קוד: שלושת העיכובים בבניין המקדש ושלושת התשובות של חגי בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
בארץ ישראל דורשים חגי וזכריה פעם אחר פעם, מהעם וממנהיגיו לחדש את הבנייה. מסתבר שהם נתקלו בהתנגדות.
בתחילת נבואת חגי נאמר (חגי א1) "ביום אחד לחדש היה דבר ד' ביד חגי... לאמור
".
אחרי כן נאמר (חגי א2): "כה אמר ד' צבאות לאמור...
".
אחרי כן נאמר (חגי א3): "ויהי דבר ד' ביד חגי הנביא לאמו
ר".
למי מיועדות שלוש אמירות אלו?
"העם הזה אמרו: לא עת בא, עת בית ד’ להבנות
" (פסוק 2). מדוע לא הגיע הזמן של עת בית ד' להיבנות?
יכולות להיות שלוש סיבות: א. מדינית - ביטחונית. ב. דתית. ג. כלכלית.
מבחינה מדינית הוטל איסור מטעם הממלכה הפרסית לבנות את בית המקדש. אם כן לבנות עתה פירושו למרוד במלכות. מי מעז לפתוח במרד נגד האימפריה הפרסית?סיבה זו אינה נזכרת בנבואה זו במפורש, אך נמצאת היא בנבואה השניה של חגי.
אומרים העולים, בעבר חשבנו שהגיע הזמן ונכזבנו, ומי ערב לנו שעתה הגיעה העת? מלכי גויים ואף גדולי עמנו טעו בכך.
אף איסור יש בדבר: "... כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה. ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם. ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי
"
(כתובות קיא א). מעיר תוספות, שפסוק זה נאמר בעיקר על גלות ראשונה!
(תוספות כתובות דף קיא א: "אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא
"). למרות זאת הוא שימש סיבה לר' יהודה שלא לעלות לארץ ישראל אף לאחר גלות בית שני. רבים חשבו ששבועות אלו מעכבות מלעלות לארץ אף בזמן הזה.
סיבה זו נרמזת בכפילות שבפסוק ב. "לא עת בא, עת בית ד'
". המשפט תמוה, כביכול אומר הנביא לא הגיע הזמן של הזמן. מהי העת השניה הנזכרת בפסוק? אלא יש לבאר שהכוונה היא: הזמן של הפקידה האלוקית. זמן הקץ של שבעים השנים.
מצבם הכלכלי של העולים היה בכי רע (חגי א6): "זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב
". הארץ אינה נענית לזורעים אותה ואינה נותנת פירותיה בעין יפה. אין די אוכל בכדי להשביע את הנפש. שותים מעט יין, אך אין בו די בכדי להשתכר. הבגדים מועטים מכדי שיחממו את בעליהם. המשכורת זעומה כאילו הוטל הכסף לארנק שיש בו חור.
כיצד אפשר להיכנס להרפתקאה יקרה כל כך כבנין בית המקדש? מי יממן את הבנין? יש כאן קל וחומר, אם את עצמנו איננו מחזיקים בכבוד, כיצד נממן את הבנין היקר?
ניתן לשער שהסיבה הדתית שייכת יותר ליהושע הכהן הגדול, הסיבה המדינית לזרובבל שהיה המושל ביהודה מטעם מלך פרס, והסיבה הכלכלית היתה שייכת לכל העם.
חגי צריך להתמודד עם שלושת הנימוקים.
כלפי אלו שמתעכבים מסיבות דתיות, אומר לו ד': "סבורים הם שלא אקיים את דברי שאמרתי לפי מלאת לחרבות ירושלים ע' שנה ולא יבא עוד עת ביתי להבנות, אמור להם שבא עתה העת
"
(רש"י חגי א ב).
כלפי האומרים: "לא עת בא עת בית ד' להיבנות
", אומר הנביא (חגי א4): "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים?
" יש כאן חזרה על מילת המפתח – "עת ". אומר להם הנביא: ובבתיכם כן הגיעה העת לשבת? אם אכן לא הגיע העת של בנין המקדש, כיצד הגיעה העת לשבת בבתיכם כאן בארץ ולא בגלות? האין זאת על פי הצהרת כורש שאיפשרה את התחלת בנין המקדש?
אמירה זו היתה צריכה להספיק גם לזרובבל ושריו האחראים על המדינה. כפי הנראה לא כך היו הדברים.
לעם מנסה חגי להסביר באופן אחר. כיון שטוענים הם שאין כסף, לא תעזור האמירה בשם ד' שצריך לבנות. על כן חגי מסביר שהם הופכים את התוצאה לסיבה! הם אומרים לא נבנה מכיון שאין כסף, אך האמת היא שאין להם כסף כי אינם בונים! (חגי א9): "פָּנה אל הרבה והנה למעט... יען מה נאם ד’ צבאות, יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו
".
אנשים שאינם מאמינים בהשגחה, מבחינים רק בסיבות הנראות לעין. אולם כאשר מאמינים בבורא עולם, המנהיג את עולמו ומשגיח עליו, יודעים שיש מאורעות המתרחשים כתגובה לעשיה האנושית, הן לחיוב והן לשלילה
(רד"ק חגי א יב). "והיה אם שמוע תשמעו...
" אז "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך
"
(דברים יא יד).
אף כאן אומר חגי:
"פנה אל הרבה והנה למעט... יען מה נאם ד’ צבאות, יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו
".
דברי חגי באמת השפיעו על העם (חגי א12): "וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול ד’ אלהיהם ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו ד’ אלהיהם וייראו העם מפני ד'
".
האם חודשה העבודה? מסתבר שלא! לא מוזכר בפסוקים מאומה זולת העובדה שהעם ירא מפני ד'. המנהיגים עדיין לא שוכנעו, שצריך לפעול בניגוד לרשיון המלכות. בפסוק הבא (פסוק 13) פונה חגי בנבואה חדשה: "ויאמר חגי מלאך ד' במלאכות ד' לעם לאמר, אני אתכם נאם ד'
". תאריך הנבואה, עשרים וארבעה לחודש השישי. עשרים וארבעה יום לאחר הנבואה הקודמת שהיתה באחד בחודש השישי! שלושה שבועות וחצי עברו והעם לא נענה לקריאה לחדש את בנין המקדש, על כן פונה הנביא בשנית.
מי עיכב? מסתבר שהמנהיגים, שהרי על העם מסופר שירא את ד'
(מלבי"ם על חגי א יב: "וייראו העם - אמנם העם ההמוני יראו מפני ה' מפחד העונש, ובכ"ז לא שמעו להתחיל בבנין כי לא היה להם רשות מן המלך
"). אך ההמון זקוק למנהיגים שיארגנו וירכזו אותו. המנהיגים לא עשו זאת. מסתבר שנימוקם היה מדיני ביטחוני. פחד מפני דריוש. אמירת ד': "אני אתכם
", מעידה על פחד זה, שכן רק לאדם החרד מפני דבר מה צריך לאמר אני אתך.אומר להם ד': אין לכם לפחוד מהמלכות מכיון שאני אתכם.
בעקבות נבואה זאת מסופר:
"ויבואו ויעשו מלאכה בבית ד' צבאות אלהיהם
". סולקו כל העיכובים בחלקים השונים של העם.