה הזנחה של ישראל לשומרונים להחדיר שם גולגולת זו. כזכור, ניסו השומרונים בכל כוחם, לחבל במקדש ובבנינו
(עיין "מרגליות הים" לר' ראובן מרגליות סנהדרין דף יב אות לה - לח).
מה גרם לד' לכעוס על ישראל?
נראה לאמר שהכעס התעורר מרפיון העם בבנין המקדש.
שלושה חודשים לפני נבואה זו, התחדשה עבודת הבנין: "ויבואו ויעשו מלאכה בבית ד' צבאות אלוהיהם. ביום עשרים וארבעה לחודש בשישי בשנת שתים לדריוש המלך
"
(חגי א יד-טו). כנראה שהעבודה התנהלה בעצלתיים. אולי חששו מתגובת דריוש, ואולי לא ראו את חשיבות הענין.
התאריך של נבואה זו הוא בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתיים לדריוש. באותה שנה נתן דריוש בן אסתר רשות להשלים את בנין המקדש, זאת למרות נסיונות האויבים לעכב את הבנין.
נבואת זכריה הראשונה היא בחודש השמיני לשנה השניה לדריוש. סמוך מאוד לנבואת המבחן של חגי. אף זכריה גוער בישראל: "קָצַף ד' על אבותיכם קָצֶף… שובו נא מדרכיכם הרעים…
".
(זכריה א 2-4).
חגי וזכריה שניהם מתכוונים לדרבן את העם לבנות את בית המקדש, בזריזות ובחשק. בספר עזרא מתואר שהבנין התחדש בעידודם של חגי וזכריה הנביאים.
העידוד היה באופן כפול: מחד, גערה על העצלות והרפיון מקיום דבר ד'. זו היא נבואת זכריה שהזכרנו לעיל. מאידך, הבטחות רבות להצלחה חומרית בכל אשר יפנו. זו היא נבואת חגי:
"שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן היום אשר יסד היכל ד’ שימו לבבכם: העוד הזרע בַּמְגוּרָה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא' מן היום הזה אֲבָרֵך
":
(חגי ב יח-יט)
כפי הנראה הועילו הגערות מחד וההבטחות מאידך. בנין בית המקדש הושלם!
"וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּאה {נְבִיָּא} וּזְכַרְיָה בַּר עִדּוֹא, וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס: וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא
" (עזרא ו יד-טו) [זקני היהודים בנו והצליחו על ידי נבואת חגי וזכריה, ובנו ושיכללו את בית המקדש מאת ד' ומאת מלכי פרס ונגמר הבית ביום שלוש לירח אדר שנת שש לדריוש].