המוסר של אברהם - להסיר את הלוט

קוד: המוסר של אברהם - להסיר את הלוט בתנ"ך

סוג: מניעים2

מאת: אראל

אל:

הבה נסיר את הלוט! / הרב ברוך אפרתי

עד הופעת אבינו אברהם, היה היצור כולו לוט בערפל.
אמת, היה מוסר גם קודם לאברהם. אך הוא היה שונה ממוסרו של אברהם.
העולם העתיק היה אגואיסטי ביסודו. משמעות האדם הייתה להוציא לחם מן הארץ, על מנת לחיות.
אף חוקי המוסר היחסי שנהגו אז, נבעו מאגואיזם קיומי, מפחד שאם יותר הרצח בחברה האנושית, גם אותי ירצחו לבסוף. אם תותר הגניבה, אף לי יגנבו לבסוף.
אך המוסר העליון, הטהור, הנובע מנשמת האדם, גם אם אין במעשהו המוסרי תועלת לגוף האדם, מוסר זה לא הופיע עד להופעת אברהם בימי האנושות.
אברהם הוא החידוש הגדול, בדבר הופעת מוסר ד' על ידי בחירות האדם, ללא תועלת כלשהי שתצמח ממוסר זה:

כל כללי העולם הורו לאברהם להישאר בארצו. אבא, אמא, אחים. כאן נולד, כאן יצר וחי שבעים שנה.

כל כללי העולם הורו לאברהם שהוא לא יכול להביא ילדים לעולם. זה שבעים שנה של ניסיונות, ללא ילד אחד.

כל כללי העולם הורו לאברהם שלא יוצאים למסע ללא מטרה מוגדרת. אלוהים לא אמר לו לאן הולכים, אלא 'לך!'.

כל כללי העולם הורו לאברהם שאנשים רוצחים ונואפים כאנשי סדום ראויים להכלות מן העולם.

כל כללי העולם הורו לאברהם שלא רוצחים את בנך יחידך אשר אהבת.

כל כללי העולם הורו לאברהם שאלוהים עשוי מחומר, כמו שכולם אומרים, כולל הוריו.

כל כללי העולם הורו לאברהם שיש ללחום לצד חמשת המלכים החזקים יותר, ולא להצטרף לארבעה החלשים.

כל כללי העולם הורו לאברהם שאם נותנים לך, תיקח. במיוחד אם הנותן הוא מלכיצדק מלך שלם.

כל כללי העולם הורו לאברהם שאין סיכוי שיום יבוא וכל המזרח התיכון ייושב על ידי בניו, ולא על ידי מאות האלפים שישבו שם בזמנו.

כל כללי העולם הורו לאברהם שאין להשחית את הגוף ללא סיבה, במיוחד לא את אבר הרבייה על ידי ברית.

כל כללי העולם הורו לאברהם שכשאתה חולה, אינך רץ לקבל שלושה פרימיטיבים במדבר.

כל כללי העולם הורו לאברהם שכשעפרון נותן לו בחינם את המכפלה, עליו לקחת בחינם, ללא כסף.

הנה כי כן, אברהם חדל להקשיב לכללי העולם החיצוני.
חידושו העצום של אברהם היה (ועודנו) בכך שהוא העביר את נקודת הכובד של חיי האדם, מהעולם החיצוני והשטחי אל עולם המשמעות העמוקה, האלוהית.
האמת העמוקה היא, כי אותם 'כללי העולם' שהובאו לעיל, אינם כללי העולם, כי אם תפיסה חיצונית של החיים.
אברהם חידש כי יש לעולם מערכת כללים פנימית-מוסרית-משמעותית, העומדת בשורשה של מערכת הכללים החיצונית.
כל מעשי אברהם הונהגו על פי המשמעות של המעשה, ולא על פי הכדאיות הטכנית שלו.
עזיבת הוריו, האמונה שעוד יביא ילד, ההליכה אל הלא נודע, המאבק על הצלת סדום, העקידה, תפיסת האלוהות הלא גשמית, המלחמה לצד המלכים החלשים, סירובו לקבל אפילו שרוך נעל ממלך שלם, האמונה שבניו יכבשו את הארץ, ברית המילה, הכנסת האורחים כשהיה חולה, ההתעקשות על תשלום תמורת קבורת שרה.
כל אלו, מכנה משותף עליון ואחד להם: אברהם הציב את המשמעות של המעשה, מעל לתוצאה הטכנית שלו. או במילים אחרות: אברהם תמיד שאל 'מי אהיה כשאעשה כך וכך', ולא 'מה יצא לי אם אעשה כך וכך'.

חילופו של אברהם, הוא הלוט הגדול אשר עדיין מכסה את עין האנושות.
לוט, אחיינו והיפוכו של אברהם, הקפיד לשים דגש על הכדאיות הטכנית של המעשה, ולא על משמעות המעשה.
על כן, לוט הולך לסדום, משום שנפעם מהיופי שלה. הוא אינו שואל 'מהי משמעותה של סדום' כי אם 'מה יצא לי מלגור שם'.
אשת לוט לא יכלה לשאת את העובדה שהיא לא תראה מה קורה לסדום.
היא חיה בתפיסה שמה שאינו נגלה לעין הגשמית, אינו קיים. מה שלא טכני, אינו שם. על כן היא הסתכלה על מהפכת סדום, והפכה לנציב מלח.
ללא המלח, אין טעם באוכל. המלח מבטא את המשמעות של האוכל, את טעמו, ולא רק את מראהו החיצוני. אשתו של הכיסוי הגדול, של הלוט המכסה את עין האנושות, נענשה בשורש חטאה.

לוט מקיים יחסי מין עם בנותיו במערה. הוא אינו שואל 'מהי המשמעות של מעשה זה', 'היכן מעשה כזה מציב אותי', 'מה מעשה זה אומר על הרמה המוסרית שלי', כי אם דבק בהנאת הרגע החולפת, חסרת המשמעות ורבת החטא הפנימי.

נקראת האנושות, ובייחוד העולם המערבי בו אנו חיים, להסיר את הלוט מעל פנינו.
הבה נסיר את הלוט! בל נביט בעיניים טכניות על המציאות, בל נקבל הכרעות בחיים בשל כדאיות חיצונית שטחית.
נלך בדרכו של אברהם, השומע את דבר ד' המצווה את אברהם וילידיו 'שא עיניך וראה', ההבטה העליונה, הרואה בתוכיות המעשה את משמעותו.