קוד: ביאור:דברים כו1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים כו1: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ -
"
פסוק זה הוא הכותרת למצוות הבאת הביכורים המפורטת בהמשך (פסוקים 2-11). הוא מלמד על טעמי המצוה ועל דיניה.
טעמי המצוה - להודות לה' על כך ש נתן לנו את הארץ לבוא אליה, לרשת אותה ולשבת בה (זאת בניגוד למצוות אחרות מיבול הארץ, כגון תרומות ומעשרות, שמטרתן לפרנס את הכהנים והלויים).
דיני המצוה - "אשר ה' א-להיך נותן לך - ר' שמעון אומר: פרט לעבר הירדן, שנטלו מעצמם
" (ספרי); "וירשתה וישבת בה - מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה
" (רש"י); "ובנוסחא הישנה: 'אין
והיה אלא "מייד"'. אין הפירוש, שתכף בבואם אל הארץ נתחייבו בביכורים, שהרי נאמר
וירשתה וישבת, שהוא אחר הכבוש והחלוק! אלא פירושו, דלא כערלה שלא נתחייבו בהנטוע כבר, ולא כחלה שלא נתחייבו רק מהעיסה שלשו; אבל הביכורים נתחייבו מכל שנתבכר בידם, אף ממה שמצאו זרוע ונטוע
"
(מלבי"ם).
"ללכת" הוא התהליך הטכני של הנעת הרגליים...
" לבוא " פירושו: להגיע, להופיע, להיכנס, לגשת, להתקרב. "לבוא אל" כולל כוונה, התכוונות, רצון...
אל הארץ צריך לבוא בכוונה, בהתכוונות ולא כמעשה הגירה גרידא..." (מוטי לקסמן, פרשת כי תבוא - לבוא זה לא כמו ללכת).
השורש בו"א מופיע שש פעמים בפרשת הביכורים, והללו מתחלקות לשתי קבוצות של שלוש. ההקבלה בין שתי הקבוצות מגלה את שתי התנועות הגדולות בפרשה ואת זיקת הגומלין שביניהן:"
| 'ביאה' אל הארץ | 'הבאת' ביכורים למקדש |
|---|---|
| 1. (א) וְהָיָה כִּי תָבוא אֶל הָאָרֶץ... |
2. (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ... 3. (ג) וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן... |
|
4. (ג) וְאָמָרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּום...
כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ... 5. (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה... |
6. (י) וְעַתָּה הִנֵּה
הֵבֵאתִי
|