מאת: אראל
פרק לה בספר במדבר עוסק במצוות ערי הלויים. אלו 48 ערים, ששבטי ישראל הפרישו מנחלתם לאחר ההתנחלות בארץ, ושימשו לשתי מטרות: מגורים לבני שבט לוי, ומקלט לאנשים שרצחו בשגגה.
פסוקים 1-8 כוללים את המצוה להפריש ערי לויים, ומגדירים את מידות המגרשים שיש לתת סביב הערים.
פסוקים 9-15 כוללים את המצוה להפריש ערי מקלט. שאר הפרק -
פסוקים 15-34 - מדבר על הדינים הקשורים לרצח בשגגה ובמזיד. הדינים מתחלקים לארבעה קטעים; כל קטע מתחיל במילה "
ואם " ומסתיים בדין הקשור לגואל הדם:
וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת - רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת - רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת - רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ."
וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת; מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא; גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ."
וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת, וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם , וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.".
וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ - וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ, אֵין לוֹ דָּם. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.".
מדוע ישנם ארבעה קטעים?
ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון, והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה. או שהיה לו להזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו; ואין ערי מקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך, אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור" ( הרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש ו ד ) . ומסתבר שהקטע מתחבר לפסוק שלפניו, "
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה", ואחריו נאמר "
וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת - רֹצֵחַ הוּא...", כלומר: גם מכה נפש בשגגה, שהשתמש בכלי מסוכן וקטלני כמו ברזל ולא נזהר, וכתוצאה מכך גרם מוות ברשלנות פושעת - גם הוא רוצח, ומותר לגואל הדם להרגו, ואין ערי המקלט קולטות אותו. וצריך עיון.
פסוקים 29-34 מסכמים את הדינים ומדגישים את חשיבותם: "
וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ, לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי מוֹת יוּמָת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ; כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
"