קוד: ברכת חתנים בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: בראשית כד שנכתבה ב02:57:09 13.01.2005
לפי רמב"ם ו"כסף משנה" ( בהלכות אישות י:א ), ורש"י ( במסכת כתובות ז: ), הלכה זו מלמדת, שמבחינת איסור ייחוד - הארוסה עדיין נחשבת כפנויה; כמו שחז"ל (מימי דוד והלאה) אסרו להתייחד עם פנויה, כך הם אסרו על האדם להתייחד עם ארוסתו, עד שהם נכנסים לחופה ומברכים את ה"שבע ברכות". דעה זו מוסברת במאמרו של אהרון רבינוביץ' באיסור ייחוד ארוסה . לפי הסבר זה, אסור לקחת פילגש (אישה ללא חופה וקידושין).
אך לפי דעה זו, היה ראוי לנסח את הכלל במילים אחרות " כלה בלא חופה אסורה לבעלה כפנויה ".
כדי להבין טוב יותר את משמעות האיסור, נראה מאיזה פסוק למדו אותו חז"ל. על-פי ילקוט שמעוני (
בראשית רמז קט ), האיסור נלמד מסיפור חתונתם של יצחק ורבקה (בראשית כד 60): "ויברכו את רבקה, ויאמרו לה...
"; מפסוק זה אנו לומדים על חשיבותן של הברכות שמברכים בזמן החתונה. כלומר, עיקר מטרתו של האיסור היא, להדגיש את חשיבותן של שבע ברכות הנישואין.
בברכות אלו יש שילוב של "ברכת המצוות" ו"ברכת הנהנין" (כפי שהסביר הרב שלמה לוי ב" דף קשר מספר 742 "), ויש להן חשיבות רבה. כדי להדגיש את חשיבותן של ברכות אלו, ולמנוע מהחתן והכלה לזלזל בהן, קבעו שאסור לחתן ולכלה להתייחד לפני שהם מברכים את ברכות הנישואין (הדבר דומה לאיסור מדרבנן לאכול מצה בערב פסח, לפני שמברכים את שבע הברכות של ההגדה ).
לפי הסבר זה, האיסור אינו חל על אדם שלוקח פילגש : מכיוון שהפילגש אינה מאורשׂת לו, היא אינה כלה, והם אינם חייבים בברכות הנישואין.