קוד: מדוע צריך לעשות תשובה שלמה ולא מספיק להוסיף מצוה אחת בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל: ספר "שיעורים"
אנו מודעים למאמר חז"ל בשולחן ערוך: "שלושה נידונים לפני ראש השנה. צדיקים נידונים לחיים, רשעים לאלתר למיתה ובינוניים (שהם הרוב) מחכים עד הושענא-רבה (שלושה שבועות) בכדי שנראה אם נופלים לכף הצדיקים או לכף הרשעים".
הרמב"ם בבואו לדון בחזרה בתשובה שלפני הימים הנוראים, דורש מהאדם "...שיקבל עליו שיחזור בתשובה שלמה..."
נשאלת השאלה: הרי נאמר ששכר מצוה הוא: "מלא כל העולם כבודו", אז אפילו אם אדם בינוני עשה מצווה אחת, הרי הוא מיד עובר "למשקל הצדיקים" שהרי שכר מצווה אחת הוא עולם ומלואו. הדימוי הוא למאזני הצדק, כשהם מאוזנים הרי שמשקל המצוות שווה למשקל החובות (זהו כאמור הדימוי לבינוניים), אם נוסיף אפילו משקולת קטנה ביותר לצד אחד, מיד יופר שיווי המשקל לטובת אותו צד שהוספנו את המשקולת, יוצא אם כן שאם אדם יוסיף עוד מצווה "אחת קטנה", הרי מיד צד המצוות יגבר וההטיה תהיה לכף הזכות.
אם כך מדוע הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שלא מספיק לקבל על עצמו עוד מצוה אלא צריך חזרה בתשובה שלמה? הרי עוד מצווה קטנה "והעניין מסודר" לכאורה?
על-פי הגמרא בבבא בתרא וכך גם פוסק הרמב"ם, הונאה היא "שתות" כלומר 1/6 מהערך נחשב כהונאה. לדוגמא: אם אדם מוכר דבר השווה 60 ₪, ב- 1/6 מערכו כלומר 70 ₪ ומעלה, הרי יש בכך משום הונאה במסחר והמיקח בטל.
הרי לפי הלכה זו בנושא הונאה, הרי שיעקב הונה את עשיו, שהרי מכר לעשיו "צלחת מרק" טובה וקיבל תמורתה את "הבכורה" המקנה לו את רכוש יצחק ששוויו היה יותר מאלפי מונים ממחירו של נזיד העדשים. אם כך יש כאן הונאה והמיקח בטל, אז מה כל ההתרגשות מסיפור יעקב ועשיו?
אלא אומרים גדולי המוסר, מאחר והתורה מוסיפה את הפסוק "ויבז עשיו את הבכורה
" מכאן שגם לאחר שאכל ושבע מאותו "נזיד עדשים", עדיין התורה מציינת ויבז עשיו את הבכורה, כלומר הוא לא
מכר את הבכורה כשהיה "רעב ולחוץ" אלא גם לאחר מכן כשהיה כבר שבע ושקול
בדעתו הוא לא החשיב את הבכורה ואת התועלת שתצא לו ממנה. מכאן
שערך הבכורה בעיניו,היה שווה
לצלחת המרק ולכן אין כאן הונאה!
ערכו של כל חפץ - נקבע ע"י בעליו ואין לו בהכרח ערך מוחלט, כך הדבר גם לגבי המצוות.
לכן לדוגמא: אם אדם מחליט בדעה צלולה למכור את מכוניתו בהנחה של 1/5 מערכה בשוק, הרי העסקה קיימת ואין כאן עבירת הונאה, שהרי מסיבה זו או אחרת ערך מכוניתו שווה בעיניו פחות וזה מה שקובע ולא מחיר השוק שלה.
אומרים בעלי המוסר כנ"ל לגבי המצוות. אמנם אין הקב"ה יכול לשלם שכר מצווה בעולם הזה (כפי שמופיע במסכת ברכות) מפני ששכרה עצום, אבל זהו ערך שנקבע בשמים מעין ה- "הערך המוחלט", אבל את הערך המעשי קובע האדם עצמו.
נדגים ע"י דוגמא: אם אדם לומד שיעור תורה כל שבוע, ופעם אחת הוא החליט שהוא לא בא כי יש לו תוכנית מאד מעניינת בטלוויזיה, הרי שבכך הוא קיבע וקבע את ערכה של שעת לימוד תורה ותמיד זה יקבע בערך המינימלי שקבע. כלומר, האדם עצמו קובע את ערך המצווה ולכן אם למד מאתיים שעות של לימוד תורה, ישלמו לו שווה ערך למאתיים שעות צפייה ולא את הערך הקבוע בשמים ללימוד תורה.
– ההנחה שאין ערך קבוע או שכר קבוע למצוה אלא האדם בהתייחסותו למצוה קובע את ערכה הוא חידוש גדול מאד.
אומר משה לבני ישראל (בפרשת ואתחנן) "...ומה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו ולשמור
כל מצוותיו תורותיו
וחוקיו...
". שואלת הגמרא - הרי מה שמשה מבקש מהם זה "יראת שמים מלאה" וכי
מילתא זוטרתא היא? וכי זה דבר פשוט לשמור את
כל מצוותיו?
אולי אצל משה רבנו זה דבר פשוט, אבל אצל בני ישראל זה דבר קשה עד
מאוד? מדוע שואל משה "...ומה ה' אלוהיך שואל מעמך...
" כאילו זה עניין של
מה בכך, הרי הוא דורש
הכל.
"קושי" - זהו דבר המטריד את האדם ו- "קל" זה דבר שלא מטרידו. לדוגמא - פרנסה,בריאות,שידוכין ועוד, אלו הם דברים הקשים לאדם. עובדה היא שאם לאדם אין פרנסה, הרי הוא לא ישן טוב בלילה - מאחר והוא מוטרד! כנ"ל לגבי בריאותו וכדומה! אבל האם שמענו על מישהו שלא ישן טוב בלילה עקב דאגתו לחוסר ביראת שמים? אם כן מסתבר שלהגיע ליראת שמים זהו כנראה דבר קל יחסית.
ומהו ההסבר לכך:
אומרים חז"ל, ישנם דברים שהם לא בידי אדם, לכן הם נראים קשים. לדוגמא: פרנסה, בריאות ושידוכין הם לא בידי אדם אלא בידי שמים ולכן הוא אדם יכול לעשות ולפעול אבל לא תמיד יש פרופורציה בין מעשיו לתוצאות. אבל יראת שמים שהיא כולה בידי האדם לכן הוא לא מוטרד, מפני שהוא תמיד יחשוב שמחר הוא יכול לשפר ולעשות טוב יותר, לכן זה לא ממש מטריד אותו.
מסקנה:
יראת שמים היא בידי האדם בלבד ולכן בידיו לתקן ולשפר.
השיפור של האדם ביראת שמים ובקיום מצוות דורש חזרה בתשובה שלמה כמופיע ברמב"ם בהלכות תשובה. לפיכך ניתן כעת לענות על השאלה ששאלנו בתחילת השיעור, שהרי קיום של "עוד מצווה אחת" לא תעביר את האדם "מסטאטוס הרשעים" "לצדיקים", מפני שאם האדם לא עשה חזרה בתשובה, הרי לא תיקן מידותיו ואז אותה מצווה שהאדם עושה, יתכן ואין לה ערך שהרי יתכן וערכה שווה בעיניו כחצי שעת צפייה בטלוויזיה, לכן דרוש יותר מזה. דרוש שינוי דרך וכיוון.
שכר המצווה, תלוי בהערכת מקיים המצווה את המצווה והיא אינה תלויה באיזה שהוא "תעריף" קבוע. לכן יכולים שני אנשים שונים לקיים את אותה מצווה בדיוק והשכר שלהם יהיה שונה לחלוטין.
על הפסוק "...וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תנו איש
את אחיו...
" דברים, פרשת בהר (פרק כה,פסוק יד), אומרת הגמרא במסכת בכורות
(דף יג, עמוד א) "לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד
כוכבים...
".
מכאן היו כאלו שניסו ללמוד כאילו התורה מרשה ח"ו להונות את הגוי ולא היא!!!
אומרים חז"ל, פסוק זה נאמר בעובדי אלילים בימים הקדמונים שלא היו
מאמינים בייחוד ה' ומרוב פראותם נדמו לפריצי חיות והיו מזיקים לחברת האדם
וקנייניו ולישוב העולם והדרו, ועמים אלו נעלמו מהעולם ואינם קיימים עוד,
ולכן מסביר בעל התורה תמימה (שם) "לעמיתך " אתה מחזיר את החוב. מיהו עמיתך? "עמיתך" הוא מי שיש לו חוקים ומשפטים ישרים בין אדם לחברו כולל הגויים
וכך גם מובאת הגמרא במסכת בבא-קמא, לגבי שור של ישראל שנגח שור של עובד
כוכבים
שפטור. מדוע הוא פטור? מפני שמדובר כאן בפריצי אדם שאין להם לא חוקים לא דינים ולא משפטים,
אבל הגויים בימנו שיש להם בתי הדין שלהם וחוקים שלהם ברור לחלוטין שאין
להונות אותם וכל העובר על כך עליו נאמר "...כי תועבת ה' כל עשה עוול...
"
וראה בתורה תמימה שהאריך בזה מאוד מאוד (שם).
"...השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימנו כקדם...
"