קוד: ביאור:שמות לג19 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות לג19: "וַיֹּאמֶר 'אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם'
"
ה' הבטיח להראות למשה את
טובו - מה זה בדיוק?
1.
טוב נזכר לראשונה בקשר לבריאת העולם,
בראשית א31: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה
טוֹב
מְאֹד...
" (פירוט). לפי זה, ה' העביר לפני משה את כל הבריאה - כלומר לימד אותו את כל חוקי הטבע; חלומו של כל מדען: "אמרו 'כל טובי' הוא רמז למה שהציב לפניו כל הנמצאים... שישיג טבעיהם וקשריהם זה בזה, שאז ידע הנהגתו אותם היאך היא הכלל והפרט
"
(רמב"ם, מורה נבוכים א נד). וייתכן שעל כך נאמר,
במדבר יב7: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא
", "כלומר: שהבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית, יציבה; כי ההשקפות שהן בלתי נכונות - אינן יציבות
"
(שם; וגם רמב"ן על פסוקנו קישר בין שני הפסוקים).
2.
טוּב הוא דבר בעל ערך רב, כמו
בראשית כד10: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ
וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ...
",
דברים ו11: "וּבָתִּים מְלֵאִים
כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ...
",
מלכים ב ח9: "וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ
וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל...
",
תהלים לד11: "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ
כָל טוֹב
". לפי זה, כוונת ה' היא "אעביר
לפניך המראה היותר יקרה שאפשר. ומכל מקום לא תחשוב, שאכרות ברית לכסות על כל פשעים, כי אעפ"י שאמרתי לך: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, דע שלא אחון ולא ארחם אלא הראויים לכך, וזה אודיעך במה
שאקרא בשם ה', שאפרש לך שמי ותוארי, ובכן אחרי כריתת הברית הזאת
אחון וארחם כפי מה שתגזורנה מידותי אשר אשמיעך.
וקראתי בשם ה': אודיעך תוארי, מידת רחמים ומידת הדין, לפיכך לא אחון כל חוטא, אלא קצתם, וקצתם אענוש...
"
(שד"ל). אמנם, לא נתברר מהי "המראה יותר יקרה שאפשר
".
3.
טוב הוא גם תכונה מופשטת, מידת החנינה והרחמים; איך אפשר להראות תכונה מופשטת? ייתכן שהכוונה, שה' הראה למשה מה צריך לעשות על-מנת לעורר את מידת החנינה והרחמים: "הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה?
אני אעביר כל מדת
טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה,
וקראתי בשם ה' לפניך ללמדך סדר בקשת רחמים, אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות - הוי מלמד את ישראל לעשות כן, וע"י שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין, כי רחמי לא כלים,
וחנתי...
אותן פעמים שארצה
לחון,
ורחמתי עת שאחפוץ
לרחם. (עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה א"ל
הנה אנכי כורת ברית הבטיחו שאינן חוזרות ריקם)
"
(רש"י, ע"פ בבלי ראש השנה יז).