מאת: אראל
שמות לג15: "
וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה!'
"
אמר משה
אל ה': '
אם אתה לא
הולך בעצמך עם כולנו יחד,
אל תעלה אותנו מהמקום
הזה !'
פניך הם פני ה', המסמלים את נוכחותו והשגחתו. משה מבקש מה', שפניו ילוו את עם ישראל במסעו במדבר. לבקשתו הוא מצרף אולטימטום: "אם פניך לא הולכים איתנו - אנחנו לא עולים מכאן!". הדבר מזכיר את האולטימטום של חבקוק, ואחריו חוני המעגל, ש"עג עוגה" ועמד בתוכה ואמר שלא יזוז ממנה עד שה' יענה לו,
חבקוק ב1: "
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי
" (
פירוט).
אבל הדרישה הזו אינה ברורה, שהרי בפסוק הקודם ה' כבר הבטיח למשה,
שמות לג14: "
וַיֹּאמַר '
פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ'
" (
פירוט); מדוע משה דורש את מה שה' כבר הבטיח?! כמה תשובות.
1. הבטחת ה' מתייחסת למשה בלבד: "פניי ילכו איתך, ינחו אותך, ויביאו אותך אל המנוחה". אולם משה, המנהיג הגדול והעניו מכל אדם, לא הסתפק בכך שה' יילך איתו בלבד; הוא לא הסכים להתבדל מעם ישראל ולהתעלות בלעדיהם; הוא יצר קשר בלתי-נפרד בינו לבין עם ישראל, כך שה' יהיה "חייב", כביכול, ללכת עם כל ישראל: "
אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל
תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה
": אני ועם-ישראל הולכים ביחד - אם אתה לא מתכוון ללוות את כולנו יחד, אל תעלנו מכאן בכלל, גם לא אותי לבדי
(ע"פ אבן עזרא, מובא בפירוש רמב"ן) . בהמשך חיזק משה את בקשתו בטענה נוספת,
שמות לג16: "
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ? הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ, וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
": אם תלך רק אתי, זה לא ייוודע ויתפרסם בעולם, כי בכל העולם יש אנשים מיוחדים, משכמם ומעלה, שמתקרבים אל ה'. אולם אם תלך
עמנו , עם כולנו, זו תהיה הוכחה לייחוד שלי ושל עמך, שהרי בזכותי אתה הולך לא רק איתי אלא עם כל עמי. ראו
הויכוח על הליכת פני ה' עם ישראל.
2. הבטחת ה'
"והניחותי " מתייחסת למנוחה בארץ ישראל: "
אניח לך מכל אויביך מסביב, באופן שתביאם לארץ בטח
"
(ספורנו) . אולם משה דרש שה' ילווה אותם גם בדרך: "
אם אין פניך הולכים עתה, בעודנו חונים;
אם אין פניך שסילקת
הולכים אלינו לשכון בתוכנו,
אל תעלנו מזה , כי טוב לנו שבת במדבר מהיכנס לארץ בזולת שכינתך, כי באופן זה נגלה ממנה מהר בלי ספק
"
(ספורנו) .
ישנם פסוקים נוספים שבהם משה כביכול "קורא את המחשבות" של ה', או להיפך. ראו טלפתיה בין ה' לבין משה.