קוד: ביאור:שמות כ19 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
שמות כ19: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם
"
איך צריך לפסק את הפסוק? כמו במקומות נוספים בתנ"ך, גם בפסוק זה יש הבדל בין הפיסוק של טעמי המקרא, לבין הפיסוק המסתבר מן התקבולת:
1. על פי טעמי המקרא, יש לפסק את הפסוק כך: "לא תעשון אתי; אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם
"; כי המילה "אתי" מוטעמת באתנחתא (שהיא כמו נקודה-פסיק בלשון ימינו).
ושיעור הכתוב הוא "לא תעשון אתי, ולא תעשו לכם אלהי כסף ואלהי זהב".
2. אך על-פי התקבולת, יש לפסק את הפסוק כך: "לא תעשון איתי אלהי כסף; ואלהי זהב לא תעשו לכם
"; כי באופן זה הפסוק מתחלק לשתי צלעות עם מילים מקבילות בסדר הפוך (תקבולת כיאסטית: "אלהי כסף" מקביל ל"אלהי זהב"; "לא תעשון איתי" מקביל ל"לא תעשו לכם").
ושיעור הכתוב הוא "לא תעשון אתי אלהי כסף, ולא תעשו לכם אלהי זהב".
הפיסוק משפיע על המשמעות:
1. על-פי טעמי המקרא, המשפט "לא תעשון אתי
" הוא מצווה בפני עצמה:
לא תעשון אתי= לא תנסו לעשות את דמותם של המלאכים שנמצאים איתי במרום (רש"י), או את הדמות שלי =
אותי(שד"ל), ומכאן שאסור לעשות צורות של שמש וירח או צורת אדם אפילו לנוי (ספר החינוך, רמב"ם ע"ז ג יח-יט).
אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם= לא תעשו כל חפץ מכסף ומזהב שנועד להיות אל, גם אם אינו בדמות מלאך (בתלמוד הירושלמי - ביכורים פרק ג, דף יא עמוד ב - פירש רבי אימי, שהפסוק מתייחס ל"אלהים" במשמעות "שופטים" - שאסור לכבד שופטים שקיבלו את תפקידם בזכות כספם וזהבם. ורש"י פירש, שהפסוק מתייחס בעיקר לכרובים שנמצאו במשכן - שאסור לעשותם מכסף, אסור לעשותם מזהב במספר גדול יותר מהדרוש, ואסור לעשותם מחוץ למשכן כלל).
2. על-פי התקבולת, שני חלקי הפסוק הם מצווה אחת - "לא תעשון לכם איתי אלהי כסף ואלהי זהב
"
(ראב"ע), או "אל תשתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר... לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלהים אתי
"
(רמב"ן), ועיקר כוונת המצווה היא לאסור על שיתופם של גורמים נוספים בעבודת ה' - אסור לקבל, בנוסף למרותו של ה', גם את מרותם של אלהי כסף וזהב. ואלה הם הפסלים העשויים מכסף וזהב, או הכסף והזהב עצמם - שאנשים רבים מתייחסים אליהם כאלים נוספים שיש לעבוד בנוסף לעבודת ה'.