קוד: בחירות ושיקולים אסטרטגיים בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל:
יש בוחרים, שתומכים ברשימת-מועמדים מסויימת וחושבים שהיא ראויה להיבחר לכנסת, ובכל-זאת מצביעים לרשימת-מועמדים אחרת, כי הם חוששים שהרשימה הטובה יותר לא תעבור את אחוז החסימה. לדעתי, אסור להצביע על-סמך שיקולים כאלה:
שמות כג2: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת
"
1. הפסוק לפי פשוטו מתייחס לכל מצב שבו אנשים רבים עושים מעשה רע. אל תהיה כמוהם ואל תלך אחריהם; עדיף להיות במיעוט הטוב מאשר ברוב הרע.
2. הפסוק לפי הקשרו מתייחס במיוחד למשפט. "אם ראית רשעים מטין משפט - לא תאמר 'הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם '... אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים " (רש"י).
גם בחירות הן כמו משפט: אנחנו האזרחים צריכים לשפוט את המועמדים ולהחליט מי הם המועמדים המתאימים ביותר להנהיג אותנו. וגם במשפט זה, אסור ללכת אחרי הרוב אלא "אמור את המשפט כאשר הוא" - לבחור במי שבאמת מתאים.
3. אור החיים פירש פסוק זה על-פי הלכה מקובלת בדיני נפשות (ראו למשל בתלמוד, סנהדרין ב., סנהדרין יז.). אם כל השופטים קובעים פה אחד שהנאשם חייב מיתה - אז הוא פטור מעונש. הטעם להלכה זו הוא מעבר להיקפו של מאמר זה, אך אולי אפשר להסביר בקצרה, שהפסיקה חייבת להתייחס לשני הצדדים, ואם אף שופט לא הציג את הצד החיובי, אז הפסיקה היא בעייתית ואינה תקפה.
לפי זה, אם השופט האחרון רואה שכל שאר השופטים דיברו לחובת הנאשם, והוא חושב שהנאשם חייב, הוא עלול להתפתות לטעון שהנאשם זכאי, בניגוד לדעתו האמיתית, כדי שהתוצאה תהיה על-פי דעתו. כך גם במצב ההפוך - אם כל השופטים דיברו לחובת הנאשם, והאחרון חושב שהנאשם זכאי, הוא עלול להתפתות לטעון שהנאשם חייב, כדי שהנאשם יזוכה.
ע"פ "אור החיים", שופט שעושה שיקול אסטרטגי מסוג זה עובר על לא תהיה אחרי רבים לרעות, כי הוא מביע דעה שהיא רעה בעיניו, רק בגלל השפעת הרוב. כל שופט חייב לפסוק על-פי דעתו האמיתית, ולא להתייחס לדעת הרוב.
לפי אותו עיקרון, גם בבחירות חייבים לבחור (אם בכלל) רק ברשימת-מועמדים שבאמת תומכים בה, ולא לעשות שיקולים אסטרטגיים. מי שחשב שרשימה מסויימת ראויה להיבחר, אבל העדיף להצביע לרשימה פחות טובה רק בגלל שחשש שהרשימה הטובה יותר לא תעבור את אחוז החסימה, עבר על לא תהיה אחרי רבים לרעות: הוא הלך אחרי הרבים, בניגוד לדעתו האמיתית.