גולה סוד הולך רכיל, ולפותה שפתיו לא תתערב

דקויות

ולפותה שפתיו לא תתערב

1. אם החצי הראשון של הפסוק בא ללמד על האיסור לגלות סודות (ראו "עצות"), אז החצי השני, ולפותה שפתיו לא תתערב, הוא סייג לאיסור זה - אל תהיה בחברתו של אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות סודות של אחרים: "המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך" (רש"י), "ויש בני אדם.. שמפתים את האדם לגלות את סודו" (רמ"ד וואלי). "ומדוע אמר פותה ולא אמר מפתה? - אולי כדי לזווג את צורת פועל זה אל צורת שני הפעלים שקדמו לו: פותה שפתיו כמו גולה סוד וכמו הולך רכיל" (אברהם אהוביה, "הכל ככתוב", עמ' 253).

2. אך אם החצי הראשון של הפסוק בא ללמד איך לבחור שותפי סוד, המשפט ולפותה שפתיו לא תתערב יתפרש אחרת. פותה = אדם שמשתכנע ומתפתה בקלות; מכאן: פותה שפתיו = אדם שמתפתה בקלות לפתוח את שפתיו ולדבר. ניתן להעמיד את האדם במבחן, ולגלות האם קל לשכנע אותו לדבר - האם הוא פותח בשיחה עם כל אדם שאינו מכיר, האם הוא מספר דברים אישיים לכל אדם זר שפותח איתו בשיחה, וכו'; במקרה זה, קיים חשש שגם האויב יצליח לשכנע אותו למסור את סודותיו, ולכן יש להיזהר ולא לערב אותו בסודות: "ולפותה - שיפתוהו אחרים - לא תתערב, שיגלה סודך" (אבן עזרא, ודומה לזה מלבי"ם).

3. ויש שפירשו פותה = מרחיב, כמו בברכת נוח ליפת בנו, בראשית ט27: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת..." (רלב"ג ועוד). לפי זה, פותה שפתיו = מרחיב שפתיו, מפטפט הרבה. פירוש זה מציע מבחן שונה במקצת לשותפי סוד - מדידת מספר המילים לדקה...

4. ויש ששילבו בין הפירושים, ופירשו פותה שפתיו = אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות את סודותיך שלך: "ההולך רכיל מבקש לגלות את העצה שלך ושל רעך, ולתכלית זאת הוא מפתה אותך בשפתיו" (אברהם אהוביה, שם). פירוש זה מתאים לדבריו של יואב, שהאשים את אבנר בריגול, שמואל ב ג25: "יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר, בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא, וְלָדַעַת אֵת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מבואך[מוֹבָאֶךָ], וְלָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". לפי זה, מטרת הפסוק היא לעורר את האדם להיזהר כאשר הוא מדבר עם אדם שעלול להיות מרגל; במילים אחרות - לשמור על כללי בטחון שדה.

הקבלות

הפסוק הקודם (פסוק 18) מדבר על תחבולות, ואפשר להסיק מכאן שיש להשתמש בתחבולות על-מנת לשמור על סודות - ראו משלי טו22: "הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם" (פירוט). ראו גם מותר לשמור סודות שאינם גורמים נזק.

גולה סוד הולך רכיל

1. במשלי יא13 ישנו פסוק שבו הצלע הראשונה מופיעה בסדר הפוך - אצלנו גולה סוד הולך רכיל, ושם הולך רכיל מגלה סוד. כאן פירשנו שהפסוק בא ללמד שאסור לגלות סודות (ראו "עצות"), ושם פירשנו שהפסוק בא ללמד את מי לא כדאי לך לשתף בסודותיך (פירוט).

2. אך מכיוון שזהו משפט שֵמָנִי, ניתן גם לפרש להיפך - ניתן לפרש שפסוקנו בא ללמד איך לבחור שותפי סוד, והפסוק בפרק יא בא ללמד על האיסור לגלות סודות.

שם מגלה וכאן גולה - על-פי הפשט אין הבדל ביניהם, אבל "אולי הטעם ללמד עניין אחר... גולה דווקא, מלשון גלות, כי השראתו של הייחוד הקדוש גולָה ומסתלקת מעליו כאשר יגלה את סודו" (רמ"ד וואלי).

סוד הוא משל לשכינת ה', משלי ג32: "כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (פירוט);   כשבני ישראל הולכים רכיל, הם גורמים לכך שהסוד - השכינה - גולה מהם.

זה המצב שתיאר הנביא ירמיהו, ירמיהו ט3: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ! כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ!";   ובעקבות כך, ה' החליט לצאת לגלות, ירמיהו ט1: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים"; גולה סוד בגלל הולך רכיל.