קוד: ביאור:בראשית ב19 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בראשית ב19: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ
".
לאחר שה' יצר את האדם, הוא יצר מהאדמה 'עותקים' של כל החיות, והביא אל האדם כדי שייתן להם שמות.
שם מציין
יחס סובייקטיבי; השם שהאדם נותן לחיה
משקף את היחס של האדם אל החיה. ה' הביא את החיות אל האדם כדי לבחון מהו יחסו של האדם אל כל אחת מהן, והאם יש
חיה שהאדם מרגיש שהיא מתאימה להיות בת-זוגו. כשה' ראה, שהוא נתן לכל חיה
שם אחר, ואף אחד מהשמות לא ביטא תחושה של קשר וקירבה, הוא החליט ליצור לו
אישה מבשרו
(אראל).
ואכן, לאחר שהאדם מצא את
בת-זוגו, הוא ביטא את שמחתו בשם שנתן לה: "
- ייתכן שה' רצה שהאדם יאהב את האישה שקיבל וישמח בה, ולכן הביא לו קודם
את כל שאר היצורים, כדי שיראה שאף יצור אחר לא מתאים להיות "עזר כנגדו",
וישמח כשיפגוש סוף-סוף את בת-זוגו האמיתית
(שד"ל). ראו
לא טוב היות האדם לבדו.
כל חיה מייצגת תכונת-אופי מסויימת. כשהאדם מתבונן בחיות, הוא משליך עליהן את תכונות האופי שלו ונותן להן
שמות בהתאם (ישנה שיטה טיפולית המשתמשת בתופעה זו כדי לעודד ילדים לחשוף
את הרגשות שלהם - הילד מתבונן בחיה, המטפל שואל אותו מה החיה מרגישה, והתשובה של הילד משקפת את הרגשות שלו עצמו). ה' הביא את החיות אל האדם, כדי שהאדם ילמד להכיר את עצמו, את רגשותיו ואת תכונות האופי שלו - כדי שיהיה מוכן לאיחוד עם בת-זוגו
(גליה).
אם כך, כשרווק נפגש עם הרבה בנות-זוג ולא מוצא את בת-הזוג המתאימה לו, הוא לא צריך להתייאש, הרי גם אדם הראשון נפגש עם הרבה "יצורים" עד שזכה למצוא את האחת והיחידה... תקופת ההיכרויות נועדה לאפשר לאדם להכיר את עצמו ולהכין אותו לפגישה עם החצי השני שלו.
זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא
אישה
כי
מאיש
לוקחה זאת
"; וגם לאחר פרשת גן-עדן, כשהיחסים
ביניהם השתנו והם כבר לא היו שווים זה לזה, השינוי ביחסים התבטא גם בשינוי
שם (בראשית ג20): מ"אישה" ל"חווה
".
1. פירשנו למעלה שהקריאה בשמות מבטאת את יחסו האישי של האדם אל החיות, את רגשותיו ביחס אליהם ואת תכונות האופי שלו שהוא משליך עליהן.
2. ויש אומרים שהקריאה בשמות היא פעולה מדעית - האדם היה אמור לתת לכל בעל-חי שם
שמשקף את המהות שלו; והם מסיקים מכאן, שהאדם לפני החטא היה חכם גדול בחכמת
הטבע.
וַיֹּאמֶר ה' אל
הים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'". מה הקשר בין ההחלטה של ה', לעשות לאדם "עזר כנגדו", לבין המשימה ה'זואולוגית' שהטיל עליו?!
והמכוון בקריאת השמות, שיהיה אדון עליהם" (שד"ל; ראו קריאות ושמות במעשה בראשית).
וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו":
1. "וכל אשר יקרא לו האדם,
לכל נפש חיה, הוא שמו
"; "כל שם שהאדם ייתן לכל נפש חיה, הוא יהיה שמה". "נפש חיה הוא פירוש מלת
לו, כמו (שמות ב2) "ותראהו את הילד ", (יהושע א2) "אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ". והשמיט מלת "לכל", שלא לכפול מלת
כל שהתחיל בה..
"
(ראב"ע,
שד"ל).
2. "כל יצור חי שהאדם ייתן לו את השם 'נפש חיה' - זה יהיה שמו". האדם עצמו נקרא "
נפש חיה" (פסוק 7), ואילו הוא היה מוצא יצור חי
שמתאים לו, הוא מן הסתם היה קורא לו באותו שם - "נפש חיה"; מטרת הקריאה
בשמות היתה לראות אם האדם יצליח למצוא יצור חי שראוי להיקרא "נפש חיה"
כמוהו.
אמנם, לאחר שהאדם מצא את
בת-זוגו, הוא לא קרא לה "נפש חיה", כי
בניגוד אליו, היא לא נבראה ישירות מהאדמה, אלא נלקחה מגופו, ולכן בחר האדם
שם מתאים יותר עבורה - שם שמבטא את העובדה שהיא נלקחה ממנו - "אשה".
אלא אם כן האדם שנברא לא היה זכר, לכן לא שייך לזווג לו נקבה. האדם שנברא היה יצור כפול- "זכר ונקבה ברא אתם
". "הוא" שהוא "הם" שהוא זכר ונקבה, כי צלם אלוקים הוא לא זכר, כי אלוקים לא זכר.
(דוד אקסלרוד).