עשו - האיש והאגדה

עשיו הרע (/ יעקב הטוב)

עשיו הטוב (/ יעקב הרע)

מקור

נבואה זו הניתנת לרבקה אינה נבואה לאותו רגע, אלא לעתיד, שאז ינצח הצעיר המסכן את הגדול ממנו.

הרש"ר הירש : "רב- גדול במספר ובעצמה.. נושא הרוח והמוסר יצא כמנצח אחרון ממאבק זה, ואילו רב הכח לא יושמד אך יראה מטרה לעצמו להתמסר לצעיר ולרומם שלטונו"

אין כאן סתם השפלה של אדם העובד את משנהו, אלא אח בכור העובד את אחיו הצעיר! יעקב ינצל את אחיו הגדול ובכך אף ישפיל אותו!

כ"ה, כג: "שני גויים בבטנך... ורב יעבוד צעיר"

עשיו נקרא בשמו כיוון שכבר בתחילה התנהג כמבוגר, שעיר מגיל צעיר, מסתכן כל חייו, "אדמוני"- מזכיר דם, מילה השגורה בפי הצייד, כמובן.

ספורנו : "עשיו" ע"ש שעשו אותו, יעקב מלמטה עזר לו לצאת.

מה רע באדמוני? להפך- גם דויד היה "אדמוני עם יפה עיניים", ולא היה זה צבע שיערו, כמו הדוד: "דודי צח ואדום ... קוצותיו תלתלים שחורות" (שיה"ש ה', י-יא). גלית מבזה את דויד בגלל היותו אדמוני- ילד טוב ירושלים. הרש"ר הירש : "... גם ביחס לדוד, אדום לחיים, סימן לרעננות החיים".

כ"ה, כה: "ויצא הראשון אדמוני כולו... ויקרא שמו עשיו"

יעקב הוא התגלמות התמימות, הולך ב עקבות כל מה שזז, אחיו, אביו ואמו.

יעקב. כל זה עוד לא נגלה אז, אך המשמעות האמיתית שלו טמונה בשמו- "ויעקבני זה פעמיים"- כל כולו רמיה ו עקבה , ערמומיות וכזב.

כ"ה, כו: "וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב"

צייד, מזכיר את ישמעאל דודו שהיה רובה קשת ונפרד מהשושלת. שוב, כולו דם.

תמים, פשוט, ישר, אברהם אף הוא היה מפורסם באוהלו, וכן אהל שרה.

עשיו הוא בן אדם שמועיל לחברה, מעשי, תורם למשפחתו.

תמים: פראייר, פתי.

... ויעקב איש תם יושב אהלים"

ואיזה אב אינו אוהב את שני בניו? הרי ברור שיש כאן בסה"כ ניסיון לקרב את עשיו לדרכי אבותיו, כל עוד אין בחירה שמימית בממשיך השושלת, יש לתת הזדמנות שווה לשניהם. יצחק הצדיק גם מנסה בצורה לא מודעת לדבוק בניגוד שלו.

ספורנו ו רד"ק : ויאהב יצחק גם את עשיו

חזקוני : "כתיב "ויאהב" ללמד שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו"

קודם כל משחקת כאן העובדה שיצחק אוהב אותו- האב הרוחני יודע מה הוא לוקח. ליצחק ברור שבשביל להקים את העם יש צורך באדם מעשי, ערמומי מעט, ולא בשה תמים.

רש"ר הירש : "ידע לרתק את אביו בהרפתקאות הציד" (אפשר לפרש זאת ע"פ שני הצדדים- ידע והבין את לב אביו, או שפשוט משך את ליבו בדברי הבל.)

כ"ה, כח: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו"

אין מה להוסיף, הרי ברור שתבחר בבן הצדיק והישר, ולא בציד הרשע?!

חזקוני : "ורבקה אוהבת את יעקב- אהבה תדירה".

רש"ר הירש : יעקב משלים את שחסר לרבקה בבית אביה- תום ויושר.

נו, בטח, אשה- מה היא יותר תאהב? את הבן הצייד, המלא בדם או את הבן הלכאורה תמים והנחמד, שהתכונות הפנימיות שלה (בת לבן ה ארמי ), והתכונות הפנימיות שלו (ערמומיות), מזדהות מצויין בתת מודע שלה?

כ"ה, כח: "ורבקה אוהבת את יעקב"

עשיו מגיע לביתו לאחר מסע ציד רצחני, עייף מלמשוך בקשת לתומו ומלנעוץ סכינו בטרף המפרפר, יעקוב התמים והנחמד נותן מיד לאחיו לאכול מארוחת הצהרים שהכין לעצמו- למרות חוצפתו של אחיו, "הלעיטני", מלשון טרף, תאכיל אותי "נא", ורק לאחר מכן מבקש את הבכורה, כפי שכתוב בסיכום הפרק, פס' ל"ו: "ויעקב נתן לעשיו... ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה".

לא היה פה שום ניצול, יעקב פשוט התפרץ לדלת פתוחה, עשיו כבר שנים מחכה שיגאלו אותו מהאחריות למשפחה- ויעקב ב"השבעה לי" רק מחפש תוקף ומחוייבות.

ספורנו : "מן האדום האדום הזה"- וכפל לו הדבר מרוב תאוותו אליהם".

עשיו מגיע לביתו ורואה על השולחן מרק. בעצם לא- נזיד . שורש י.ז.ד. ויזד- יעקב חשב על הכל מראש- הכל במזיד. אז עשיו חוזר, עייף מת, ומבקש בנימוס רב- "הלעיטני נא". יעקב מזנק מיד ודורש- "מכרה כיום את בכורתך לי".

ספורנו : "במצבך כיום, שאינך כשיר"- יעקב מנצל בערמומיות רבה את עייפותו הרגעית של עשיו וסוחט ממנו הבטחה בלתי מודעת.

כ"ה, כט- לו:

הבכורה

עשיו מתחיל רע מאוד- עם נשים עכו"מות, יצחק צריך לברך את בנו הבכור (אין לו ברירה), "ולפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית היתה שמורה עמו ליעקב" (רש"ר הירש ). יצחק צריך תירוץ טוב, ושולח את עשיו להביא ציד, שיהיה מגיע לו. רבקה הצדקת רואה כל זאת, ובחשבה שיש רק ברכה אחת- שתינתן לעשיו- ובידעה בנבואה שיעקב הוא המתאים לרשת את יצחק, "וראתה שהיה זה עוול וחמס הנעשה ליעקב בנה החביב לה" (שד"ל ), מסבירה ליעקב שעליו להונות את אביו באופן זמני, והנ"ל יבין לבסוף את הצורך בשקר- "ואחרי אשר הצליחה תחבולת רבקה... הבין יצחק כי מאת ה' היתה זאת... שיהא יעקב גביר לעשיו... אמר: 'גם ברוך יהיה' כלומר, אין ספק כי מה' יצא הדבר".

"וכשראה יצחק את עשיו... וראה כי בגאוותו וברום ליבו לא יוכל לשכון עם יעקב" (שד"ל ), עשיו מקבל ברכה המתאימה לו- "על חרבך תחיה וכו'".

עשיו מתכחש לעובדה שמסר שנים קודם לכן בלהיטות רבה בכורתו לאחיו- וכעת הציד שלנו פותח במרדף אחרי אחיו.

יצחק קורא לבנו הגדול והאהוב, שולח אותו להביא ציד לקראת הברכה,

רש"ר הירש : "יצחק רצה לברך את עשיו ברוח ייעודו שלעתיד". "שא נא כליך ועשה לי מטעמים"- השתמש הפעם בכלי אומנותך... כדי לסעוד את לבבו של זקן... הפעם הלך עשיו לצוד ציד במטרה להביא הביתה".

שד"ל : "... ויעקב לא היה בדעתו לברך כלל". רבקה בת לבן חומדת את הברכה לבן הדומה לה בפנימיותו, וממריצה אותו לרמות את בנו של אברהם אבינו, ומשתמשת לכך בבגדי עשיו המרומה ("הרצחת וגם ירשת?"). יעקב מתלבש על התפקיד כאילו נולד לזה, לא מגמגם, ממשיך לשקר למרות חשדות אביו, וגונב את הברכה. היא לא הגיע לו- הוא לא היה הבכור! סיפור הבכורה היה קניין שלא מדעת! ניצול של הרגע, של החלש. עשיו חוזר ומגלה שנגזל. איך אפשר לומר לנוכח תאוותו לברכת ה' שהוא רצה באמת למכור בכורתו?!

הוא נתברך לבסוף: "וכאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך" (כ"ו, מ)- ואין סיבה שלא ימרוד. כאשר רבקה שולחת את בנה למקום בו יוכל להשיל את עור התמימות, ללבן, בעוד עשיו מכבד את אביו ולוקח אישה חדשה הרצויה בעיני אביו.

כ"ו, לג -

כ"ח, ג: הברכה

המשך- הברכה:

יעקב נשאר תמים, לא רוצה להסתבך, ירא חטא וירא חוסר מצוות (כיבוד הורים), מנסה להימנע מהריגת אחיו למרות רשעת הנ"ל.

יעקב מתרפס, נכנע "לאדוני לעשיו... להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך", "ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנו התחלנו נפילתנו ביד אדום" (רמב"ן ). הוא מודע לעובדה שעשיו כיבד את הוריהם יותר ממנו.

ל"ב, ג- ז: יעקב שולח מלאכים לעשיו

עשיו, למרות שנשמטו ממנו אנשיו אחד אחד (רש"י ), מנסה לנשוך את צוואר אחיו (רש"י מדרש ), שמתייחס אליו "כראות פני אלקים". איזה אח.

שוב יעקב מתרפס, לאחר שניסה להפקיר את משפחתו ולברוח במעבר יבוק (רשב"ם ), עשיו בא, מחבק אותו, מנשק אותו, מתחמק מלקחת מתנות, מציע ליווי צבאי ליעקב- והלה מסרב.

ל"ג, א-יז:

הפגישה