אל ארץ זבת חלב ודבש

קוד: ביאור:שמות לג3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות לג3: " '- אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ.' "

'- המלאך שאשלח יביא אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש כמו שהבטחתי לכם, אולם בזה יסתיים הקשר בינינו, כי לא אעלה בקרבך - לא אנחה אותך בעמוד ענן ולא אשכון בתוכך במשכן, כי אתם עם קשה עורף , אינכם מסוגלים להתנתק ממנהגי הגויים עובדי הפסלים; ואם אעלה בקרבך ואתה שוב תפר את הברית ותעשה פסל, אצטרך לכלות אותך כבר בדרך לארץ.

אל ארץ זבת חלב ודבש

הפסוק נפתח במילת יחס "אל-". לאיזה פועל בדיוק היא מתחברת? כמה תשובות:

1. לפועל "וגירשתי" בפסוק הקודם, שמות לג2: " וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ": ה' מבטיח שיגרש את עממי כנען אל ארץ זבת חלב ודבש. הדבר מזכיר את דברי חז"ל על הגרגשי - העם הכנעני השביעי (שנזכר בפסוקים אחרים, אך לא בפסוק זה): " גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי (מלכים ב יח) "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" - זו אפריקי " (ירושלמי שביעית ו א) .

2. לפועל "עלה" בפסוק שלפניו, שמות לג1: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: 'לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר 'לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה' ": הפסוק מציין, שהארץ שה' נשבע לאבות היא ארץ זבת חלב ודבש. וכך פירש רש"י בפסוקנו: " אל ארץ זבת חלב ודבש - אני אומר לך להעלותם " ( רש"י) .

3. סדר הפסוקים רומז, שגם אחרי שה' יגרש את עממי כנען, הארץ תישאר זבת חלב ודבש: " שלא תשחת הארץ ולא תחנף תחת יושביה מפני חטאתם " ( רמב"ן) .

4. ולענ"ד, סדר הפסוקים רומז להקבלה לדברי ה' אל בני ישראל במצרים שמות ג16: " 'לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: "

שלוש ההבטחות כאן ערוכות כנגד שלוש ההבטחות שם, באותו סדר. זאת, כדי להדגיש שה' מתכוון לקיים את הבטחתו - למרות חטאם של בני ישראל.

עם זאת, קיום ההבטחה יהיה באופן מינימלי - רק כדי "לצאת ידי חובה"; ה' ישלח מלאך כדי לקיים את ההבטחה, אבל לא יבוא איתנו בעצמו.

כי

למה מתחברת מילת היחס "כי-"?

1. לפועל "ושלחתי" בפסוק הקודם: ה' אומר שישלח לפנינו מלאך, כי אינו רוצה לעלות איתנו.

2. לפועל "עלה" בפסוק שלפניו: ה' אומר למשה, שיעלה מייד לכיוון ארץ כנען, ולא יחכה לעמוד הענן. בדרך-כלל, כשה' שכן בתוך בני ישראל, הם נסעו תמיד אחרי עמוד הענן, שמות מ36: " וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן - יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם ". הפעם, ה' אומר למשה שלא יחכה, כי הוא לא יעלה בקרבם.

3. לפועל המשתמע בפסוק שלנו, כפי שפירשנו למעלה: "אביא אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש, ואז אשאיר אתכם שם לנפשכם, כי לא אעלה בקרבכם".

כי לא אעלה בקרבך

בפסוק הקודם נאמר " וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי "; ובפסוקנו נאמר כי לא אעלה בקרבך . אבל למלאכים אין אישיות עצמאית - הם רק שליחים של ה' ועושים את רצונו. אם כך, מה זה משנה אם ה' ישלח מלאך, או שיעלה בקרבנו בעצמו? ומדוע בפסוק הבא נאמר שבני-ישראל התאבלו על בשורה זו?

לענ"ד ההבדל הוא, שמלאך עושה שליחות אחת בלבד. המלאך מהפסוק הקודם בא רק לגרש את עממי כנען, כך שבני-ישראל יוכלו להתיישב בארץ זבת חלב ודבש. אולם אין זו נוכחות אלהית:

זו הבשורה שבני-ישראל התאבלו עליה (וכן פירש רמב"ן על פסוק א) .

כי עם קשה עורף אתה

ה' אומר שלא יעלה בקרב ישראל, כי הם עם קשה עורף; קשי-העורף הזה מתייחס בוודאי לחטא העגל, שנזכר בפרק הקודם (ראו עם קשה עורף). אולם, חטא העגל קרה דווקא בגלל שה' לא היה אז בתוך בני ישראל - ה' דיבר עם משה על ההר, ובני ישראל לא הרגישו את הנוכחות האלהית, ולכן חיפשו להם "אלהים אשר ילכו לפנינו". אם כך, מה ההגיון בטענה "לא אעלה בקרבכם כי אתם עם קשה עורף"?

- נראה שהביטוי " עם קשה עורף " מתייחס לקושי של עם ישראל לפרוש מהמנהגים האליליים שלמדו במצרים. כשה' נתן תורה לעם ישראל, הוא דרש מהם להיות שונים מכל העמים - כל העמים עובדים פסילים, והם צריכים לעבוד את ה' ללא כל פסל ותמונה. הם צריכים להיות הנציגים עלי אדמות של ה' - בורא כל העולמים - שאין לו דמות הגוף. אולם בני-ישראל היו רגילים עוד במצרים לעבוד פסלים ותמונות, כמנהג הגויים; הם היו קשי-עורף ולא הצליחו להשתנות גם לאחר ששמעו בעשרת הדיברות " לא תעשה לך פסל וכל תמונה ". לכן ה' החליט, שהתפקיד המיוחד של בני-ישראל יתבטל: הם יהיו עם ככל העמים, יקבלו את הארץ שהובטחה להם, אבל לא יהיה להם תפקיד מיוחד.

פן אכלך בדרך

אילו ה' היה עולה עם בני-ישראל, הם היו חייבים להקפיד על כל עשרת הדיברות, ובפרט על איסור עשיית פסל ותמונה. כל סטייה ממצוות אלו היתה מחייבת את ה' להעניש אותם בחומרה - כדי להראות לכל העמים את חומרת האיסור. כיוון שבני-ישראל קשי-עורף ואינם מצליחים להקפיד על איסור עשיית פסל ותמונה, ה' החליט - לטובתם - לבטל את התפקיד המיוחד שלהם, כך שלא יהיה צורך להעניש אותם על הפרת התפקיד.

ראו גם: ה"אופי" של ה' בשמות לב-לג / דוד אקסלרוד.

בני ישראל התאבלו וערערו על הגזירה הזאת - ועל-כך בפסוקים הבאים.

פירושים נוספים

5. לפי ספורנו, ההנחיה ללכת אל ארץ זבת חלב ודבש קשורה להמשך הפסוק - כי עם קשה עורף אתה : " עלה מזה, שהוא מקום חורב וצריכים אתם להתפרנס בו על-ידי נס, שאינכם ראויים לו, ולך אל ארץ זבת חלב ודבש , שיוכלו להתפרנס שם שלא על-ידי נס ".

  • אולם, עוד הרבה לפני שבני ישראל חטאו, ה' הבטיח להביא את בני ישראל אל ארץ זבת חלב ודבש, ולא היתה כל תוכנית להשאיר אותם במדבר לנצח.

מאמרים נוספים:

תגובות