הלכות מכות בבית המשפט

קוד: ביאור:דברים כה3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כה 1-3: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע - וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף: פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ".

הקטע בהקשרו - חמלה על כל יצור חי

מטרתו העיקרית של הקטע היא ללמד, שגם הרשעים זכאים לחמלה - גם כאשר שופטים מומחים מחליטים, שאדם הוא רשע וראוי לקבל מכות, גם אז יש לחשב את כמות המכות המגיעה לו בצורה מדוייקת, ולהכות אותו רק כדי רשעתו במספר; אסור להוסיף אפילו מכה אחת על המכות שמגיעות לו.

הקטע משתלב בסדרה של קטעים, שעיקר עניינם הוא החמלה על החלשים - בין אם אלו הגר היתום והאלמנה (ראו סוף פרק כד) ובין אם אלו בהמות (ראו דברים כה4: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ"); גם הרשע, למרות שהתנהג כבהמה, זכאי לחמלה, ואסור להעניש אותו יותר מהמינימום ההכרחי (ע"פ רש"ר הירש).

איסור הכאה

הדין " לא יוסיף " חל גם על שופטים מומחים, שהחליטו, לאחר בחינה מדוקדקת, שהנאשם הוא רשע וחייב מלקות; קל וחומר שהוא חל לגבי אנשים פשוטים, שלפעמים נוטים "להרשיע" את חבריהם בלי סיבה מוצדקת; ראו הלכות מכות בשדה.

מכאן ניתן גם להסיק, שיש איסור מהתורה להכות את הזולת; ראו איסור ההכאה והשלכותיו.

מיהו רשע?

מי בדיוק נחשב ל"רשע" החייב מלקות?
- דבר זה לא פורט בפרשה שלנו; כאן כתוב רק "והיה אם בן הכות הרשע..." - יש מקרים שבהם האדם חייב מלקות, ויש מקרים שלא; קביעת העונש היא באחריותם של השופטים. על-פי מסורת חז"ל, השופטים צריכים להטיל עונש מלקות על כל אדם שעבר על מצוות לא-תעשה שאינה ניתנת לתיקון (לפירוט ראו מכילתא ופירוש מלבים, סימן קנב; וכן רש"ר הירש).

"ריב בין אנשים" לעומת "עבירה שחייבין עליה מלקות"

על-פי הפשט, הפסוקים עוסקים ב"ריב בין אנשים", ומכאן שהרשע הוא בין אדם לחברו; איך זה משתלב עם דברי חז"ל, שפירשו שגם חוטא בין אדם למקום חייב מלקות?

1. ייתכן שהכתוב דיבר בהווה: כדי להביא אדם לדין, גם על עבירה שבין אדם למקום, דרושים עדים; והעבריין, מן הסתם, יביא גם הוא עדים שיכחישו או יזימו את העדים המעידים נגדו; אם כך, ברוב המקרים תהיה מריבה בין אנשים - בין עדי התביעה לעדי ההגנה; והשופטים יצטרכו להחליט איזה עדים צודקים. במקרים מסויימים, ייתכן שהעדים יתחייבו גם הם מלקות - אם יתברר שהם עדים זוממים (מלבי"ם).

2. וייתכן שפסוק 1 אכן מתייחס למשפט בעניין שבין אדם לחברו, אך פסוקים 2-3 מתייחסים למשפט מסוג אחר; פסוק 1 בא ללמדנו, שבמשפט בין אדם לחברו, אין מקום לחמלה - חייבים לפסוק את הדין בצדק, "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע", כי חמלה על הרשע היא פגיעה בצדיק. פסוקים 2-3 מלמדים, שבמשפט בין אדם למקום, משפט שבו חלים דיני מלקות, יש מקום לחמלה, כי כל מטרתו של העונש היא לחנך את הרשע ולהיטיב עמו (רש"ר הירש).

תגובות