ראשי>נושאים וכותרות>המבול>
ראשי>תורה>בראשית>תאריכים בספר בראשית>

תאריכים במבול

קוד: תאריכים במבול בתנ"ך

סוג: לא גמור

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 8; לא גמור

התאריכים בפרשת המבול הם לא פשוטים, ולכן חשבתי שכדאי לסכם אותם בצורה מסודרת ע"פ סדר הפסוקים: (מספר הפרק והפסוק כתוב בסוגריים):

(ז11) ב 17.2.600 (לחיי נוח) נפתחו ארובות-השמיים ומעיינות-התהום.

(ז12) הגשם היה על הארץ 40 יום ו40 לילה.

(ז13) בעצם היום הזה בא נוח אל התיבה עם כל החיות.

(ז17) המבול היה על הארץ 40 יום, ובאותה תקופה רבו המים והרימו את התיבה מעל הארץ.

(ז18) המים גברו ורבו על הארץ, התיבה הלכה על פני המים, המים כיסו את כל ההרים הגבוהים, וכל היקום נמחה.

(ז24) המים גברו על הארץ 150 יום.

(ח1) ה' העביר רוח על הארץ, המים שככו, ארובות-השמים ומעיינות-התהום נסכרו.

(ח3) המים שבו מעל הארץ; המים חסרו מקצה 150 יום.

(ח4) ב 17.7 נחה התיבה על הרי אררט.

(ח5) המים חסרו עד 1.10, וב 1.10 נראו ראשי ההרים.

(ח6) מקץ 40 יום שלח נוח את העורב והוא יצא יצוא ושוב.

(ח8) נוח שילח את היונה והיא שבה אל התיבה.

(ח10) נוח חיכה עוד 7 ימים אחרים, ושילח שוב את היונה, והיא שבה עם עלה-זית.

(ח12) נוח חיכה עוד 7 ימים אחרים, שילח שוב את היונה והיא לא שבה אליו.

(ח13) ב 1.1.601 חרבו המים מעל הארץ.

(ח14) ב 27.2 יבשה הארץ.

אם נתייחס רק לתאריכים שכתובים בפרשה, נקבל תרשים כזה:

27.2

1.1

1.10

17.7

17.2

(56 יום)

(88 יום)

(73 יום)

(147 יום)

(התרשים מסתמך על ההנחה שהתאריכים הם תאריכים עבריים רגילים, כמו בלוח של ימינו, בשנה לא-מעוברת; יש גם פירושים אחרים - ע' רש"י).

לפי זה, לא ברור למה בדיוק מתייחסים מספרי-הימים שכתובים בפרשה.

אם "גשם" זהה ל"מבול", אז ה 40 יום שב-(ז12) זהים ל 40 יום שב-(ז17). לפי זה, במשך ה40 יום הראשונים (מ 17.2 עד 28.3) ירד גשם. לפי זה, מה שכתוב ב-(ח2) "וייסכרו מעיינות תהום וארובות השמיים" קרה ב 28.3.

לפי (ז24), המים גברו על הארץ (כלומר: היו גבוהים יותר מהארץ, כמו בתהלים קג11: " כי כגבוה שמיים על הארץ גבר חסדו על יראיו") במשך 150 יום. התקופה הזאת הסתיימה בין 17.7 לבין 1.10, אבל לא ברור מתי בדיוק זה היה:

לפי (ח3), המים התחילו להיות לחסר (כלומר: להיות נמוכים יותר מהארץ) מסוף התקופה הזאת של 150 יום, והם הלכו וחסרו עד 1.10, ואז ראה נוח את ראשי ההרים (ח5).

שליחות הציפורים

ח6-7: "ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את-חלון התבה אשׁר עשׂה. וישׁלח את-הערב ויצא יצוא ושׁוב עד-יבשׁת המים מעל הארץ": נח עשה חשבון והגיע למסקנה, שאם עכשיו הוא רואה את ראשי-ההרים - כנראה יעברו עוד 40 יום לפחות, עד שיתגלו גם האזורים הנמוכים יותר של ההרים, שבהם בני-אדם יכולים לגור. ולכן רק לאחר 40 יום (כלומר ב- 12.11) הוא שילח את העורב.

ח8-10: "וישׁלח את-היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה. ולא-מצאה היונה מנוח לכף-רגלה ותשׁב אליו אל-התבה כי-מים על-פני כל-הארץ וישׁלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל-התבה. ויחל עוד שׁבעת ימים אחרים ויסף שׁלח את-היונה מן-התבה": [ ע"פ מוטי אהרוני ]: לפי המילה "עוד", עולה שנח כבר המתין 7 ימים, כנראה מיום ששילח את העורב (12.11) ועד ששילח את היונה, לראשונה, ב-19.11.

אמנם, היה אפשר לפרש שהמילה "עוד" מתייחסת ל-40 הימים שחיכה נוח לפני ששילח את העורב, ולפי זה - נוח לא חיכה כלל לפני ששילח את היונה לראשונה, אלא שילח אותה יחד עם העורב, ב-12.11.

אך על פי ההיגיון, לא היה כל טעם לשלח את העורב וגם את היונה יחד. היונה, כך נראה, נשלחה שבעה ימים לאחר שהתברר, שהעורב "נכשל בשליחותו".

אם כך, נוח שילח את היונה לראשונה (ח8) ב-19.11, לאחר מכן (ח10) ב-26.11, ופעם שלישית (ח12) ב-3.12, והיא לא שבה אליו עוד.

משום-מה, רק כ 27 יום לאחר מכן (ב 1.1) חרבו המים מעל הארץ (כלומר: לא היו מים ממש, אבל הקרקע עדיין היתה לחה), ורק ב 27.2 הארץ היתה יבשה לגמרי.

הבעיה בפירוש הזה היא שלפיו כל הפסוקים כתובים בפרשה בלי סדר, "אין מוקדם ומאוחר", ויש הרבה חזרות וכפילויות. ולכן נראה לי שצריך למצוא פירוש יותר טוב.

תגובות