ה' יודע את צערנו גם כשאנחנו לא יודעים לבטאו במילים

מקורות ופירושים נוספים

מדוע נאמר שה' ראה וידע, האין זה מובן מאליו? פירשנו למעלה בשלוש דרכים:

1. הפסוק בא להדגיש, שלמרות שבני ישראל עצמם לא ידעו לבטא את צערם במילים, אלא רק בצעקה - ה' ראה וידע את כוונתם.

2. הפסוק בא להדגיש, שה' ראה וידע גם את הדברים הנעשים בסתר: "וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ" - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ [עינוי שבסתר, שמרוב עבודה קשה לא יכלו להזדווג, והמצרים עשו זאת "פן ירבה"], כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (הגדה של פסח באתר ויקיטקסט [ביאור של אורי מילר]).

3. הפסוק בא להדגיש, שלפני שבני ישראל צעקו אל ה', הוא העלים עיניו, וכביכול לא ראה ולא ידע; רק אחרי שהם החליטו לפנות אליו, פנה גם הוא אליהם: "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו" (רש"י); "כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם, וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם.. והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם.. אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קיבל תפלתם ברחמיו" (רמב"ן; וראו גם רעיון דומה ב שמות רבה כא ה).

ומה ההבדל בין וירא לבין וידע? פירשנו למעלה בשתי דרכים:

1. ראיה מציינת דברים גלויים, וידיעה מציינת דברים נסתרים, למשל:

• ה' ראה את העוולות שהמצרים עושים לבני ישראל, וידע את הצער שבליבם של ישראל;
• ה' ראה את העוולות הנעשות בגלוי, תחת השמש, בחסות החוק המצרי;   וידע שיש עוולות נוספות הנעשות בסתר, בחדרי חדרים, כ"יוזמה פרטית" של אזרחים מצריים: "וירא אלהים - החמס שהיו המצרים עושים בגלוי; וידע - העשוי בסתר." (אבן עזרא).

2. ראיה מציינת תשומת לב למצב, וידיעה מציינת החלטה על פעולה, כמו ב שמות לג5: "וַיֹּאמֶר ה'... הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ", וכמו שאומרים בלשון ימינו "אני יודע מה אני הולך לעשות"; או: ידיעה מציינת התעוררות של רחמים, כמו ב בראשית יח21: "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה, וְאִם לֹא אֵדָעָה" (רמב"ן שם).

3. ורמב"ן הוסיף פירוש על-דרך הסוד: "ועל דרך האמת, יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה, לומר כי עלה עינויים למאור פניו, וקירב אותם אל הדעת, כענין "בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור" (חבקוק ג ב). ולכן יאריך הכתוב בזה, אחרי שאמר כבר [בפסוק הקודם] וישמע אלהים ויזכר אלהים. ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות עו), תבינהו משם" (רמב"ן), "ומאי בקרב שנים תודיע? כך אמר: ידעתי שאתה האל הקדוש, דכתיב (שמות ט"ו יא) מי כמוכה נאדר בקדש, וקדש בך ואתה בקדש, ואעפ"כ בקרב שנים תודיע, ומאי תודיע? - תרחם, כד"א וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, מאי וידע? משל למה"ד, למלך שהיתה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, וחיבבם וגדלם. ויצאו לתרבות רעה, שנאם ושנא אמם. חזרה אמם אליהם, ואמרה 'בני, למה אתם עושים כך? שאביכם שונא אותי ואתכם', עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם, ראה אביהם כך, אהבם כבתחילה וזכר אמם, הה"ד וירא אלהים וגו' וידע וגו', וכתיב בקרב שנים תודיע" (ספר הבהיר עו).