קוד: ביאור:משלי טו22 בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי טו22: "הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם
"
מישהו עלול להפר (לבטל ולקלקל) את המחשבות והתוכניות שלנו בגלל שאין אנחנו שומרים אותן בסוד;
אולם אם נעסיק הרבה יועצים שיתנו לנו עצות לאבטחת מידע, התוכנית שלנו תישמר בסוד, תקום ותתבצע.
ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות של המילה סוד:
1.
סוד = דבר סתר: כשאדם חושב ומתכנן תוכניות, עדיף שישמור את
מחשבותיו בסוד, "כי אם יגלה אותם -
יופרו ע"י אויבים או דורשי רעתו, ולא תצליח העצה שתעלה בידו מן המחשבות ההם
" (מלבי"ם). ולפ זה, החצי השני של הפסוק מתיחס למצב שהסוד התגלה והמחשבה הופרה, "ואז צריך לעצות רבות, שאם תופר עצה אחת יעשה האחרת... ולזה צריך
רוב יועצים, שאז הגם שתופר עצת יועץ אחד
תקום עצה אחת מן העצות הרבות
"
(מלבי"ם, וכן רמ"ד וואלי).
2. "סוד = ענין עצה, שדרכו להיות בסוד לבל יוודע; או שהעצה היא למעשה כיסוד לבנין
" (מצודת ציון); כשאדם חושב ומתכנן תוכניות, כדאי שיתייעץ עם אחרים, כי "בלא עצה לא תקום מחשבה
" (רש"י), "ובהמצא
רוב יועצים בדבר להגיע אל המבוקש,
תקום המחשבה שחשבו בעשיית הדבר ההוא
" (רלב"ג, וכן
אבן עזרא).
3. סוד = חבורה, קהילה: כשאדם פועל לגמרי לבדו, בלי קהילה, מחשבותיו יופרו כי לא ימצא אנשים שיעזרו לו להגשים את מחשבותיו; אולם כשאדם פועל עם יועצים רבים, מחשבתו תקום.
קשר בין שמירת סודות לבין עצות ותחבולות נמצא גם בפסוקים נוספים:
הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר. בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"
מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן, וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה. גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב".
הפסוקים מלמדים, ששמירת הסודות היא לא רק עניין פרטי, אלא עניין ציבורי שדורש הרבה תחבולות (= אסטרטגיות) ויועצים, כלומר, צריך להקים יחידות לשמירה על "בטחון שדה":
הולכי רכילאשר
מגליםאת
הסודותהבטחוניים של העם, ואם
העםלא ישתמש
בתחבולותכדי להתגונן מפניהם - הוא
ייפול. כדי שתהיה
תשועהלעם, צריך קודם-כל לחנך את האנשים שיהיו
נאמני רוח,
ויכסואת
הדבריםשהם יודעים מהצבא, כדי שלא יגיעו לידיעת האויב; אבל זה לא מספיק - צריך גם
הרבה
יועציםשיחשבו איך לפתח מדיניות של "בטחון שדה" שתמנע נפילת סודות לאויב (ראו גם: איך לבחור שותפי סוד, באין תחבולות יפול עם).
כלומר, בכל מצב צריך למנות יועצים, 'קב"טים', שיחשבו איך למנוע את גילוי הסודות.
סוד נזכר גם ב
משלי כה8-9: "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ. רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ
וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל
" (פירוט);
עצה שתקום נזכרת גם ב
משלי יט21: "רַבּוֹת
מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ,
וַעֲצַת ה' הִיא
תָקוּם
" (פירוט);
--
מתוך אחדות דעים - בראי הפסיכולוגיה / חגי הופר:
בדרך כלל טוב שיש יועצים רבים, כמו שנאמר גם ב
משלי כד6: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה
בְּרֹב יוֹעֵץ
" (פירוט); אולם, אם כולם אומרים את אותו הדבר אין בכך הרבה תועלת. כך ניתן ללמוד מנבואתם של נביאי השקר הרבים לאחאב לפני הקרב,
מלכים א כב13: "וְהַמַּלְאָךְ
אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה נָא
דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אַחַד טּוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ יְהִי נָא
דבריך[דְבָרְךָ]
כִּדְבַר אֶחָד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טוֹב
"
ג'אניס טוען שלעתים שואפת הקבוצה לאחידות דעים ולהסכמה בין כל חבריה, גם במחיר של התעלמות מהעובדות ומהערכות מציאותיות. תהליך זה נקרא חשיבה קבוצתית. כשמתרחשת חשיבה קבוצתית, שואפת הקבוצה 'ליישר קו' ולהפגין אחידות והסכמה, ומוכנה לשם כך 'לעצום עיניים' ולא לראות את הדברים נכוחה. במצב זה, לא רק שהקבוצה איננה יצירתית יותר מהיחידים, אלא שאפשר אף לומר שהיא מדכאת את היצירתיות ומובילה לקיבעון מחשבתי" (פסיכולוגיה חברתית, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד', עמ' 73).
"וברוב יועצים - עצה תקום
" (אבן עזרא על תהלים ג ח).