הזכות והחובה לשאול

קוד: ביאור:דברים ד32 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים ד32: "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ?"

1. על-פי הפשט, יש כאן חובה - חובה לשאול, לחקור וללמוד הסטוריה, כדי שנדע ונבין עד כמה ההסטוריה של עם ישראל מיוחדת ושונה מכל עם אחר. הייחוד מתבטא במעמד הר סיני ויציאת מצרים, כמו שכתוב בפסוקים הבאים: "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי? אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?" וזה חשוב משתי סיבות:

• א. כדי שנזכור שה' אוהב אותנו, גם כשאנחנו בגלות ונראה שאין לנו כל סיכוי לצאת משם (פסוק 31): "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".
• ב. כדי שנדע בוודאות שה' הוא האל היחיד (פסוק 35): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". כך גם מסביר רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי, מדוע אנחנו מאמינים שהדת היהודית היא הדת הנכונה היחידה - כי זוהי הדת היחידה המבוססת על התגלות לפני עם שלם, ולא רק לפני אנשים בודדים. ומתוך כך יש להיזהר במיוחד מעבודה זרה: "כי שאל נא לימים ראשונים - יאמר: לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלהים מדבר מתוך האש למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו, והנה הראית בעיניך כל זה לדעת כי ה' הוא האלהים הוא אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו, כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים, ודבריו כולם שמעת מתוך האש... ואחרי שהשם הגדול הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד, תשמור מצותיו וחקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת" (רמב"ן).
  

2. אולם, חז"ל דרשו שיש כאן רק רשות - הפסוק מלמד מה מותר לנו לשאול, ומכאן הסיקו מה אסור לשאול. הדיון מתחיל מקביעתה של המשנה, שאסור ללמד את מעשה בראשית לשני תלמידים יחד, אלא רק לתלמיד אחד כל פעם: "'ולא במעשה בראשית בשנים' - מנא הני מילי? - דתנו רבנן: כי שאל נא לימים ראשונים - יחיד שואל ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם (מה היה) קודם שנברא העולם? - תלמוד לומר: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ; יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית (דהא למן בריית אדם הוא דיהיב רשותא, והוא - בערב שבת נברא)? - תלמוד לומר לימים ראשונים אשר היו לפניך (מיום ראשון). יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? - תלמוד לומר: ולמקצה השמים ועד קצה השמים: מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור" (בבלי חגיגה יא ב (רש"י)).