האישה הכושית

קוד: מבנה במדבר יב בתנ"ך

סוג: תוכן2

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 6

בבמדבר יב מסופר על חטאם של מרים ואהרן, שדיברו נגד משה בעניין "האישה הכושית". הסיפור מעורר כמה שאלות [מתוך דיון של חננאל פריש, בשבת נח"ת קיץ ה'תשנ"ח]:

1. מה נזכרו אהרן ומרים להתלונן על משה דווקא כשהגיעו לחצרות? הרי ע"פ הפירוש המקובל האישה הכושית היא ציפורה, ומשה לקח אותה כבר מזמן!
2. מה פשר הכפילות על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח?
3. מדוע מצויין וישמע ה'?
4. מה קשור היותו של משה עניו לחטא?
5. מדוע נקרא משה יחד עם אהרן ומרים ולאחר מכן מופרדים ממנו אהרן ומרים?
6. למה הקב"ה "מתפלסף" בהבדלים בין משה לנביא רגיל ולא עונה שמשה אמור להיות מוכן לנבא תמיד?
7. למה אהרן לא נענש?

תשובה 1 / ר' יצחק אברבנאל

[ראו בפירוש אברבנאל לפרשה]

תשובה 2 / אראל

בתחילת הפרשה כתוב: ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח. אחר-כך כתוב מה אמרו אהרן ומרים: הרק אך במשה דיבר ה’?! הלא גם בנו דיבר! . מה הקשר בין "האישה הכושית" לבין הדברים שאמרו אהרן ומרים אחר-כך?

לענ"ד הפירוש הכי פשוט הוא, שמה שכתוב "כי אישה כושית לקח" קרה באותו זמן שהוא כתוב, כלומר – באותו זמן (כשבנ"י היו בחצרות) לקח משה אישה כושית, כנראה מתוך ה"אספסוף" שהיו בקרב ישראל   { אספסוף == אוסף של אנשים מעמים שונים, שנאספו והצטרפו לעם ישראל כשיצא ממצרים. ביניהם היו גם אנשים מארץ כוש הדרומית למצרים }. לפי זה האישה הכושית לא היתה ציפורה אלא אישה אחרת. זה עונה לשאלות 1 ו2.

מה כל-כך רע בזה שמשה לקח "אישה כושית"? נראה לי שזה קשור למה שקרה בפרק הקודם. בבמדבר יא 4 מסופר: והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל, ויאמרו 'מי יאכילנו בשר!. כידוע, תאוות-הבשרים הזאת גרמה לאסון בעם ישראל, כמו שכתוב (יא 33): הבשר עודנו בין שיניהם, טרם ייכרת, ואף ה' חרה בעם, ויך ה' בעם מכה רבה מאד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שבעקבות האסון הזה התעורר בעם-ישראל כעס נגד האספסוף, שבגללו התחילו כל הצרות האלו. ייתכן שאף התעוררה שנאה כלפיהם. בנ"י החליטו להחרים אותם ולא להתקרב אליהם, כדי שלא ישפיעו עליהם לרעה. ובדיוק אז החליט משה לקחת לו אישה כושית!

משה בוודאי לא לקח את האישה הכושית בלי סיבה – הוא בוודאי ראה, ברוח הנבואה שעליו, שהאישה הזאת היא כשרה וצדיקה, ושראוי לְקָרֵב אותה ולשאת אותה לאישה. אבל אהרן מרים לא ראו את זה { כמו שנראה בהמשך – רוח הנבואה של אהרן ומרים היתה בדרגה הרבה יותר נמוכה מרוח הנבואה של משה, ולכן הם לא ראו את מה שמשה ראה }, והם חשבו שמשה טעה בזה שלקח את האישה הכושית, ואמרו  'הרק אך במשה דיבר ה’!? הלא גם בנו דיבר! ואנחנו לא ראינו ברוח הנבואה שהאישה הזאת צדיקה! '

לאחר מכן וישמע ה’; והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, כלומר: ה' שמע את הדברים של מרים ואהרן ו'לקח ללב' – הוא כביכול "נפגע" מזה שאהרן ומרים משווים את עצמם למשה. אבל בניגוד אליו ית' -- משה לא שמע, כלומר העלים את אזנו מהדברים האלה, לא לקח ללב; הוא לא חשב שהוא שווה יותר מאהרן ומרים, כי הוא היה ענו מאד... מכיוון שמשה היה ענו מאוד ולא הקפיד על כבודו – ה' בכבודו ובעצמו בא להגן על כבודו של משה ולהסביר לאהרן ומרים את הטעות שלהם. זה עונה לשאלות 3 ו4.

ה' פעל כמו מורה טוב והשתמש באמצעי המחשה. קודם כל הוא הוציא את שלושתם מהמחנה והכניס אותם אל אוהל מועד: ויאמר ה’ פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים: 'צאו שלושתכם אל אוהל מועד!' וייצאו שלושתם. אחר-כך הוא ית' ירד ועמד בפתח אוהל-מועד: וירד ה’ בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל.

ואז הוא קרא לאהרן ולמרים לצאת מאוהל מועד: ויקרא 'אהרון ומרים!' . ואז משה נשאר בתוך אוהל-מועד ואהרן ומרים יצאו החוצה, מעבר לענן:   וייצאו שניהם.

זה המחיש לאהרן ולמרים את ההבדל ביניהם לבין משה: משה עומד בתוך אוהל מועד – בתוך ביתו של ה', ואין שום מחיצות בינו לבין ה'. ולכן רוח-הנבואה שלו צלולה ובהירה, וכל מה שהוא רואה בנבואה ברור ומדוייק. אבל אהרן ומרים עומדים מחוץ לאוהל מועד, ויש עמוד-ענן שחוצץ ביניהם לבין ביתו של ה', ולכן הם לא רואים הכל, וגם מה שהם רואים מבעד לענן – מטושטש ומעורפל. זה עונה לשאלות 5 ו6.

כמו מורה טוב, ה' לא הסתפק באמצעי ההמחשה אלא הוסיף גם הסבר מילולי להבדל שבין משה לבין שאר הנביאים, ואמר: שמעו נא דברי! אם יהיה נביאכם -- ה’ במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו – כשיש לכם נביא רגיל – ה' מתוודע אליו במראה מעורפל כמו חלום. אבל לא כן עבדי משה: בכל ביתי נאמן הוא – הוא עומד בתוך ביתי בלי מחיצות – פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות – הוא רואה מראה ברור – ותמונת ה’ יביט!

לאחר מכן ה' הוכיח את אהרן ומרים ואמר להם ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה!? ואח"כ גם כעס עליהם: וייחר אף ה’ בם, וילך והעניש את מרים בצרעת: והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת כשלג. וייפן אהרון אל מרים והנה מצורעת.

נראה לי, שה' לא העניש את אהרן, כי לאהרן היתה סיבה טובה לחשוב שהוא שווה למשה בנבואה ולהגיד הלוא גם בנו דיבר: בויקרא י נאמר וידבר ה' אל אהרן..., בדיוק באותו סגנון שבו נכתב בכל התורה וידבר ה' אל משה. אבל למרים לא היתה שום סיבה לחשוב שהיא שווה למשה (בשום מקום לא נאמר "וידבר ה' אל מרים"), ולכן היא נענשה. זה עונה לשאלה 7.
פירוש נוסף [ע"פ עדינה]: כל אחד נענש לפי דרגתו: מרים, שהיתה מישראל, נענשה בצרעת – גירוש ממחנה ישראל. אהרן, שהיה כהן, נענש ביציאה מאוהל מועד.

אהרן ביקש סליחה ממשה ואמר לו בי אדוני! אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו! אל נא תהי [ מרים ] כמת, אשר בצאתו מרחם אימו וייאכל חצי בשרו! פירוש לפסוק הזה שמעתי מנועם עידן מחיפה: שבאותה תקופה היתה אגדה נפוצה על יצור דמיוני בשם 'מת', שכשנולד – נאכל חצי מבשרו. אהרן הכיר את האגדה הזאת וביקש ממשה שיתפלל בעד מרים, כדי שלא ייאכל חצי בשרה בצרעת, שלא תהיה כמו 'מת'.

ואכן משה התפלל בעד מרים, והיא נרפאה לאחר שבעה ימים.

תשובה 3 / שלומי בוגדרי [27.2.02]:

שאלת מה רע בכך שמשה לקח אישה כושית? ופירשת בקשירת קשר לאספסוף מהפרק הקודם. ובכן חשבתי יותר על הפירוש הבא:

בני כושים נחשבים כעם בזוי בתנ"ך שהרי כוש היה הבן של חם עוד מפרשת נח כשחם ראה את ערוות אביו.

עוד עדות לבזיון העם בתנ"ך ניתן למצוא בעמוס ט פס' ז "הלא כבני כשיים אתם לי בני ישראל" - עמוס אומר זאת כשהוא מוריד את חשיבותו על עמ"י ומשווה אותו לעמים אחרים.