שמע ישראל בעולם המידע

קוד: שמע ישראל בעולם המידע בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל:

(קטע קטן מתוך המאמר הגירוש מגן עדן).

המקור מוכר כל כך לכל יהודי:

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו4)

מה זה אחד?

לפני שאני נכנס לעומק המילה, נא להביט בשתי התמונות למטה; פשוט לנעוץ בהן את העיניים לשנייה או שתיים.

אחד

סליל הדי.אן.איי

אל דאגה, לא היה פה שום גימיק או טריק פסיכולוגי, פשוט אני עתיד להציג רעיון בסיסי המתקשר בתורו עם התמונות, ורציתי להטעין את "תמונת" הרעיון בתודעתכם כבר מעכשיו.

אחד.

אין מי שלא מכיר את המושג הטעון והאדיר הטמון במילה זו. ושלא תהיה אי-הבנה: אינני מדבר על מושג "אלוה אחד"; אני מדבר על המושג "אחד", וחוזר ומשנן: המידע הטמון במושג הזה מבטיח כניסה אל תוך גן-עדן.

הזכרתי דבר פשוט: אין מי שלא מכיר את המושג הזה. האם משמעות הדבר - שאין מי שלא נכנס לגן-עדן?

לא; נא לקרוא את השפתיים שלי: אכן, טענתי היא שכולנו מכירים את המידע הטמון במושג הזה, אך אף אחד מאיתנו לא השכיל לעבד את המידע שבידו ופשוט להכנס בעזרתו לגן-עדן. אף אחד מאדם הראשון ועד עכשיו. ולמען הדיוק, היו מעט משכילים שניסו והצליחו לחמוק פנימה למספר שניות, ימים ואף לשנים, אך כולם נזרקו בסופו של דבר ממרחב הגן, פשוט גורשו בבושת פנים ויצאו. מדוע ואיך קרה הדבר אתם שואלים!

גם האנשים המשכילים בעלי קומה האלה הפסיקו בשלב כלשהו לעבד את המידע שבידם אודות ה-"אחד", דבר שגרם לאקט המיידי של גירושם. גם ענקים כאברהם, כמשה רבינו כיעקב אבינו.

מה הוא המושג " אחד ", איזה מידע מכיל, ולמה כל כך קשה לעבד את המידע הזה?

...

נתחיל באדם, ביצור האנושי התרבותי, החושב. האדם הוא מכונה של קליטת מידע ועיבודו, זוהי הגדרת האדם. אנו קולטים מידע בחמשת חושינו, מעבדים את המידע הזה במוח שלנו, ומתנהלים על פיו, מתנהגים על פיו, חיים על פיו. אנו רואים מידע בעיניים, שומעים מידע באוזניים, קולטים/מריחים מידע דרך האף, ממששים חפץ וגוזרים ממנו מידע, ואף טעימת מאכל בפה מהווה פעולה של קליטת מידע, האדם קולט בחוש הטעימה מידע הקשור ישירות בהמשך שרידותו הפיזית. אנו נזהה למשל מאכל מקולקל המזיק לגוף ונדחה אותו, נקיא אותו; באותה מידה נזהה מאכל מתוק וטעים שממנו יפיק הגוף אנרגיה, ונצרוך אותו...

אנו מכונה שקולטת מידע ומעבדת אותו, זה האדם.

...

אחד: רצף. זו תכונה אחת מתוך שתי התכונות המאפיינות כל שרשרת-מידע: רצף ואורך. זאת ועוד: אם אני האדם מזהה את תכונת הרצף של שרשרת המידע ומצביע עליה, הרי זיהוי זה שווה במשקלו לידיעת קוד הכניסה לגן-עדן.

להזכירכם, "גן-עדן" – זה המרחב של החיים. מחוצה לו קורסים, מתים, או לחילופין גוססים – עוברים תהליך של קריסה.

להלן העקומה של קוד הכניסה לגן-עדן:

אחד

דמיינו לעצמכם שרשרת אין-סופית כזו שבתמונה, בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות עד לאין סוף... זו גן-עדן. מי שמעתיק בתודעתו את התמונה הזו – מעתיק עימה את קוד הכניסה לגן-עדן.

אם כן באיזה קלות ניתן להשיג את קוד הכניסה. ולמעשה אין מי שלא ראה את הקוד הזה, אך אף אחד לא הבחין בו, דורות על גבי דורות.

להלן אותה העקומה במילים:

"שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד".

כתבתי את שם השם באותיות מלאות, כי בזו הפעם אני נדרש לשם הזה.

מה זה בעצם "שם"? מתי נותנים שם לדבר מה, או לחפץ כלשהו? בשביל מה נותנים שם?

ניקח שם העצם "שולחן". משמעות השם הזה היא: אני האדם היגעתי להכיר את השולחן. במילים יותר מפורטות: היגעתי להכיר את "הדבר" הזה וקראתי לו "שולחן", או נתתי לו את שם הקוד "שולחן".

נשאלת השאלה: ומדוע לא הסתפקתי בהכרתו? מדוע בכל זאת נתתי לו שם מסויים? מדוע נתינת השם נחוצה לי?

– כי באופן הזה אני מסמן את הנקודות שהיגעתי אליהן בשרשרת המידע, ויודע מה הצלחתי להשיג עד עכשיו ומה עוד חסר לי.

אם כן, אני קורא לדברים בשמם בשביל לסמן אותם ולדעת מה הם בשבילי, מה הישגתי איתם, במה ישמשו אותי.

אני חוזר אל שם השם ושואל, מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי? היכן אסמן אותו בשרשרת המידע שלי?

משה רבינו נתקל באותן השאלות, וכמעט ניסחן באותן המילים:

"ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם?" (שמות ג 13)

על השאלה התקנית הזאת נענה:

"ויאמר אלהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם" (שמות ג 14)

אהיה – זה שם השם.

אות א' העומדת בראש השם "אהיה" היא אות של פועל עתיד ובלשון יחיד: אזמין, ארוץ, אמתין, אקנה...

הפועל שקדמה לו האות א' וסימנה את קיומו העתידי, הוא פועל "להיות". יוצא שהשם הזה אומר: אני עתיד להיות.

אולם השם הזה לא עונה על השאלה של משה, כי עדיין לא ברור לו מה אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותו! היכן יסמנו בשרשרת המידע?

מכאן למדתי את חילוק המשפט, כאשר החלק הראשון נועד להסבר מהות השם, ובחלק השני נקב את השם המפורש.

בחלק הראשון איפוא ניתן מענה מדויק לשאלת משה, דרך ההסבר הנלוה למהות השם.

אהיה אשר אהיה:

אהיה הראשונה: אני עתיד להיות. אתה יודע עכשיו שאני עתיד להיות.

אשר: ועוד "ידיעה" נוספת תדע עכשיו, שתתקשר מטבעה עם הידיעה הראשונה. "אשר" זו מילת קישור.

אהיה השניה: אני עתיד להיות.

מכאן, מסביר אלוהים למשה, אתה יודע עכשיו שתי ידיעות אשר עתידות להתקיים בעתיד ושמתקשרות ביניהן דרך ההווה; ואילולא הקשר הספציפי הזה שהתקיים דרך "ההווה", יכל להיות קץ לידיעה הראשונה: "אני עתיד להיות" ומיד לאחר מכאן להסתיים, לקרוס...

לכן, קיום החיבור בין שתי הידיעות בזמן ההווה, הוא אשר נתן תוקף גם לידיעה הראשונה וגם לשניה. מכאן, משמעות השם המפורש היא: "אני הוא המשכו של ההווה אל העתיד האין-סופי".

"המשכו" היינו הרצף שלו, כי הרי המשך ללא רצף לא יכול להתקיים, ומכאן מגיעים לניסוח המפורש של השם המפורש:

"אני הוא שרשרת המידע הרצופה האין-סופית". במילה אחת: "אהיה".

אם כן, ואילולא ההסבר שקידם את ציון השם, לא היה ניתן להבין את משמעות השם, מה עוד והוא מורכב ממילה אחת ומשמעותה עלולה להטעות בעליל...

לכן ולאחר שרידת ההסבר נקב בשמו: ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם.

כאמור, הוא דיבר בלשון יחיד, לכן הוא נקב בשם "אהיה", וכאשר אנחנו נוקבים בשמו, אנו אומרים: "יהוה", כלומר מקדמים את הפועל להיות באות י': הוא – יזמין, ירוץ, ימתין, יקנה... הוא יהוה.

אולם, וע"פ שפת הקודש התקינה, היה עלינו לקרוא לו: "יהיה"! מדוע גנבנו את ה- י' לטובת ה- ו'?

– בשביל לחקוק את ההסבר שקדם לציון שמו – בכל שמותיו שעתידים לצאת מפינו. ההסבר המפורט הזה חקוק לדורות בשם המפורש "יהוה": הוא ימשיך להיות באופן רציף, החל מההווה ועד לעתיד האין-סופי.

י – הוה
ימשיך – מההווה.

מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי! היכן אסמנו בשרשרת המידע?

– אני משיג את המידע אודות תוכנית האב של היקום בו אני נמצא, וממקם את עצמי בה. בזאת אני מזהה את שרשרת האב האין-סופית, ומזהה את שתי תכונותיה: רצף ואורך. מכאן הדרך קצרה אל גן העדן... קוד הכניסה בכיס שלי.

זה המידע שהיה חסר למשה, ושניסח את שאלתו על פיו.

ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. (שמות ג, יג)

– יהוה.

השאלה הבאה: ומה זה "אלהים"?

– המדריך, המורה, המנחה, המלווה, זה שמלמד אותך ומקנה לך ידע.

מקורות: "הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלהים" (שמות ד16)

"לא יהיה לך אלהים אחרים על-פני" (שמות כ2): אל תקח מדריכים אחרים, מורים אחרים שמתיימרים להקנות לך ידע -

על-פני: על פני המידע הרצוף שבשרשרת האב. כלומר, אל תקנה מידע שאינו מתיישב עם הרצף שבשרשרת האב. מידע כזה עלול להגביל את תנועתך בתוך השרשרת עד להביא ליציאתך מעל פניה, היינו עד להביא לקריסתך.

התורה היא ספר הדרכה, ומי שכתב לנו אותה הוא מורה מוסמך שכבר היכרנו את השם שלו.

נחזור עם המידע שבידינו אל קוד הכניסה לגן-עדן, במילים:

שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד (דברים ו4)

הפרוייקט שלי הוא לסקור את מונח המפתח "אחד", ולבחון דרכו תופעה יחודית: עד לאן הלכה התורה בשביל להטמיע בתודעתינו את יסוד המונח "אחד". מה עשתה התורה בשביל להכניס אותנו חזרה אל שרשרת האב הארוכה האין-סופית, אל גן העדן... באילו אופנים השתמשה ועד לאן הרחיקה בשביל להשיג מטרתה זו...

אשר על כן, לא אתעכב על שתי המילים הראשונות " שמע ישראל " הקשורות ללא ספק לתוכן המונח, אך אני עלול, להבארתן, להתרחק מעצם הנושא. אסתפק אם כן לציין שהדברים הנאמרים מכוונים לבני ישראל:

שמע ישראל: שמעו נא והפנימו.

יהוה אלהינו: אתם תמצאו את ההדרכה ואת ההכוונה וההנחיה אך ורק מתוך שרשרת האב; היינו כאשר תמקמו את עצמיכם בתוכה ועל פי רצף חוליותיה; או אז תונחו ע"י הרצף שבה אל מחוז חפצכם.
ואף אם תאבדו הדעת או את הדרך חזרה למחוז חפציכם, ותחפשו בנרות דבר שינחה אותכם, מפה או מורה דרך. וגם אז תוכלו לחזור אל שרשרת המידע הזו, שתשמש אותכם כמפת דרכים וכמורה דרך שמושיט יד ברגע של איבוד הדעת, של איבוד הדרך.

ומדוע? -

יהוה אחד: כי השרשרת הזאת היא רצופה. אם תרצה – זו התשובה הטכנית היחידה בנמצא.

(להמשך ראו במאמר הגירוש מגן עדן).