שבת - למה דווקא כל שבעה ימים?

קוד: שבת - למה דווקא כל שבעה ימים? בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: אראל

אל:

• בראשית ב3: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"
• שמות כ10: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ"
• שמות לא17: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ"

מדוע זה כל כך חשוב לזכור שה' ברא את העולם בשבעה ימים? הרי הוא יכל גם לברוא את העולם ברגע אחד, או בשלושה ימים, או במיליון שנה - מה החשיבות הגדולה של העובדה ההסטורית הזאת, שה' בחר לברוא את העולם דווקא ב-7 ימים?

1. ייתכן שבאמת אין חשיבות מיוחדת למספר 7, חשוב רק שזה יהיה מספר קבוע, שאינו תלוי בתופעות טבע כלשהן. המסר של השבת הוא, שה' ברא את העולם בצורה מתוכננת ומבוקרת - זה לא תהליך רציף ומתמשך (כמו שחושבים מאמיני האבולוציה), וגם לא מעשה אקראי שנעשה ברגע אחד כלאחר-יד, אלא תהליך מתוכנן מראש, שנמשך זמן מסויים ואז נפסק, כאשר ה' החליט להפסיק.

בטבע אין דבר כזה - אין שום משמעות למחזורים של שבעה ימים; בעלי החיים שאינם מבוייתים מתנהלים על-פי עונות השנה וגרמי השמים, ולא על-ידי תיכנון זמן מראש. אבל אנחנו - בני ישראל - נצטווינו ללכת בדרכי ה', ולתכנן את חיינו על-פי מחזורי זמן מוגדרים מראש. לא הטבע שולט בנו, אלא אנחנו שולטים בטבע.

2. חז"ל התייחסו למספר אחר הקשור לבריאת העולם - המספר 10: "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא, להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" ( משנה אבות ה א). אין משמעות דווקא למספר 10, מה שחשוב הוא שה' השקיע בעולם עבודה ותיכנון, העולם יקר בעיניו, ולכן חשוב במיוחד לשמור על העולם הזה. התשובה הזאת מתאימה גם לשאלה שלנו - השביתה אחרי 7 ימים מזכירה לנו שה' השקיע זמן ועבודה בבריאת העולם, ולכן חשוב לשמור עליו.

ובכל זאת, למה דווקא 7?

3. רש"י, בפירושו לפרשת בראשית, כתב: "נַעֲשֶׂה אָדָם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהן... אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו... לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן..." (רש"י על בראשית א כו), כלומר, האופן שבו ה' ברא את העולם נועד ללמד אותנו איך להתנהג בחיינו הפרטיים. באותו אופן, אפשר לפרש שה' ברא את העולם בשבעה ימים כדי ללמד אותנו דרך ארץ - לעבוד ששה ימים ולנוח ביום השביעי. ה' כנראה ידע שהיחס של יום מנוחה אחד לכל ששה ימי עבודה הוא המתאים ביותר לאדם, ולכן בחר דווקא במספר 7.

4. גליה: ה' ברא את העולם בששה ימים כי רצה להשפיע מכוחותיו בהדרגה, וצמצם את עצמו על מנת שבני האדם יגלו אותו כפי כוחם בשביל היגיעה והשכר. ה' מלמד אותנו את תהליך היגיעה והשכר באופן מחזורי כך שתמיד תנתן ההזדמנות לתקן ולנסות שוב. בשישה ימים האדם מתדמה לבורא ומתייגע, וביום השבת האדם מתדמה לבורא ושובת, חוזר לנקודת האיפוס ונהנה מיגיע כפיו והשכר שהשיג בשבוע שלפניו.

ה' בחר דווקא להגדיר שבוע - שבע - שבועה על מנת שנרגיש מחוייבים לתהליך. שבוע זהו זמן של תהליך התפתחותי שמספיק לאדם לגבש תחושת שייכות ולהרגיש מחוייב לתהליך, כמו לדוגמא ספירת העומר שבעה שבועות של תהליך חוויתי עד לקבלת מתן תורה. במקביל, ה' מראה לנו שגם הטבע משתף פעולה, וצומח ומתהווה באופן הדרגתי. יש שנוהגים להזכיר בתקופה זו גם את חג הקציר - את פרי הביכורים של הבריאה לבורא. מוטיב השבע והשבועה ואפילו חג השבועות בו ניתנה התורה, נבראו כדי לרכז את סך הכוחות שלנו לעשיה בתחום של זמן ומקום כפי הבחירה של ה'.

אראל: באופן דומה ניתן לפרש, שפרשת הבריאה באה ללמדנו דרך ארץ - לעשות דברים בהדרגה ובשלבים. יש אנשים שרוצים להשיג הישגים גדולים בבת אחת, למשל - רווקים רוצים להתחתן מייד, בלי לעשות עבודת נפש; אנשים אידיאליסטים רוצים לתקן את החברה מייד, בלי לעשות עבודת שיכנוע; תלמידים מתחילים רוצים לדעת את כל התורה מייד, בלי לטרוח לשבת וללמוד. לכל אלה אומרת התורה: ראו, אפילו הקב"ה לא ברא את העולם בבת אחת, אלא בעשרה מאמרות; אז גם אתם לא צריכים לנסות להשיג הכל בבת אחת, אלא בשלבים. וייתכן שעשרת המאמרות רומזים לשלבים של כל פרוייקט: האור מסמל את הרעיון הראשוני; ההבדלה בין מים למים מסמלת את ההבחנה בין מה שאני יכול לעשות ומה שמעל לכוחותיי (מעל השמים); ההבדלה בין ים ליבשה מסמלת את תיחום הפרוייקט וקביעת המסגרת שלו; הצמחים מסמלים את תחילת הצמיחה של הרעיונות; וכו'.

לפי זה, ששת ימי המעשה מסמלים לא רק את העבר אלא בעיקר את העתיד - את 6000 השנים שהעולם אמור להתקיים - שנדע כמה זמן נשאר לנו לתקן.

השביתה ביום השביעי מסמלת את האלף השביעי, שבו ה' יהיה לבדו בעולם, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"; היא מזכירה לנו, שכמו שה' ברא את העולם, כך הוא יכול גם להחזיר אותו לתוהו ובוהו, וכולנו בטלים לעומתו (ע"פ גליה). וראו עוד על האלף השביעי בבלוג אחרית הימים.

"ודע כי נכלל עוד במלת לַעֲשׂוֹת, כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא), שלכך אמרו (ב"ר יט ח) "יומו של הקב"ה אלף שנים". והנה... היתה הבריאה ביום הראשון האור, כנגד האלף של ימות אדם, שהיה אורו של עולם, מכיר את בוראו... ביום השני יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל, שבו היו מובדלין נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנדונו במים... ביום השלישי נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות, הוא האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם בן מ"ח שנה (ב"ר סד ד), ואָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' וצמח צמח צדיק כי משך רבים לדעת את ה'... ועלה הענין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני ונבנה הבית ביום ההוא, ואז נתקיימו כל המצות שהם פירות העולם... והיום הרביעי נבראו בו המאורות הגדול והקטן והכוכבים, יומו ירמוז באלף הד' הוא החל כאשר נבנה בית ראשון ע"ב שנה אחרי בניינו עד אחרי הבית השני קע"ב שנה, והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור כי מלא כבוד ה' את בית ה', והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח... ביום החמישי שרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, רמז לאלף החמישי המתחיל קע"ב שנה אחר חרבן הבית, כי בו ימשלו האומות, ויעשה אדם כדגי הים... ביום הששי בבקר "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה"... ואז נברא האדם בצלם אלהים, והוא זמן ממשלתו... והוא האלף הששי, כי בתחלתו ימשלו בו החיות, הם המלכיות אשר לא ידעו את ה', ואחרי עשיריתו... יבא הגואל... זהו בן דוד הנעשה בצלם אלהים... היום השביעי שבת, רמז לעולם הבא, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (רמב"ן על בראשית ב ג), "ומשם תשכיל ותבין, כי ששת ימים עשה ה' לא יחסר בי"ת, אבל כי ששת ימים עשה ה', וביום השביעי שבת וינפש" (רמב"ן על שמות כ יא).