הזכות והחובה לשאול

קוד: ביאור:דברים ד32 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים ד32: "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ?"

1. על-פי הפשט, יש כאן חובה - חובה לשאול, לחקור וללמוד הסטוריה, כדי שנדע ונבין עד כמה ההסטוריה של עם ישראל מיוחדת ושונה מכל עם אחר. הייחוד מתבטא במעמד הר סיני ויציאת מצרים, כמו שכתוב בפסוקים הבאים: "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי? אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?" וזה חשוב משתי סיבות:

2. אולם, חז"ל דרשו שיש כאן רק רשות - הפסוק מלמד מה מותר לנו לשאול, ומכאן הסיקו מה אסור לשאול. הדיון מתחיל מקביעתה של המשנה, שאסור ללמד את מעשה בראשית לשני תלמידים יחד, אלא רק לתלמיד אחד כל פעם: "'ולא במעשה בראשית בשנים' - מנא הני מילי? - דתנו רבנן: כי שאל נא לימים ראשונים - יחיד שואל ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם (מה היה) קודם שנברא העולם? - תלמוד לומר: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ; יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית (דהא למן בריית אדם הוא דיהיב רשותא, והוא - בערב שבת נברא)? - תלמוד לומר לימים ראשונים אשר היו לפניך (מיום ראשון). יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? - תלמוד לומר: ולמקצה השמים ועד קצה השמים: מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור" (בבלי חגיגה יא ב (רש"י)).

מקורות ופירושים נוספים

שאל נא

ישנם פסוקים נוספים המעודדים אותנו לשאול:
  • דברים לב7: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דר ודר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ"
  • איוב ח8: "כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן, וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם" (פירוט)
  • איוב יב7: "וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ"
  • ראו גם: שאל = א. ביקש מידע או חפץ

חייזרים בתנ"ך

על-דרך הדרש, ניתן לראות במילים "שאל נא... למקצה השמים ועד קצה השמים" רמז לקיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ:

"כתוב בתורה שברור ההיסטוריה, הוא לא רק בארץ, אלא גם מקצה השמים ועד קצה השמים, האם גם שם יש חיים, או שאולי יתישבו שם בני האדם?: "כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים" (דברים ד'). ואולי נשלח לשם את הגוים, אחרי שבני ישראל ימלאו את כל כדור הארץ?: "ופן-תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים......אשר חלק ה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל-השמים" (דברים ד'). והאם יחזירו אותם משם? "אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קנך--משם אורידך" (עובדיה). בכל מקרה היהודים שיהיו שם בוודאי יחזרו: "אם-יהיה נדחך, בקצה השמים--משם, יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך" (דברים ל') "אם-יהיה נדחכם בקצה השמים, משם אקבצם" (נחמיה א') ונקווה שתהיה להם נחיתה יותר נעימה מאשר היתה לאילן רמון ז"ל." (safy, בתוך: הייתכנו חיים במאדים על-פי התורה? / עצור כאן חושבים).

" לימים ראשונים - על ימים ראשונים. ולמקצה השמים - וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה. זהו פשוטו (חגיגה יא). ומדרשו: מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים, והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה. הנהיה כדבר הגדול הזה - ומהו הדבר הגדול השמע עם וגו'" (רש"י)

מאמרים מאתר ויקיטקסט:

תגובות