קוד: כלאים, בשר בחלב בתנ"ך
סוג: טעם
מאת: הרב קורמן
אל: הטהור והמותר פרק א
אמנם את המצוות יש לקיים גם אם לא יודעים או לא מבינים את טעמן, אך אין
ספק, שהן ניתנו לטובת האדם, כמו שאמר אליהוא מחברי איוב, כי "אם חטאת מה
תפעל בו? ורבו פשעיך מה תעשה לו? אם צדקת מה תתן לו? או מה מידך יקח? לאיש
כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך
" (איוב ל"ה, ז-ח). את המשפט הקצר והקולע של
אליהוא ניסח ר'
חנניא בן עקשיא: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה
ומצוות
" (מכות כ"ג,ב). חכמי ישראל אחרים ניסחו זאת בניסוחם: "לא ניתנו
המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן
הצוואר או מי ששוחט מן העורף?
" (בראשית רבה מ"ד,א ועוד).
כשמתעמקים ניתן להבין, שלא טוב לערבב מין בשאינו מינו.
התורה אסרה שלושה סוגי כלאים: בצמחים,
בבהמה ובבגוד.
כלאי בהמה יכולים להצביע על הרע שבצירוף ומיזוג מין בשאינו
מינו. עפ"י רוב לא תצא שום תוצאה מזיווג מין בשאינו מינו. במקרים בודדים
שמצליחים בכך, כמו בזיווג סוס עם חמור, התוצאה היא עקרה. הפרד שנולד מזיווג
כזה אינו מסוגל להעמיד דור המשך.
לנו עדיין קשה לדעת מה רע בכלאי בגדים
[1], אך די לנו בלקח מכלאי הבהמות
[2], כדי לדעת שיש בעיה חמורה בכלאים.
זה יכול להצביע גם בנוגע לבעית בשר בחלב.
עלינו לדעת שבהרכב שני חומרים כימיים נוצר לפעמים חומר נפץ. כיוצא
בזה בהפרדה של חומר לא מזיק ואף נחוץ, נוצר רעל - ע"ע
מלח בישול.
בכל כלאים יש משום התרסה ופריצת גדר והריסת סדר הבריאה. הקב"ה ברא
ויצר את העולם לפי סדר מסויים. הדגש בבריאה היה להבדיל בין האור לחושך,
בין יום ללילה, בין יבשה למים, העץ ופריו למיניהו, דגים, חיות ים, עופות
ופאונת הארץ למיניהם, כדי שהעולם יהיה מגוּון והרמוני. וכל אחד יתקיים
בגבולו ולא יפרוץ גדר של הזולת.
מיד לאחר הבריאה, הרג קין את הבל וחיבל
בהרמוניה.
לפני דור המבול החלו להרוס את הסדר ההרמוני. אחד חמס מה שהיה
שייך לשני. "כי מלאה הארץ חמס
". כעונש בא המבול שהרס ופרץ גדרות טבע. "נבקעו כל מעינות תהום רבה וארֻבות שמים נפתחו
". עד המבול לא היו "גיזרים"
בעולם
[3]. בשנת המבול לא ניכר בין יום ולילה, המזלות שבתו, בקיצור אנדרלומוסיה בעולם (ב"הבריאה והמבול" הסברתי את הנושא באריכות)..
איסורי כלאים באו כנראה, להזכיר לנו, מה טוב היה אילו לא הרסנו גדרות עולם ואם נשמור על הגיוון וההרמוניה, זה יהיה לטובת הבריאה כולה.
המדע התקדם במאה שלנו בצעדי ענק בכל השטחים. גם בתחום הביולוגיה הצליחו המדענים לחדור בהבנת הרבה יסודות סמויים בהפריה ובגנטיקה. באמצעות טכניקות של הנדסה גנטית הצליחו המדענים להצמיח ירקות בעלי תכונות שונות מכפי שנוצרו בטבע ובכך הגדילו את יבולם ושיפרו או שינו את טעמם. המדען ארפד פוסטאי, ממכון רובט באברדין בסקוטלנד, ערך ניסיונות והאכיל עכברים בתפוחי אדמה שהונדסו גנטית. התברר לו שהעכברים שהוזנו בת"א אלה סבלו מפגיעות במערכת החיסונית ובאברים שונים. לאחר שפירסם את מחקרו, רבים לעגו לו, שהוא טעה בפירוש תוצאות המחקר, עד שנאלץ היה להתפטר ממשרתו. באחרונה בחנו 20 מדענים בכירים בקפידה את המחקר ואת תוצאותיו, והתברר להם, שמסקנותיו של פוסטאי היו נכונות ומבוססות.
האיחוד האירופי הורה כעת (פברואר 1999) להסיר מהמדפים בסופרמרקטים את כל תפוחי-האדמה המהוּנדסים, כדי למנוע נזק מהאוכלוסיה. מה זו הנדסה גנטית, אם לא "כלאים"? המדען מחדיר גנים או חלקי גנים זרים לזרעונים שרוצים להנדסם ובכך מאלצים להצמיח צמח המכיל לא רק את גניו אלא גם גנים של מהות אחרת. ברור, שתמיד משתדלים להנדס את הצמח לחיוב ולשפרו. אולם המציאות מוכיחה, שמוטב להשקיע מאמץ לשפר כל צמח במסגרתו ולא לכלוא בו גופים זרים.
באיטליה הצליח הגינקולוג פרופ' סברינו אנטינורי לגרום לאשה בת 62 להרות ולהוליד תינוק, בזרע בעלה, למרות היותו עקר. הוא שאב מבעלה זרעונים לא מפותחים, החדיר אותם לאשכי עכברים. שם ניזונו מרקמת העכברים, וכשהושלמה התפתחותם, נשאבו מהחיה והוזרקו לתוך ביצת האשה בתהליך של הפריה מלאכותית. פרופ' פרנצ'סקו ד'אגוסטינו, נשיא הועדה הלאומית לביו-אתיקה באיטליה הגיב על כך: "מדובר במניפולציה קיצונית של תאי זרע האדם עם חיות, שיכולה להביא לתוצאות נפשיות בלתי-צפויות" (פורסם בעתונות 19.3.1999). אמנם לא מדובר ב"כלאים" ממש של החדרת גנים של יצור אחר לזרעוני האדם, אלא באפשרות לזרעונים, שאין בכושרו של הגבר להביאם להתפתחותם המלאה, להתפתח באשכי יצור אחר. אולם, אי-אפשר לדעת, אם החומר החי שאיפשר התפתחות טובה של הזרעונים, לא ישפיע לא רק השפעה נפשית על הנולד, אלא גם השפעה פיסית. אם לא בדור הראשון, זה עלול לבוא לידי בטוי בדורות הבאים. עדיין מוקדם לקבוע גם בנוגע לדור הראשון. לטענתו של אנטינורי, הוא הביא לעולם בדרך זו 5 תינוקות בריאים. אולם הם עדיין תינוקות. רק כעבור שנים ניתן יהיה לדעת אם אכן הכל אצלם בסדר. אמנם נכון, שהגנים האנושיים יבואו מזרעון האב, אולם החומר העכברי שנספג עלול להעביר מחלות תורשתיות או אחרות [4].
לאיסור בשר בחלב ישנם שני מוטיבים.
(א) בעיית הכלאים (ראה לעיל
ובהערה 3; ע' גם
בפירוש רש"ר הירש). עובדה, שאם ישרה בשר בחלב יממה, למרות הכלל שכבוש כמבושל, זה
לא נאסר מן התורה, אלא דרך בישול בלבד. אנו יודעים היטב, שאם נשרה בשר
אפילו שבוע ימים במים לא נקבל מרק, רק אם נבשל את הבשר נקבל מרק. בכיבוש
ישנה אמנם בליעה, אך אין מיזוג בין שני המהוּיות, וגם אין שינוי במהות
החומר. זה קורה רק בבישול.
היום מכיר המדע, שהבישול גורם לשינוי במבנה המולקולות הנקרא "דנטורציה".
הוכח שאם מזינים בעלי חיים בסויה, מתעכבת גדילתם ולעומת זאת גודֵל הלבלב
מעל הנחוץ. אולם אם מאכילים אותם בסויה מבושלת, הם לא נפגעים. ייתכן שרק
בשינויים במבנה המולקולות הן של הבשר והן של החלב נוצר "הכלאים" האסור.
(ב) בעיה מוסרית מדרגה ראשונה. לא בכדי סיגננה התורה את איסורי בשר בחלב כפי שסגננה. התורה אסרה לבשל בשר בחלב, לאכול ואפילו רק להינות מזה. אולם את האיסורים הן של אכילה והן של הנאה היא ביטאה בלשון בשול: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כ"ג,יט). שלוש פעמים חזרה התורה על כך באותו סגנון (שם ל"ד,כו; דברים י"ד,כא), כדי להצביע על שלושה איסורים אלה (חולין קט"ו,ב).
עצם אכילת בשר, כאמור אינו פשוט. על בני אנוש נאסר, כאמור, לאכול בשר במשך כ1600- שנה, עד ימי המבול. העובדה שרבים לא קיימו זאת, זו בעיה בפני עצמה. לאחר המבול שנגרמו שינויים רבים בטבע וגם האדם נזקק לחלבונים מן החי לקיומו והאנושות גם הצליחה לביית הרבה בהמות ועזרה להתרבוּתם, הוּתר גם לאכול את בשרם. כאמור, עד המבול לא היו טורפים וכשהעולם יבוא על תיקונו, שוב ישתנה הטבע והטורפים יהיו לצמחוניים. "וּפָרָה וָדב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יאכַל-תֶּבֶן" (ישעיה י"א, ז; שם סח,כח).
כל אם מניקה, מייצרת חלב, כדי להזין את פרי בטנה ולאפשר את קיומו. אנו גורמים שהבהמות המבוּייתות ייצרו חלב מעל ומעבר לנחוץ לפרי בטנם. בחליבתן הן מתאמצות לייצר חלב נוסף כדי שיוכלו לספק לפרי בטנן. אולם אנו שוב חולבים אותן. התורה אמרה, האם לא די לך, שאת פרי בטנה לקחת כדי לאכלו, את חלבה, שהיא מייצרת בעיקר לפרי בטנה, אתה חולב לעצמך, הייתכן שתבשל את פרי בטנה בחלב, שהיא יצרה כדי להזינו ושיוכל לחיות? אמנם איסור בשר בחלב מתייחס לכל בשר ולכל חלב ולאו דוקא של האם, אולם כל חלב בא מאם וכל בשר הוא מפרי הבטן של אם. לא ייתכן שחלב שנוצר להחיות את היצור, ישמש כרקע לבישול בשרו. אולם אין בהסבר זה מדוע זה נאסר רק דרך בישול ולא באכילתם יחד. האיסור באמצעות בישול בלבד מצביע, שהטעם העיקרי הוא בעיית הכלאים.
[1] "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך". כאן אין כל זכר או הסבר באיזה כלאים מדובר. רק בספר דברים נאמר: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" (כ"ב,יא). נשאלת השאלה מדוע דוקא צמר ופשתים נאסרו ולא חוטים אחרים? יתירה מזאת, גם לא כל צמר נאסר עם פשתים. רק צמר כבשים נחשב לכלאים עם פשתים, אך לא צמר גמלים, צמר ארנבים וצמר זה היה ידוע לקדמונים (ראה כלאים פ"ט,מ"א; תוספתא שם פ"ה,יג). כשם שלא כל צמר נאסר, כך לא נאסרו חוטי כותנה ודומיהם, אלא חוטי פשתן בלבד (ראה בנספח "בגד כלאים" לפרק זה).
[2].
רש"י סבור שלא בכדי נאמר תחילה "את חקֹתי תשמרו, כי לא תמיד נוכל לדעת את
סיבת האיסור (ראה
רש"י על אתר).
הרמב"ן חולק על רש"י בזה והוא סבור, שאת "חוקותי" מתייחס לכלאי בגדים
בלבד. את סיבת כלאי בהמות הוא מנסה להסביר שזה מכחיש ומעוות את המין. כמו
פרד שבא לעולם מכלאי חמור וסוסה, שאינו יכול להוליד, כך הן התוצאות של כל
כלאים. בהרבעת כלאים יש משום התרסה כלפי מעלה, שכאילו הקב"ה לא השלים את
בריאת היצורים והוא רוצה ליצור יצורים חדשים. ר'
יעקב חיים סופר ב"הערות והארות" מקשה על
הרמב"ן ואני מצטט את דבריו:
"וכתב רבנו הגדול
הרמב"ן ז"ל בביאורו לתורה שם: 'ואיסור החרישה בשור וחמור, כי מנהגי עובדי
האדמה אחר חרישתם שיביאו הצמד ברפת אחת ויביאו לידי הרכבה
להוליד מינים זרים משונים בתולדות להכחיש מעשה בראשית' (ההדגשה שלי,
א.ק.). וכן כתבו רבינו בחיי ז"ל ועוד מפרשים, ומקור הדברים בדברי אדוננו
הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים [ח"ג, פרק מט] ע"ש. ונעלם ממני (ממנו?) שהרי אמרו
חז"ל בבכורות ["ח,א] שזמן עיבורה של בהמה טהורה תשעה חדשים ואילו של בהמה
גסה טמאה שניים עשר חודש, ואמרו שם שכל שאין זמן עיבורו שווה אין מתעבר זה
מזה, ובחולין [ק"כ, סע"א] מבואר דלא ייתכן כלל דיתעברו זה מזה אם לא ע"י
נס ע"ש, וא"כ איך משכחת לה מאי דאמור הנך רבנן גאוני קמאי ז"ל וצל"ע"
("מוריה", רז-רח, טבת תשנ"ב, עמ' ק"ב).
ברם, במחילה מכבודו, הוא שׂם בפיהם של
הרמב"ם והרמב"ן דברים מפרי רוחו, והם כלל לא אמרו זאת.
הרמב"ן בעקבות
הרמב"ם אומר רק זאת: ש"אחרי חרישתם שיביאו הצמד ברפת אחת ויביאו לידי
הרכבה". הוא רק רצה להסביר, שאיסור חרישה בכלאים נובע מאיסור של לא "תרביע
כלאים". ר'
יעקב חיים הוסיף מדעתו: "להוליד מינים זרים ומשונים בתולדות להכחיש מעשה
בראשית" (אלה הם המילים שהדגשתי בציטוט דבריו). על זה הוא מקשה, שהרי אינם
מסוגלים כלל להוליד. אילו לא הוסיף משלו, לא היה לו מה להקשות. אגב,
יצורים שונים, אפילו שזמן עיבורם שווה אינם מסוגלים להוליד, אלא בכלאים של
מינים קרובים זה לזה, כמו סוס וחמור. וגם בהרכב כזה, אין לצאצאים הנולדים
- הפרדות, כושר הולדה, אבל הכלאים עצמם מולידים דור אחד. כאשר
הרמב"ן דיבר על עצם איסור כלאים, הוא אומר אמנם, שזה מעוות את הבריאה, אבל
אין הוא אומר, שמכל כלאי בהמות חייב להיוולד משהו שמסוגל להוליד. עצם
ההרכבה מין על שאינו מינו מכחיש ומעוות את הטבע. עכ"פ לאיסור חרישה בכלאים
אין כל קשר אם מהכלאים עשוים להיוולד צאצאים או לא.
[3] ראה רש"י לבראשית ח,ב, שעד המבול לא היו תהומות כמו חמי טבריה. כל תופעות הטבע שמרו על מקומם וגבולותיהם. כספיחים מן המבול נשארו הגיזרים והרי געש, שהם פורצים ממעמקי האדמה ופורצים את "גדר" קליפת האדמה. הקשת באה כאות שלא יהיה עוד מבול כזה בעולם ואילו הרי הגעש מזכירים מהן תוצאות של פריצות גדר.
[4] ד"ר ג'יימי גריפו, מומחה להפריה מאוניברסיטת נוי-יורק עורך (1999) ניסויים לאפשר לנשים עקרות, שהסיבה לעקרותן נובעת מפגם בנוזל סביב גרעין הביציות שלהן. כעת הוא ואחרים עורכים ניסיונות, לקחת ביצית בריאה מאשה אחרת ולהסיר ממנה את הגרעין ובמקומו להחדיר את הגרעין שהוצא מהביצית של האשה העקרה. את הביצית החדשה המורכבת, משתילים ברחם האשה העקרה ומופרית בזרע בעלה. עד כה (מאי 99) נשים עקרות אלו טרם הרו. אולם גם אם זה יקרה, עלול התינוק שייולד לרשת מ"האם" השניה מחלות תורשתיות רדומות בגניה.