זמר = ג'ירפה

קוד: זמר = ג'ירפה בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב קורמן

אל: הטהור והמותר נספח ד

הזמר נמנה על שבע החיות הטהורות המותרות באכילה (דברים י"ד,ה). באירופה לא ידעו להגדיר באיזו חיה מדובר1. אונקלוס תירגם "דיצא", אולם איש לא ידע איזו חיה נקראת בארמית דיצא, לכן רש"י לא פירש באיזו חיה מדובר. ר' יהושע שטיינברג ב"מילון התנ"ך מביא דעות המזהים את הזמר עם כבש בר והוא מסתפק עם הכבש הבר היה ידוע בארץ. אחרים אומרים שמדובר בעז בר או איל בר, גם הם תמהים אם חיות אלה היו אז בארץ. אולם לא זו הבעיה, כי אין כל סיבה וצורך לפרט כבש בר במיוחד, כי במה הוא שונה מכבש מבויית? אם בכל זאת היה צורך לפרט שכבש בר מותר באכילה, מדוע לא פירטה התורה בנפרד גם "איל-בר", "עז-בר" או שור-בר. קושי זה מופנה גם כלפי אלה המזהים את הזמר עם "איל-בר" וכדומה.

מסתבר שהזיהו של תרגום השבעים ורבנו סעדיה גאון ש"זמר" היא הג'רפה המוכרת לנו, הוא הזיהוי הנכון. הג'ירפה אינה שייכת לא למשפחות האילים, הכבשים ויתר חיות הטהורות, לכן היה צורך להזכירה בנפרד. לג'ירפה יש אכן ארבע קיבות והיא מעלת גרה. אין מקום לטענת אלקנה ביליק ("אנציק. המקראית" בערך "זמר) שהג'ירפה לא היתה מוכרת בארץ, כי ציורי הגיר'פות שהתגלו במערת הקברים במצרים מייחסים לתקופה מאוחרת יחסית, רק למחצית האלף השלישי לפנה"ס. אם מאות שנים לפני כן לא מצא צייר קברים לנכון לצייר גי'רפה, האם זה מצביע בהכרח שלא היו ולא ראו ג'ירפה? האם ציורי קברים אינם מקריים, האם גילו כבר כל ציורים עתיקים שצויירו? כיצד אפשר לפי השערות כאלה לדחות או לפקפק בזיהוי ה"הזמר" עם הג'ירפה? זאת ועוד, גם אם התאריך המשוער לציורי הג'ירפות הוא מדוייק, הרי הם צויירו כאלף שנה לפני יציאת מצרים ומתן תורה, כיצד, איפוא, אפשר לטעון שהג'ירפות לא היו מוכרות כאן בעת מתן תורה? יציאת מצרים ומתן תורה אירעו במאה ה14- לפנה"ס ואילו הציורים צויירו כבר כ1000- שנה לפני כן. לפלא שביליק עצמו לא הרגיש בזה.

1 בעל שלטי גיבורים זיה את הזמר עם יצור דמיוני בשם "אוריגי": "ואולם הזמר הוא האוריגי שכתב האריסטוטילי בספר שני מספרי הב"ח שיש לו קרן אחד גם הוא על מצחו והוא מפריס פרסה ומעלה גרה ולא חמור הבר, כי הוא קלוט עם קרן אחת גם הוא במצחו ופרסתו אינה שסועה ואינו מעלה גרה (אין לו גם קרן בכלל - א.ק.). ויקרא האוריגי זמר מפני שהוא אוהב מאוד הזמרה ועל כי הבעל חי הזה הוא תקיף מאד ולא יוכלו הציידים לצודו, כי אם בידיעה רבה במקום העמל והטורח, הם מבקשים בתולה יפה ומפשיטין אותה ערומה כי הב"ח הזה אוהב בתולות... ואז הציידים משימים בכבל רגלו ונותנים שלשלת של ברזל על צווארו עד שנקרא זמר, כי נצוד עם הזימרה" ("שלטי הגיבורים" נ"ג). יהודה הדסי הקראי זיה אמנם את הזמר עם הג'רפה, אך ייחס לה דברים דמיוניים: "חיה קטנה היא שמה זורפי, עורה צבוע בכל מיני צביעות חברבורות בכל יופי. תפוש כשתתפש ברשת בוכה ומתחננת ומדמעת לפני תופשיה לשלחה מן הרשת. מדברת בלשוננו כלשון ששומע את תופשו אך לא בלשון צח כלשונך" ("השכול מ"ו). אין חיה בעולם המדברת בשפת אנוש וביחוד לא הגירפה, שלא זו בלבד שאינה מדברת, אלא בניגוד לכל חיות היבשה אינה מסוגלת להשמיע קול בכלל. בשל אורך צווארה אין בכוח האויר שבפעילות הריאות להפעיל את מיתרי הקול, לכן אין לה גם מיתרי קול. היא היחידה שאינה משמיעה קול. שני הסיפורים מזכירים את סיפורי הבדים על "אדני השדה" (ראה ב"הגדה ומהותה" בפרק " סיפורים שהועתקו ורעיונות מוזרים".

לעמ' 145 בהאגדה

ראה בנספח "זמר" בספר "הטמא והטהור, האסור והמותר" סיפורים דמיוניים מעין אלה על ה"זמר" (הג'ירפה) המוזכר בתורה בין החיות הטהורות.