קוד: ביאור:בראשית יג11 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: ע"פ הרב וינר
אל: פורום מורשת
לוט ואברהם החליטו להיפרד, ולוט בחר לו כיכר הירדן, שנמצאת בצד המזרחי של ארץ ישראל. לאחר מכן (בראשית יג 11): "ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן,
וייסע לוט מקדם; וייפרדו איש מעל אחיו.
". קדם = מזרח, כלומר לפי הפשט לוט נסע
מ מזרח; אך מצד שני, הרי לוט נסע מבית-אל לככר הירדן, כלומר דווקא ממערב
ל מזרח!
כמה תשובות:
1. ע"פ מדרש אגדה שמביא רש"י, המילה "
מקדם " אין משמעה "ממזרח" אלא "מה', מקדמונו של עולם": "הסיע עצמו
מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו
"; פירוש זה נראה דחוק, אולם פרופ' יהודה אליצור
הסביר (לאחר שהביא עוד דעות רבות בנושא זה) שהמילה "
מקדם " רומזת למקום שבו בנה אברהם את המזבח - "מקדם לבית
אל
"; לוט עזב את המקום הזה ובכך התרחק לא רק מאברהם אלא גם מעבודת
ה'.
2. ע"פ ר' מנשה וינר, המילה "
מקדם " משמעה "מהצד המזרחי של המקום שבו הוא נמצא". כשאדם נמצא בירושלים ויוצא משער יפו - הוא בסוף
מגיע ליפו. כשאדם יוצא מהשער המזרחי - הוא מגיע למזרח. גם כאן - הכוונה
היא שלוט יצא מהצד המזרחי של המקום שבו נמצאו לוט ואברהם באותו זמן, והמשיך ללכת מזרחה.
3. ע"פ רד"ק, המילה "
מקדם " משמעה "אל מקדם": "ויסע לוט מקדם: כלפי מזרח מהמקום שהיה בו, כי
הירדן מזרח לארץ כנען. כלומר, מסעיו היו מצד מזרח. וכן "וילך למסעיו מנגב
ועד בית-אל", כמו שפירשנו
", ודומה לזה פירש שד"ל: "מלת אֶל נשמטת במקומות הרבה. וכן כאן, שיעורו:
ויסע לוט
אל
מקדם. ומצאנו אל ואחריו מ"ם: "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג); "ויצא
אל מנגב למעלה עקרבים" (יהושע
טו, ג). והכוונה: נסע אל המקום אשר הוא מקדם לארץ כנען, כי סדום למזרח ארץ
כנען. ויש לתמוה על ראב"ע, שכתב כי סדום מערב בית-אל.
"
4. ייתכן ש
"קדם" הוא כינוי למקום שבו נמצא גן-עדן, ולפי זה "
ויסע לוט מקדם " הכוונה שהוא התרחק מגן-העדן.
5. בספר "הכתב והקבלה" פירש שהמילה "
מקדם " אינה תיאור מקום אלא תיאור זמן - לוט נסע
קודם, לפני אברהם; ע"פ "הכתב והקבלה", לוט לא נהג כשורה, היה ראוי לו לאפשר לאברהם לבחור ראשון; אולם הרב יצחק דב פריז (במאמר
הגינות וצדק בחלוקת רכוש) כתב שבמקרה זה התנהגותו של לוט מתאימה לכללי ההגינות בחלוקת הרכוש: "כשטעמם של הבאים לחלק ביניהם עוגה שאינה אחידה אינם זהים, חלוקה
שוויונית "פורמלית" של חלקיה השונים, כפי שהציע אברהם, אינה בהכרח
אופטימלית וצודקת. ברוב המקרים, וכך קרה גם כאן, יעדיפו הצדדים חלוקה
שאינה שוויונית בהיבט הפורמלי, אך היא שוויונית בהיבט המהותי. לחבלי הארץ
השונים יש פן חומרי-כלכלי, "כולה משקה", לצד פן תרבותי-רוחני-מוסרי המתבטא
גם בריחוק מן השכנות הרעה של סדום. לוט החשיב יותר את הפן החומרי-כלכלי,
ונטל לעצמו את כיכר הירדן הדשנה, והותיר לאברהם, שהחשיב את הפן
התרבותי-רוחני-מוסרי, את ירושלים ושאר חלקי הארץ המובטחת, שנוסף על היותם
רחוקים מעיר החטאים סדום, היו מעולים מבחינה רוחנית, פיצוי על נחיתותם
החומרית.
אפשר שהיה לחלוקתו של לוט יתרון נוסף, שחסך מאברהם נדודים מיותרים. אברהם הציע לו "אם השמאל
ואימינה
", היינו: שכל אחד מהם ינדוד מחצית מן המרחק שהסכימו עליו. בפועל, לפי הצעת לוט, גמא לוט את מלוא המרחק ואברהם נותר במקומו. חלוקתו של לוט הייתה אם כן עדיפה לשני הצדדים... אברהם, שהציע מתחילה לחלק את הארץ לרוחבה, סבר שלוט, חניכו, מחשיב את
הקדושה כמוהו, ונראה שציפה שאם ישותף לוט בקדושת הארץ, ולא יתרחק ממנו יתר
על המידה
, ימשיך את פועלו ויירש אותו בהנהגת עדתו. לפי המדרש, לא הלך לוט בדרכו של אברהם, ומאס בה', באברהם ובארץ הקודש: "
הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלקיו
".
לפיכך נענש לוט במידה כנגד מידה, וגלה הוא וצאצאיו לעבר הירדן הצחיח. עם
זאת, בניגוד לדברי בעל "הכתב והקבלה", בחלוקה עצמה לא קיפח לוט את אברהם,
שכן חלוקתו הוגנת הייתה גם לפי הערכת אברהם עצמו את חלקי הארץ. "