קוד: ביאור:שמות לג12 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
לאחר חטא העגל, החליט ה' שלא ילווה את בני-ישראל בדרכם לארץ-כנען, אלא ישלח מלאך (ראו מלאך הדרך - מערכה ב).
אולם, משה לא קיבל את הגזירה, והתווכח עם ה' במשך כמה פסוקים (שמות לג12-17):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה’: 'רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה'".
וַיֹּאמַר: 'פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ'".
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ - הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה'. {פ}".
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה, 'גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם'."
סדר הטענות והתשובות בויכוח נראה, בקריאה ראשונה, מוזר; והוא יכול להביא למחשבה שהכתוב מתאר טלפתיה בין ה' לבין משה (פירוט). אולם, על-פי הפשט, סדר הפסוקים חייב להיות כפי שהוא לפנינו, כפי שנסביר:
גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה"; המילה "גם" באה בדרך-כלל לפני השני בסדרה (פירוט), ומכאן שהפסוק הזה חייב להיות תשובה של ה' לטענה השניה של משה - כלומר, הוא חייב להיות בסוף, כפי שהוא בספרים שלנו.
פני יילכו", ובכך הסכים גם ל"
בלכתך עמנו", לא היה משה יכול לומר "
ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי", שכן ה' הודיע ברגע זה שהוא יילך עמו בכבודו ובעצמו!
כעת ננתח את הפסוקים לפי הסדר. המפתח להבנת הויכוח הוא ההבדל שבין שתי הטענות של משה:
רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם- מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא -חֵן בְּעֵינֶיךָ;..." ורק בסוף הוא הזכיר את העם ואמר "...
וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה'".
פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ"
אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל- תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ - הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ;וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. {פ}".
מכאן אפשר להבין את משמעות הטענות של משה:
וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי" - המלאך לא מכיר אותי, אני לא מכיר אותו ואין בינינו שום קשר;
וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי" - אתה מכיר אותי ומחבב אותי, יש בינינו קשר.
וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ...", כלומר: מכיוון שיש בינינו כבר "חצי קשר" - אתה יודע אותי - כל מה שצריך לעשות הוא שתודיעני את דרכיך, ואז גם אני אדע אותך, והקשר בינינו יהיה מושלם. זה בוודאי עדיף מאשר לשלוח עמי מלאך, שאין לו כל קשר איתי!
פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ" (פירושים נוספים). המשמעות המעשית של זה היא, שה' יתגלה אל משה וידריך אותו באופן ישיר, אולם לא ישכון בקרב ישראל במשכן שיבנו לו, ולא ידריך אותם באמצעות הכרובים.
אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל- תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה": אני ועם-ישראל הולכים ביחד - אם אתה לא מתכוון ללוות את כולנו יחד, אל תעלנו מכאן בכלל, גם לא אותי לבדי. בהמשך חיזק משה את בקשתו בטענה נוספת: "
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ - הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ;וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה": אם תלך רק אתי, זה לא ייוודע ויתפרסם בעולם, כי בכל העולם יש אנשים מיוחדים, משכמם ומעלה, שמתקרבים אל ה'. אולם אם תלך
עמנו, עם כולנו, זו תהיה הוכחה לייחוד שלי ושל עמך, שהרי בזכותי אתה הולך לא רק איתי אלא עם כל עמי (פירושים נוספים).
גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם": כפי שאמרת, אכן יש בינינו קשר טוב, מצאת חן בעיני ואני מכיר אותך באופן אישי, ולכן ראוי אתה שאקבל את דבריך.
ראו גם: