קוד: ביאור:בראשית יח13 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
בראשית יח13: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר 'הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי'?
"
מדוע הדובר שינה מדברי שרה?
בפסוק הקודם נאמר,
בראשית יח12: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר 'אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה?!
וַאדֹנִי זָקֵן! '
", כלומר, "איך ייתכן שאלד, הרי בעלי - אברהם - כבר זקן"; אולם כשה' מצטט את שרה באזני אברהם, הוא משנה ואומר "איך ייתכן שאלד - הרי
אני כבר זקנה"!
1. ע"פ רש"י, "שינה הכתוב מפני השלום
" (רש"י)- ה' אכן שינה מהאמת, כדי שלא לפגוע בשלום-הבית בין אברהם לשרה; ראו
שקרים "לבנים" ושקרים אחרים.
2. אמנם, רמב"ן הדגיש, שאין מדובר כאן בשקר, שהרי שרה אכן אמרה גם שהיא עצמה זקנה, "ואני זקנתי - הוא פירוש
אחרי בלותי, ודבריו אמת, אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה
ואדוני זקן, כי היה ראוי שיאמר "ואני ואדוני זקנים", כי שרה בשניהם תצחק
" (רמב"ן); אם כך, ה' אמר את האמת אבל לא את כל האמת - ואכן זו ההנחיה גם בתורה - לא ללכת רכיל - לא לגלות עובדות שעלולות לגרום למריבות,
משלי כ19: "גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב
" (פירוט).
3. ואולי אפשר לקרוא את דברי ה' אחרת: "למה זה צחקה שרה לאמר 'האף אמנם אלד'; ואני זקנתי?!
": וכי
אני, ה', זקן?! אתה אולי זקן, היא אולי זקנה, אבל אני לא זקן...
בראשית יח14: "הֲיִפָּלֵא מה' דָּבָר?! לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן
".
אם ה' לא רצה ללכת רכיל, מדוע בכלל אמר לאברהם ששרה צחקה?
1. ייתכן שהיה חשוב להעביר לשרה את המסר, שהיא אכן תהרה ותלד, כדי שתתחיל לשמור על עצמה כבר מעכשיו, שמירה בריאותית ורוחנית. כמו שאמר המלאך לאשת מנוח,
שופטים יג7: "וַיֹּאמֶר לִי: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ
". לשרה לא היה צריך להגיד את זה בפירוש, אולם היה צריך להגיד לה שאכן יהיה לה ילד.
2. וייתכן שהיה צריך גם להודיע לאברהם את המצב הנפשי של שרה אשתו, שיבין עד כמה היא מיואשת, עד כדי כך שכאשר היא שומעת שיהיה לה בן, היא חושבת שזו בדיחה. המטרה היא לעורר באברהם חמלה כלפי אשתו.
אם ה' רצה להוכיח את שרה - מדוע הוא לא פנה אליה ישירות?
1. יש אומרים, שאין זה לכבודו של ה' לדבר עם אישה;
2. ע"פ שד"ל, המדבר בפסוק הוא מלאך ה', שנקרא בשם שולחו. רק עכשיו, בפסוק זה, נודע לקוראים בבירור שהוא מלאך ה' שיודע את מחשבות ליבה של שרה, ולכן הוא נקרא כאן בשם שולחו. מכיוון שמלאך ה' ישב עם אברהם מתחת לעץ, הוא פנה אל אברהם, ושרה שמעה את הדברים מפתח האוהל.