הבעיה

עשיו הרע (/ יעקב הטוב)

עשיו הטוב (/ יעקב הרע)

אקסיומות בפרשנות המקרא

הסקת מסקנות על טיבו של אדם (האם הוא טוב או רע) מאירועים שקרו לפני שנולד . לכל אדם יש בחירה חופשית: האירועים שקרו לפני שנולד לא יכולים לקבוע באופן חד-משמעי את אופיו לטוב או לרע.

נבואה זו הניתנת לרבקה אינה נבואה לאותו רגע, אלא לעתיד, שאז ינצח הצעיר המסכן את הגדול ממנו.

הרש"ר הירש : "רב- גדול במספר ובעצמה.. נושא הרוח והמוסר יצא כמנצח אחרון ממאבק זה, ואילו רב הכח לא יושמד אך יראה מטרה לעצמו להתמסר לצעיר ולרומם שלטונו"

אין כאן סתם השפלה של אדם העובד את משנהו, אלא אח בכור העובד את אחיו הצעיר! יעקב ינצל את אחיו הגדול ובכך אף ישפיל אותו!

כ"ה, כג: "שני גויים בבטנך... ורב יעבוד צעיר"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך צורתו החיצונית . עידית פריירייך כבר הראתה, במדורה "היפים והתנכיים", שהצורה החיצונית היא חומר גלם - אפשר לנצל אותה לטובה או לרעה, והכל תלוי בבחירה החופשית של האדם.

עשיו נקרא בשמו כיוון שכבר בתחילה התנהג כמבוגר, שעיר מגיל צעיר, מסתכן כל חייו, "אדמוני"- מזכיר דם, מילה השגורה בפי הצייד, כמובן.

ספורנו : "עשיו" ע"ש שעשו אותו, יעקב מלמטה עזר לו לצאת.

מה רע באדמוני? להפך- גם דויד היה "אדמוני עם יפה עיניים", ולא היה זה צבע שיערו, כמו הדוד: "דודי צח ואדום ... קוצותיו תלתלים שחורות" (שיה"ש ה', י-יא). גלית מבזה את דויד בגלל היותו אדמוני- ילד טוב ירושלים. הרש"ר הירש : "... גם ביחס לדוד, אדום לחיים, סימן לרעננות החיים".

כ"ה, כה: "ויצא הראשון אדמוני כולו... ויקרא שמו עשיו"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך שמו . גם שמו של אדם, שנקבע על-ידי הוריו כשנולד, לא משנה את הבחירה החופשית של האדם לאחר שהתבגר, בטוב או ברע.

יעקב הוא התגלמות התמימות, הולך ב עקבות כל מה שזז, אחיו, אביו ואמו.

יעקב. כל זה עוד לא נגלה אז, אך המשמעות האמיתית שלו טמונה בשמו- "ויעקבני זה פעמיים"- כל כולו רמיה ו עקבה , ערמומיות וכזב.

כ"ה, כו: "וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך מקצועו . לכל מקצוע יש תפקיד בעולם; בכל מקצוע אפשר לעבוד את ה'. גם צייד יכול לתרום לחברה, וגם יושב-אוהלים יכול. השאלה שקובעת את טיבו של האדם היא - מה הוא עושה עם המקצוע שבחר.

צייד, מזכיר את ישמעאל דודו שהיה רובה קשת ונפרד מהשושלת. שוב, כולו דם.

תמים, פשוט, ישר, אברהם אף הוא היה מפורסם באוהלו, וכן אהל שרה.

עשיו הוא בן אדם שמועיל לחברה, מעשי, תורם למשפחתו.

תמים: פראייר, פתי.

... ויעקב איש תם יושב אהלים"

העלאת השערות לגבי המניעים והכוונות של דמויות.

התורה מספרת לנו הרבה על מעשים של דמויות, אבל מעט מאד (אם בכלל) על המניעים שלהם לאותם המעשים, ובדרך-כלל אי אפשר לדעת בוודאות מה המניעים אלא רק לשער.

אנחנו יודעים שיצחק אהב את עשיו, אבל איננו יודעים מה היתה המטרה של יצחק - האם הוא רצה לבנות את העם הקדוש על יסוד המעשיות של עשיו, או שהוא רק רצה להחזיר את עשיו למוטב.

אנחנו יודעים שרבקה אהבה את יעקב, אבל איננו יודעים מדוע - האם היא הזדהתה עם הערמומיות שלו או דווקא עם תמימותו.

אנחנו יודעים שעשיו הסכים למכור ליעקב את הבכורה, אבל איננו יודעים מדוע - האם הוא היה כל-כך רעב שלא שם לב למשמעות המעשה, או שממילא רצה להיפטר מהבכורה.

אותה אי-ודאות חוזרת גם בסיפור הברכה.

ואיזה אב אינו אוהב את שני בניו? הרי ברור שיש כאן בסה"כ ניסיון לקרב את עשיו לדרכי אבותיו, כל עוד אין בחירה שמימית בממשיך השושלת, יש לתת הזדמנות שווה לשניהם. יצחק הצדיק גם מנסה בצורה לא מודעת לדבוק בניגוד שלו.

ספורנו ו רד"ק : ויאהב יצחק גם את עשיו

חזקוני : "כתיב "ויאהב" ללמד שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו"

קודם כל משחקת כאן העובדה שיצחק אוהב אותו- האב הרוחני יודע מה הוא לוקח. ליצחק ברור שבשביל להקים את העם יש צורך באדם מעשי, ערמומי מעט, ולא בשה תמים.

רש"ר הירש : "ידע לרתק את אביו בהרפתקאות הציד"

כ"ה, כח: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו"

אין מה להוסיף, הרי ברור שתבחר בבן הצדיק והישר, ולא בציד הרשע?!

חזקוני : "ורבקה אוהבת את יעקב- אהבה תדירה".

רש"ר הירש : יעקב משלים את שחסר לרבקה בבית אביה- תום ויושר.

נו, בטח, אשה- מה היא יותר תאהב? את הבן הצייד, המלא בדם או את הבן הלכאורה תמים והנחמד, שהתכונות הפנימיות שלה (בת לבן ה ארמי ), והתכונות הפנימיות שלו (ערמומיות), מזדהות מצויין בתת מודע שלה?

כ"ה, כח: "ורבקה אוהבת את יעקב"

עשיו מגיע לביתו לאחר מסע ציד רצחני, עייף מלמשוך בקשת לתומו ומלנעוץ סכינו בטרף המפרפר... "הלעיטני", מלשון טרף, תאכיל אותי "נא"... לא היה פה שום ניצול, יעקב פשוט התפרץ לדלת פתוחה, עשיו כבר שנים מחכה שיגאלו אותו מהאחריות למשפחה- ויעקב ב"השבעה לי" רק מחפש תוקף ומחוייבות.

ספורנו : "מן האדום האדום הזה"- וכפל לו הדבר מרוב תאוותו אליהם".

עשיו מגיע לביתו ורואה על השולחן מרק. בעצם לא- נזיד . שורש י.ז.ד. ויזד- יעקב חשב על הכל מראש- הכל במזיד. אז עשיו חוזר, עייף מת, ומבקש בנימוס רב- "הלעיטני נא". יעקב מזנק מיד ודורש- "מכרה כיום את בכורתך לי".

ספורנו : "במצבך כיום, שאינך כשיר"- יעקב מנצל בערמומיות רבה את עייפותו הרגעית של עשיו וסוחט ממנו הבטחה בלתי מודעת.

כ"ה, כט- לו:

הבכורה