וידעו כי עירומים הם - דיון
קוד: וידעו כי עירומים הם - דיון בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: דוד אקסלרוד, אראל סגל
אל:
דיון על עץ הדעת, והשפעתו על היחס של בני האדם לעירום. סיכום של 8 פירושים שונים בנושא זה, ראו במאמר וידעו כי עירומים הם.
דויד אקסלרוד: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" - אין המשמעות שעד אז סברו שהם לבושים וכעת נתגלה להם שהם מחוסרי ביגוד, אלא מעתה החליטו שלהיות ערום זה מגונה. ואין זה ביטוי של שכל: הם כבר נבראו בעלי שכל, שזהו הצלם. סגולתו של השכל היא בהבחנה בין אמת ושקר, וכעת נוספה יכולת קביעת יחס - להיות ערום זה מגונה.
" ...וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע "- לא שתוכלו לברא כה' עוד עולם ובו עוד אדם, אבל תוכלו ליצור יחס עצמאי לאשר נברא על ידו. זה לא דמות אלוקים אלא חיקוי אלוקים או אשליית דיוקן.... החטא נתן יכולת ליצור יחס עצמאי לתוצאות פעילות השכל - טוב או רע. יחס עצמאי זה עלול להיות מעין עולם מדומה. חיקוי בריאת יש מאין. יש מדומה מאין אמיתי.
העמל, שנגזר על האדם לאחר שחטא, הוא לא רק עונש אלא בעיקר מרפא הכרחי נגד עולם מדומה, כי הוא מאלץ את האדם להתרחק מהעולם המדומה, מפני סגולתו לרתק למציאות. במלים אחרות, הדרך לעץ הדעת עוברת מעתה דרך זיעת אף.
אראל סגל: לפני החטא נאמר " ויהיו שניהם עירומים" - קביעה אובייקטיבית לחלוטין של הכתוב.
דויד: לפני החטא הם היו ערומים וגם, מן הסתם, יחפים ומגולי ראש. אחרי חטא החליטו להתלבש אך, מין הסתם, נשארו יחפים וגלויי ראש. מבחינה פיזית הדבר היה ברור להם תמיד וזה אשר כתבתי שם- " אין המשמעות שעד אז סברו שהם לבושים וכעת נתגלה להם שהם מחוסרי ביגוד ". השתמשתי בביטוי "מחוסרי ביגוד" במקום "ערומים" כדי להימנע מכפלות לשוני. אחרי החטא הם החליטו שלהיות ערום זה מגונה וזה הפירוש "נפקחו עיניהם" לא שרק אז הבינו שזה הוא מצבם. זה הוא היחס הסובייקטיבי. אך לא כתוב דבר על מנעל או כיסוי ראש כי לא ראו בזה עניין (לא פיתחו לזה יחס סובייקטיבי), אחרת תאלץ לומר שאת זה עדיין לא ראו ותצטרך לפתח תיאוריה המסבירה באיזו שלב הם או בניהם, כלומר, האנושות, פקחו עיניהם על מנעל וכיסוי ראש.
אראל: הבנתי, אז היחס הסובייקטיבי מתבטא במילים "וייפקחו עיניהם".
1. "ותיפקחנה עיני שניהם"- קיבלו יכולת ליצירת יחס עצמי (סובייקטיבי) באופן כללי.
2."ויידעו כי עירומים הם"- הקביעה הראשונה שהסיקו שעירום זה מגונה.
פיזית ראו את זה גם קודם עם שאר הפרטים, אלא שלא ייחסו לזה חשיבות. מעתה, מפני היכולת הזו הם זקוקים למוסר, מצוות, מסקנות חברתיות וכו' כדי לתקן ולאזן עיוות אשר יצרו, כי חשיבה סובייקטיבית - צרה היא, אב כל חטא וכל ריב.
שאם לא תאמר כן, הרי היכולת אשר השיגו, מעלה היא אשר נובעת מהחטא!
אגב, גם נושא של תמימות בטבעיות מתחבר. תמים הוא הסולד מסובייקטיביות אשר בדעתו הוא. עיקש הוא הנותן בסובייקטיביות שלו ערך רב. הכול באמת חוזר לחטא קדמון.
---
תרשים זה מתיימר להציג ייחס בין סלידה מעירום לאובייקט הערום במבט המתבונן
נודיסט - סלידה מלאה. בן שבט ברברי - סלידה סלחנית סובלנית למדי, אדם מבוגר המעורער בנפשו - למעשה סלידה מעירומו היא למראית עין בלבד (כלומר, אין בה ממש, אלא חובת הראוה להפגינה), ילד קטן - סלידה לשם חינוך בלבד, בהמה - אין שום סלידה, דג - מגוחך להזכיר - נתתי לסלידה זו ערך שלילי.
מסקנה - בעירום עצמו אין רע. הסלידה מעירום היא נגזרת ישירה מ תודעת הערום. כלומר היא התניה פורמאלית, אך הכרחית אשר נוצרה עקב שינוי שחל בחשיבה אנושית.
כעת, הרי יש סיבה רוב בני אדם סולדים מעירום (לפחות בנוגע לעצמם) והיא לא מפני שכתוב בתורה "איש איש... והתלבשת ולא תהי עירום" כי לא כתוב. הסיבה מדוע בני אדם מתלבשים היא מפני שכל אחד מחברי קהילה חושד בכל אחד אחר מחברי הקהילה באי אלה מגמות ניצול וזימה (ויש יסוד לחשדות אלה).
ה' לא רצה שנהיה נודיסטים, יותר סביר שהוא רצה שלא יהי לחבר קהילה אנושית אחד סיבות לחשוד בח בר קהילה אחר במגמות זימה וניצול. אם זה היה מצליח, האנושות היתה מבטלת גם בתי משפט, משטרה וצבא, ובגדים הם הדבר הכי קטן שהיה מתבטל.
אך אנו עשינו בחירה אחרת, בראשית פרק ג (ו) "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם ו ְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: "
הייתה סומך על בעל מגמות אלה?
ראה, הרעיון הקומוניסטי ביסודו אומר כך: " אם כל חבר בחברה ישקיע מירב למען הכלל ולא ינסה להרוויח על חשבון הזולת הרי שכולם רק ירוויחו מזה ולכולם יהיה טוב יותר". האם זה נכון? בהחלט, ללא ספק, כן. אלא שזה לא קורה ולא יכול לקרות מפני ה"אם" הראשוני שהוא לא מציאותי. זה בערך הבעיה עם הרעיון הנודיסטי. הסיבה האנושית (הלא דתית) לשלילת עירום היא בכך שכל אחד יודע שהוא קרוב לעצמו ומניח, בצדק, שגם אחרים כך. כלומר כל אחד חושד, ובצדק, בכל הסובבים במגמת ניצול במידה כלשהיא. הסיבה שבכל מיני שבטים ברבריים עירום מקובל במידה גדולה יותר היא בין היתר (אבל לא רק) מפני בשבטים אלה קטן בהרבה עניין של רכוש, כלומר לכל גבר בשבט כמעט אין רכוש להוריש וגם לא תפקיד להוריש או דרך חיים להנחיל, אם כן אין לו כל כך צורך להיות בטוח שהילד הזה שלו דווקא.
עם זאת, ניתן לראות שבין אנשים עם יחסי קירבה כלשהם, ההקפדה על עירום קטנה יותר. כמו בני משפחה אחת, ואפילו אם ניקח אוסף מקרי של נערים או חילי מחלקה אחת נוכל להבחין בהבדל ברמת סלחנות על חלקי עירום.
זאת אומרת, סלידה מעירום היא פונקציה ישירה מחשד כלפי זולת. רצון לגדר את עצמו מהחשוד, כמה שרמת החשד היא נמוכה יותר כך רצון הגידור הוא נמוך יותר.
היום, החשד הוא אמיתי, מחויב מציאות, כל אחד באמת קרוב לעצמו קודם כל. אבל ה"קירבה לעצמו" אינה חלק הכרחי מגוף האדם. ברגע שאדם הבין שהוא רוצה בחשיבה סובייקטיבית הוא ידע שהשני סובייקטיבי גם. ברגע שנולד יחס "טוב או רע" נולדה שאלה "טוב למי?". התשובה האוטומטית היא- "מה שהוא חושב לטוב, זה טוב לו, ולאו דווקא טוב לי". ותגובה האוטומטית היא גידור, ובצדק, בתנאים האלה.