כשההורים מלים את לבבם, גם לב הילדים נמול

קוד: ביאור:דברים ל6 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים ל6: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ"

מילה היא חיתוך הערלה. לכן, מילת הלב היא הסרת הערלה המכסה את הלב. אבל איזו ערלה יש בלב? - הערלה היא משל לאטימות: ערלת לב מציינת אטימות שכלית ורגשית; חוסר-יכולת להבחין בין טוב לרע, לשמוח בטוב ולהתחרט על הרע. הלב הוא מקום המחשבות והרגשות - והוא מכוסה בהמון מחשבות זרות, האוטמות אותו מלהתחבר אל ה', ירמיהו ט25: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב". משה מבטיח, שבעתיד ה' ימול את לבבנו - יעזור לנו להתגבר על האטימות; הלב שלנו ייפתח להבין ולהרגיש את נוכחות ה', לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך.

מדוע נזכר גם לבבך וגם לבב זרעך?

היה מספיק לכתוב "ומל ה' את לבבך", זה היה כולל את כל בני ישראל - הורים וילדים. אולם נכתב גם "לבב זרעך" כדי ללמדנו, שעיקר התיקון של הילדים מגיע מהתיקון של ההורים: "אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ... וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת -- אֲזַי, מִגּדֶל הַחֲרָטָה, יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ... הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִמִּין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם... וְיִתְוַדַּע לָהֶם הָאֱמֶת... כְּשֶׁיָּמוּל ה' אֶת לְבָבוֹ, יִמּוֹל גַּם לְבַב זַרְעוֹ... מְחֻיָּבִים בָּנָיו שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם כֵּן הִרְהוּר תְּשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם... וְהַזְּמַן הַמְּסֻגָּל לָזֶה הוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל, כִּי אֱלוּל רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֶת לְבָבְך וְאֶת לְבַב..." (לקוטי מוהר"ן קמא).

מכאן אנחנו למדים, שכדי לחנך את ילדינו לאהבת ה', צריך רק לחנך את עצמנו. החינוך העצמי משפיע ממילא על חינוך הילדים: "על ידי העבודה האישית של האב, מתעוררים גם הלבבות של צאצאיו, אפילו שהם לא נמצאים לידו כלל... מעבר לדוגמה האישית שההורים נותנים לילדיהם, על-ידי שהם עובדים על מידותיהם ועל יראת השמיים שלהם... ישנה לעבודת ה' של ההורים השפעה ברובד הרוחני על ילדיהם" (הרב שלום ארוש, בגן החינוך, עמ' 25-26).

הקבלות

מילת הלב - תפקיד האדם או ה'?

מילת הלב נזכרה גם ב דברים י16: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד", ושם היא מצוה עלינו בני ישראל. אם כך, מדוע נאמר בפסוקנו שה' ימול את ערלת לבבנו? הרמב"ן הביא שני פירושים:

1. האדם צריך להתחיל וה' יעזור לו להמשיך, כמו שנאמר בתלמוד (שבת קד א): "הבא לטהר - מסייעין אותו".

2. כיום לאדם יש יצרים, ותפקידו להתגבר עליהם ולמול את לבבו; אבל בעתיד ה' יבטל את יצר הרע, וימול את לבבנו בעצמו. "מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו - צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע; אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית (ב ט)."    

"וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (ירמיהו לא ל): "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה", וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם) (ירמיהו לא לב): "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי".

"וכן נאמר ביחזקאל (יחזקאל לו כו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו". והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו (שבת קנא א): "(קהלת יב א): "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" - אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה", כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ" (רמב"ן).

וכן נאמר בתרגום ירושלמי(יונתן): "וְיַעֲדֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַת טִפְּשׁוּת לִבְּכוֹן וְיַת טִפְּשׁוּת לִבָּא דִבְנֵיכוֹן, אֲרוּם יְבַטֵל יִצְרָא בִּישָׁא מִן עַלְמָא וְיִבְרֵי יִצְרָא טָבָא דִי יַמְלְכִינְכוֹן לְמִירְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן מִן בִּגְלַל דְיוֹגְדוּן חַיֵיכוֹן עַד עַלְמִין: "

ערלת הלב

ערלת הלב נזכרה גם בנבואות:

  • ירמיהו ט25: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב"
  • יחזקאל מד7: "בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי"

בכל לבבך ובכל נפשך

הביטוי נזכר פעמים רבות בספר דברים. פירוש הביטוי: בכל הלב = בכל המחשבות והכוונות, בכל הנפש = במסירות נפש, עד מוות.

  • דברים ד29: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (פירוט)
  • דברים ו5: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"
  • דברים י12: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
  • דברים יא13: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מצותי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"
  • דברים יג4: "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"
  • דברים כו16: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
  • דברים ל2: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

תגובות