קוד: מנהגי חג שבועות בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל:
שם זה הודגש לאחר חורבן הבית, כשביטלו את הבאת הביכורים מפירות האילן ואת הנפת שתי הלחם. או אז הודגש אופיו של החג כחג מתן תורה.
לכן מרבים בו כיום בלימוד תורה, בבחינת "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".
נשאלת השאלה: האם גם בכל ימות השנה יש דין לימוד תורה כל היום?
ראו במאמר הלכה ואין מורים כן.
בחג השבועות, אנו יושבים ולומדים תורה יותר מאשר בכל יום רגיל, להראות שלימוד תורה מחייב בבחינת "והגית בו יומם ולילה", ואין אנו מסתפקים "בקריאת שמע" כתחליף תמציתי ללימוד תורה. נדון כאן במספר מנהגים הנוהגים בחג השבועות.
מנהג זה מופיע כבר בזוהר ומבוסס כנראה על "הפרישה" מהמשפחה, שנדרש מכל הגברים במדבר לפני קבלת התורה. רשב"י ראה בכך מעין "קישוט" לכלה (הכלה – היא כנסת ישראל), לפני בואה אל המלך, לכן גם נתחברו הרבה פיוטים בצורת תנאים וכתובה.
בד"כ נוהגים ללמוד הכל, בכדי להדגיש את הפסוק:
"ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות, כ"ד, י"ב)
"לוחות" – אלו עשרת הדברות.
"תורה" – אלו חמשת חומשי תורה.
"המצוה" – זו המשנה.
"אשר כתבתי" – אלו נביאים וכתובים.
"להורותם" – זו הגמרא.
מלמד שכולם נתנו מרועה אחד בהר סיני.
חיבור זה נתחבר ע"י רבי מאיר ש"ץ בוורמיזא אשר באשכנז במאה ה-11.
מכילים תשעים חרוזים שכולם מסתיימים באותיות "תא".
האקדמות כתוב על פי א"ב כפול ובסוף חתום: "מאיר בר' יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ".
לפי המסורת חיבר ר' מאיר ש"ץ חיבור זה, אחרי הויכוח הגדול עם הכנסיה בנושאי הדת. לאחר ניצחונו בויכוח והסרת הגזרות מהיהודים, ישב וכתב חיבור זה.
אחרי הנס של הסרת רוע הגזרה התרקמו סביב ר' מאיר אגדות רבות ויש אומרים שעלה לארץ ישראל ונקבר בטבריה, אחרים אומרים שהוא הוא"ר' מאיר בעל הנס" הקבור בטבריה ולא התנא רבי מאיר.
מזכיר את מעמד הר סיני, לפי המסורת בזמן מתן תורה היה ההר ירוק ומכוסה עשב שהרי נאמר: "...גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" - לכן נהוג שהיו משטחים עשבים ברצפת בית הכנסת.
חג השבועות הקרוי גם עצרת – הוא ראש השנה לפירות האילן ולכן מקשטים באילנות ויש אומרים שהקישוט נועד בכדי להזכיר את הבאת הביכורים בחג השבועות.
לפי המסורת נולד דוד המלך בחג השבועות לכן נוהגים לקרוא את מגילת רות שהיא מגילת היוחסין של דוד המלך.
בשבועות נוהגים לאכול ארוחה חלבית בערב וארוחה בשרית ביום. שתי ארוחות אלו מרמזות על שני מיני קרבנות שחייב כל עולה לרגל בשבועות: עולת ראיה ושלמי חגיגה.
"...דבש ו חלב תחת לשונך..." והתורה נמשלה לדבש כפי שנאמר "...מתוקים מדבש ונופת צופים...".
"ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך..." ומיד אח"כ כתוב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות, כ"ג, י"ט)
בכל המנהגים הללו אנו רומזים לחג השבועות ומגרים את עצמנו וילדנו לשאול על מהות מנהגי החג (בדומה לפסח).