קוד: ביאור:שמות לג23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות לג23: "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי; וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ
"
ה' אומר למשה שהוא יוכל לראות את צדו האחורי ולא את פניו. אבל מה בכלל המשמעות של "אחור" ו"פנים" אצל ה' - הרי אין לו גוף ודמות גוף?! המפרשים הסבירו שה"אחור" וה"פנים" הם משל:
1. משל לרמת הפירוט של ידיעת ה'. כשאנו רואים את
פניו של מישהו, אנו יכולים לזהות אותו ברמת פירוט גבוהה, להבחין בינו לבין כל אחד אחר; כשאנו רואים את צדו
האחורי, אנו עדיין יכולים לזהות אותו, אבל ברמת פירוט נמוכה יותר. משה "ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה
פניו ונחקקה צורתו בלבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים. כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים, עד שידע אמתת המצאו כאשר היא. והשיבו ברוך הוא, שאין כח בדעת האדם החי, שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמתת דבר זה על בוריו. הודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמתת המצאו דבר שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאים כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה
אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים
"
(רמב"ם הלכות יסודי התורה א י).
2. משל לידיעת המהות לעומת המעשים. הפנים הם משל למהותו של ה', שאותה האדם אינו יכול להשיג; האחור הם משל למעשיו של ה', הדברים שהוא יוצר וכביכול משליך לאחוריו, שרק אותם האדם יכול להשיג: "ומה שאמר
וראית את אחורי - הם הנמצאים כלם. ומה שקראם
אחורי - כמי שמשליך הדבר אחריו. ונשא המשל הזה לומר שמציאותם רחוקה ממציאותו יתעלה. ומזה תרגם אונקלוס
ית דבתראי, כלומר כל הנמצאות כלם שהם אחרי וטפלים אלי. ומה שאמר
ופני לא יראו הוא אמתת עצמותו כמו שהוא, לא יושג בשום פנים. ולפי תרגום אונקלוס
ודי קדמאי ירמוז שיש נבראות עצומות אי אפשר להשיגם בשום פנים כפי מה שהם, והם הדעות הנפרדות (ר"ל המלאכים). ויחס אותם לבורא יתברך לומר שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחוזק ההשגחה בהם תמיד
"
(רבנו בחיי על שמות לג13). "וראית את אחרי - תראה איך תהיה פעולות כל מה שלמטה ממני.
ופני לא יראו - אבל לא יהיה נראה אצל זולתי איך ממציאותי ישפע מציאות כל נמצא, כמו ששאלת
"
(ספורנו).
3. משל לידיעת המטרות לעומת התוצאות. לכל אחד יש מטרה שאליה הוא נושא את פניו, ולשמה הוא עושה פעולות המניבות תוצאות שאותן רואים אחריו. האדם אינו יכול לרדת לעומק דעתו ומטרתו של ה' בבריאת העולם - הוא יכול רק להבין את תוצאות הבריאה ואת חוקיה.
4. משל לידיעת העבר לעומת העתיד.
הפנים מסמלים את העתיד, שאותו רק ה' יודע;
האחור מסמל את העבר - לאחר מעשה אנחנו יכולים להבין מה קרה ומדוע: "משה רבנו ביקש להבין את דרכי הבורא, מדוע יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו?... מה עונה לו הבורא? – תשובה מדהימה – "וראית את אחורי ופני לא יראו". פירוש: את הפנים – קדימה, לא תוכל לראות, העתיד נסתר מעיני האדם. אולם "וראית את אחורי" - לאחר האירוע – לאחר זמן, תוכל להבין היטב את מהלך העניינים. לאחר זמן זה יכול להיות אחרי שעה, אחרי יום, אחרי חמש שנים, ופעמים רק לאחר המוות...
"
("וראית את אחורי" - הידברות).
- אולם, לפי כל הפירושים האלה קשה להבין מקומות אחרים בתורה, מהם נראה שדווקא אפשר לראות את פני ה':
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (פירוט).
וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה".
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים".
יש מי שהוא כעבד שאינו כל כך חביב לפני המלך, שמאחרי המלך ישא את קולו להתחנן לפניו על דבר מה, והמלך יגזור אומר ויתנו שאלתו, אך לא יסב המלך את פניו אליו ולא יביט בו. ויש עבד שהוא חביב על המלך, ויקבלהו המלך בסבר פנים יפות, ויחזיר פניו אליו, וידבר עמו כל הצורך...
וכל זה ענין טבעי הוא, ששני ריעים הפונים באהבה זה אל זה מחזירים פניהם זה לזה, וזה מראה הקירוב ביניהם; ושנים שהם מתרחקים - זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן; כי הפנים מראים תמיד הפניה, והחזרת העורף יראה הריחוק" (הרמח"ל, דעת תבונות קנח).
משה רבנו היה בדרך-כלל קרוב אל ה' ודיבר איתו "פנים אל פנים" (כלומר באהבה), אולם אחרי חטא העגל ה' התרחק מעם ישראל, וכמשל לריחוק הזה אמר למשה
וראית את אחוריי ופניי לא ייראו - עכשיו, בתקופת הכעס, לא תוכל לראות את פניי באהבה, הקשר בינינו יהיה ב"הפניית גב". לא מדובר כאן בעקרון כללי אלא במצב זמני! "וכל הדרכים ייוחסו אל ההתדבקות של התחתונים באדון ב"ה, שבהיותם מתוקנים במעלה הראויה להם, הנה יהיו מתדבקים עם האדון ב"ה בהתדבקות גדול וחיבור של אהבה ממש, כביכול, כשני ריעים המחזירים פניהם זה לעומת זה. אך בלא מעלתם זאת, וטרם היותם מוכנים, הנה יהיו נשואים ונסבלים ממנו ודאי, וכמו שביארנו, שעל כל פנים, הנשמות חלק אלוה ממעל הן, ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שרשן ומקורן, אך לא בלב גס והרמת ראש, אלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן, שמראה זה על הריחוק, שכל אחד פונה לעצמו לבד ולא לחבירו, והם נשואים ממנו רק כדבר שאינו כל כך חביב. וכן הם אין להם פנים לפנות ולהביט אליו, והוא אינו מחזיר פניו אליהם. אך כשנתקנו, אז יביטו זה לזה באהבה, כענין שנאמר (שיר השירים ב, יד), "הראיני את מראיך וגו' ומראיך נאוה"
"
(דעת תבונות קנח).
וראית את אחורי - הראהו קשר של תפילין" (רש"י). להסבר על משמעות הדרשה, ראו: