ויחר אף יעקב ברחל

קוד: ביאור:בראשית ל2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בראשית ל2: " וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל, וַיֹּאמֶר 'הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?!' "

גם אדם תמים, עדין ואוהב, צריך לדעת לפעמים להשתמש במידת הכעס על-מנת לעזור למי שהוא אוהב. כך ניתן ללמוד ממעשיו של יעקב אבינו. אחרי שרחל, אשתו האהובה, באה אליו בטענות ואמרה לו " הבה לי בנים, ואם אין -  מתה אנכי! ", הוא ענה לה בכעס.  הכעס אינו טבעי ליעקב. יעקב הוא " איש תם ", כל-כך תם עד שברגע שראה את רחל התאהב בה והציע לעבוד עבורה 7 שנים - הוא אפילו לא ניסה להתמקח עם לבן על המחיר. הוא כל-כך תם עד שלבן הצליח לרמות אותו ולגרום לו לעבוד עוד 7 שנים - 14 שנה הוא עבד ושתק.

אבל הפעם הוא ראה שרחל, אשתו האהובה, "תקועה" במקום. היא מלאה ברגשות של קנאה כלפי אחותה; היא מלאה ברגשות של האשמה ודרישה כלפי בעלה; ואינה עושה שום דבר בעצמה על-מנת לשפר את מצבה. הוא החליט שעליו לחרוג מתמימותו ועדינותו להשתמש במידת הכעס, על-מנת להוציא אותה מהנקודה שהיא נתקעה בה - ויחר אף יעקב ברחל .

תוך שימוש במידת הכעס, ניסה יעקב ללמד את רחל שהיא צריכה לפנות אל ה' בתפילה, ולא לצפות לעזרת בשר ודם: " עַד דְאַנְתְּ בַּעְיָא מִנִי, בְּעִי מִן קֳדָם ה', דְמִן קֳדָמוֹי הִינוּן בְּנַיָא... " (יונתן) .

תוך שימוש במידת הכעס, ניסה יעקב ללמד את רחל, שהדבר תלוי בה ולא בו, שהרי לו יש ילדים, והיא זו שאינה מצליחה ללדת - אשר מנע ממך פרי בטן : " את אמרת שאעשה כאבא - אני איני כאבא; אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים; ממך מנע ולא ממני " ( רש"י) .

וזה הצליח: בפסוק הבא רחל החליטה לקחת את גורלה בידיה, ולעשות מעשה שחשבה שיעזור לה להיגאל מעקרותה: " ותאמר 'הנה אמתי בלהה, בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה'. "

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שהכעס של יעקב היה מתוכנן, ונועד לעזור לרחל אהובתו להשתחרר מהמצב הנפשי שהיתה "תקועה" בו.

2.אך ניתן גם לפרש שהכעס של יעקב התעורר באופן ספונטני, כתוצאה מההאשמה הבלתי מוצדקת של רחל. יעקב אהב את רחל בכל ליבו, עבד בשבילה 14 שנה, וגילה לה אהבה רבה גם אחרי החתונה, ובכל זאת היא באה והאשימה אותו; כשאדם משקיע כל-כך הרבה, ובסוף "זוכה" להאשמות, הוא באופן טבעי מתמלא בכעס.

3. ויש מפרשים שהכעס של יעקב נבע מויכוח אידיאולוגי על תפקידה של האישה: " והנה בשני השמות האלה (חוה ואשה) כבר נתבאר שיש לאשה שני תכליות, האחד, מה שיורה עליו שם אשה, כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין בדברי שכל וחסידות כמו שעשו הנביאות וכמה צדקניות ונביאות... והשני עניין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא הייתה אם כל חי. והנה, תהיה האשה כאשר לא תלד, לסיבה מהסיבות (כלומר כאשר האשה אינה יכולה ללדת מסיבה כלשהי), מנועה מהתכלית הקטן ההיא אל מציאותה (כלומר נשללה ממנה התכלית הקטנה יותר מבין שתי התכליות דלעיל, שהיא תכלית ההולדה) ותישאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד (כלומר נשארה לה התכלית האחרת, שהיא השלמת עצמה, והרי היא כזכר, אשר כולם מבינים שגם אם אינו יכול ללדת, אין הוא מאבד את תכליתו העיקרית), כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם (האיש, כאשר הוא משלים את ייעודו ותכליתו, המשותפת לשני המינים), נאמר (בספר ישעיהו) ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיהו נ"ו) (כלומר לגבי איש נאמר שמעשיו הטובים והשלמת עצמו עדיפים מבנים ומבנות, והוא הדין ביחס לאשה). כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, על כן חרה אף יעקב ברחל כשאמרה הבה לי בנים, לגעור בה ולהשכילה בזה העניין הנכבד, והיא, שהיא אינה 'מתה' לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן... " (רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק, בראשית, ט; הסברים מתוך אתר לימוד יומי) . רחל טענה, שאם אין לה בנים, אין משמעות לחייה; אולם יעקב טען, שגם אישה שאין לה בנים, עדיין יכולה להיות משכילה וחסידה בדיוק כמו איש.

4. וחז"ל פירשו, שיעקב חטא בכך שכעס על רחל ולא הבין לליבה: " אמר לו הקב"ה: הכך עונים את המעיקות?! חייך, שבניך עתידים לעמוד לפני בנה! " (בראשית רבה עא) .

  • יש שפירשו שהביקורת של המדרש היא על הנימה הכעוסה והלא רגישה: " אנו לומדים מתגובת המדרש ליעקב את המנגינה הכללית. מנגינה זו היא מנגינה של רגישות ועדינות, זהירות וצעידה על קצות האצבעות, שותפות והטמעת הכאב הגדול של מה שעדיין לא התרחש. מנגינה זו מחייבת את הסובבים לקרוא היטב את מה שמבקש הזוג הנמצא בקרבתם וכואב את העובדה שעדיין לא זכה לפרי בטן, ולהטמיע את ההכרה כי כל זוג מבקש דבר מה אחר, ולכל אחד חיבוק משלו ותמיכה אחרת. עצם העובדה שהסובבים רגישים וכואבים, עצם העובדה שהם שותפים בתקווה ובאמונה, ועצם העובדה שהם חלק מהתפילה ומהטיפול - היא עצמה תמיכה מרובה, והכל בזהירות, בעדינות וברגישות. " ( הרב יובל שרלו) .
  • ויש שפירשו שהביקורת היא על הניתוק הרגשי המתבטא במילה "ממך": " יעקב איש המהות, חשב לסייע לה לשוב אל המגמה האלוקית המשגיחה על הכל. אין ספק שצדק, אך היה עליו בראש ובראשונה להזדהות עם כאבה. ברגע שאמר "אשר מנע ממך פרי בטן" התרחק, יצר חיץ. הרי ליעקב יש בנים ועתה נותרה היא לבד במצוקתה. היא פנתה אל יעקב מתוך סערת נפש, ולא ממקום אוביקטיבי. אל המקום הזה בנפשה היה צריך יעקב להתייחס. לאחר הזדהות כנה, השתתפות בנטל הכאב, משהוקל לה, ולו במעט, לאט לאט ניתן לעלות אל המקום בתודעה ששם אמת אוביקטיבית, הדוחפת למעשה מועיל. הקב"ה מקפיד עם צדיקים כחוט השערה ולכן נידון יעקב, אך המעניין הוא, שאמנו רחל בכל זאת קלטה את המסר. היא עושה כמעשה שרה, ונותנת את שפחתה בלהה ליעקב. רחל קוראת לילד בשם, שם היא מתנחמת חלקית, ורק ולאחר מכן "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה " ( נחמה גרוס)
  • " כאשר היא תחשוב שאין לה תקוה מבן אנוש... תוכל גם היא... להפגיע... תפילתה שלה מעומק הלב היא התפילה הנשמעת " ( אופיר כהן, בתוך הדף השבועי של בר אילן, פרשת ויצא ה'תשס"ג) .

תגובות