שמות לג

1 וידבר יהוה אל-משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל-הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה. 2 ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את-הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי. 3 אל-ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם-קשה-ערף אתה פן-אכלך בדרך. 4 וישמע העם את-הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא-שתו איש עדיו עליו. 5 ויאמר יהוה אל-משה אמר אל-בני-ישראל אתם עם-קשה-ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה-לך. 6 ויתנצלו בני-ישראל את-עדים מהר חורב. 7 ומשה יקח את-האהל ונטה-לו מחוץ למחנה הרחק מן-המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל-מבקש יהוה יצא אל-אהל מועד אשר מחוץ למחנה. 8 והיה כצאת משה אל-האהל יקומו כל-העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד-באו האהלה. 9 והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם-משה. 10 וראה כל-העם את-עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל-העם והשתחוו איש פתח אהלו. 11 ודבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים כאשר ידבר איש אל-רעהו ושב אל-המחנה ומשרתו יהושע בן-נון נער לא ימיש מתוך האהל.

12 ויאמר משה אל-יהוה ראה אתה אמר אלי העל את-העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר-תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם-מצאת חן בעיני. 13 ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את-דרכך ואדעך למען אמצא-חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. 14 ויאמר פני ילכו והנחתי לך. 15 ויאמר אליו אם-אין פניך הלכים אל-תעלנו מזה. 16 ובמה יודע אפוא כי-מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל-העם אשר על-פני האדמה.

17 ויאמר יהוה אל-משה גם את-הדבר הזה אשר דברת אעשה כי-מצאת חן בעיני ואדעך בשם. 18 ויאמר הראני נא את-כבדך. 19 ויאמר אני אעביר כל-טובי על-פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את-אשר אחן ורחמתי את-אשר ארחם. 20 ויאמר לא תוכל לראת את-פני כי לא-יראני האדם וחי. 21 ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על-הצור. 22 והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד-עברי. 23 והסרתי את-כפי וראית את-אחרי ופני לא יראו.