שמיטת קרקעות - לא לאביונים בלבד

קוד: ביאור:שמות כג11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות כג10-11: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ .
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה, וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה;
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ".

במשך שש שנים מותר לך לזרוע את ארצך, ומותר לך לאסוף את תבואתה;
ובשנה השביעית עליך לשמוט את ארצך ולא לזרוע בה, וכן לנטוש את ארצך ולא לאסוף את תבואתה, ולאפשר גם לאביוני עמך להיכנס ולאכול בחינם, ולאפשר גם לחיית השדה להיכנס ולאכול את מה שהותירו האביונים.
אותו הדבר תעשה גם לכרמך ולמטע הזיתים שלך.

מטרת מצוות השמיטה

האם מטרתה של מצוות השמיטה היא לעזור לעניים? לדעתי לא.

אולם כדי להבין את מטרתה של מצוות השמיטה, צריך קודם להגדיר אותה במדוייק.

והשביעית תשמטנה ונטשתה

חלקו הראשון של הפסוק בנוי (כמו פסוקים רבים נוספים) במבנה של טבלה:

וְשֵׁשׁ שָׁנִים - תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.

וְהַשְּׁבִיעִת - תִּשְׁמְטֶנָּה - וּנְטַשְׁתָּהּ.

בכל שורה יש שלושה חלקים, והם מקבילים זה לזה:

• והשביעית מקבילה ל- ושש שנים, ומכאן שהכוונה לשנה השביעית (ולא לתבואה השביעית). "ייתכן, ש" והשביעית " הינו צורת קיצור אחרת לצמד המילים ו(בשנה) השביעית, למרות שאנו רגילים לקיצור וב(שנה ה)שביעית" (הרב זאב וייטמן, "השמיטה והשביתה", פורסם בהמעיין תשרי ה'תש"ם,  וגם בספר "שמיטה ממלכתית במדינת ישראל" מהדורת ה'תש"ס פרק 20).
  
• תשמטנה מקבילה ל- תזרע את ארצך; באופן כללי משמעות הפועל שמט היא עזב והפסיק לאחוז, ובהקשר שלנו משמעות השמיטה היא - עזיבת הקרקע מלזרוע בה ולעבדה.
  
• ונטשתה מקבילה ל- ואספת את תבואתה; באופן כללי הפועל נטש מנוגד לפועל אסף (ראו תהלים כז9-10: "...אַל תַּטשני ואַל תַּעַזְבֵנִי, אַלהי יִשְׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וה' יַאַסְפֵנִי..."), ובהקשר שלנו משמעות הנטישה היא - השארת היבול הצומח מעצמו בשדה, והימנעות מאסיפתו הביתה.
  

כך כתבו חכמי המדרש: "תשמטנה - בעבודתה, ונטשתה - באכילתה" (מכילתא סימן ריד), וכך פירשו רשב"ם ורמב"ן.

ואכלו אביוני עמך, ויתרם תאכל חית השדה

יש אומרים, בהסתמך על פסוק זה, שמטרתה של מצוות השמיטה היא לעזור לעניים. באיזה עזרה בדיוק מדובר?

1. הכוונה פשוט לעזור להם לחיות.

• אולם אם כך, לא ברור מדוע המצוה היא רק פעם בשבע שנים - איך יחיו האביונים בשאר שש השנים?! ואמנם יש מצוות אחרות בתורה שמטרתן לדאוג לחייהם של העניים - מעשר עני, לקט שכחה ופאה, צדקה, ועוד; המצוות הללו נוהגות גם בשנים רגילות, ואין שום תועלת במצוה מיוחדת שחלה רק אחת לשבע שנים.
  

2. הכוונה לעזור להם להשתחרר מדאגות וטרדות הפרנסה למשך שנה אחת, כדי שיוכלו להקדיש את זמנם לענייני הרוח (הרב זאב וייטמן, שם).

• אולם אם כך, לא ברור מדוע נאמר בהמשך הפסוק "ויתרם תאכל חית השדה" - והרי החיות אינן עוסקות בעניינים רוחניים.
  

3. הכוונה להחזיר להם את כבודם - במשך שנה אחת, הם לא נמצאים במעמד של "מקבלי צדקה", אלא הם שוים לכולם - השדות פתוחים, והם יכולים להיכנס ולקחת כמו כולם. פירוש זה מתאים לפסוק ויקרא כה6-7: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה: לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ, וְלַאֲמָתֶךָ, וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ, וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (פירוט) (ע"פ הרב יוסף צבי רימון, שיעורי שביעית).

• אולם, הפסוק שלנו דווקא לא מדגיש את השיוויון - הוא מדגיש את העובדה שבעל השדה נוטש את התבואה, והאביונים אוכלים אותה. ולכן נראה שהמסר בפסוק שלנו הוא שונה.
  
• בנוסף לכך, גם לפי פירוש זה לא ברור מדוע "ויתרם תאכל חית השדה".
  

בנוסף לכך, אם המסר בפסוק הוא שצריך לעזור לאביונים -

• לא ברור מדוע הפסוק אוסר לזרוע בשביעית ("ושש שנים תזרע את ארצך... ובשביעית תשמטנה..." - כפי שהוכחנו למעלה, הכוונה שאסור לזרוע), והרי האביונים היו נהנים יותר אילו היה מותר לזרוע! הם עצמם היו יכולים לזרוע ולאכול, או שהבעלים היו זורעים ומפקירים את התבואה לאביונים, או שהציבור היה זורע בשביל כולם.
  
• יותר מזה כתב הרב ישראל רוזן זצ"ל "מן המפורסמות הוא שרעב מגדיל את הפער החברתי בין מי שיש לו לבין חסרי כול. העשיר יֵדע לדאוג מבעוד מועד ולמלא אסמיו בר. העני, וגם המשתייך למעמד הבינוני, אינם מסוגלים לכך" ("השמיטה איננה סוציאלית", מוסף שבת של מקור ראשון, ה'תשע"ד).
  

לכן נראה לי, שהמסר העיקרי בפסוק הוא שבעל השדה צריך לוותר על בעלותו. הויתור על בעלות מתבטא בכך שהוא לא זורע - לא מכריח את הקרקע לעבוד בשבילו; וגם לא אוסף את התבואה שצומחת מעצמה.

המשפט "ואכלו אביוני עמך" מציין לא את מטרת הנטישה אלא את אופי הנטישה - יש לנטוש את השדה באופן שגם האביונים, שאין להם כלום, יוכלו להיכנס ולאכול; כלומר, אסור לגבות דמי כניסה, גם לא לכיסוי ההוצאות (בניגוד לדברי הרב זאב וייטמן, שמיטה ממלכתית במדינת ישראל, פרק טו).

כך גם המשפט "ויתרם תאכל חית השדה" - אין כוונתו שמטרת השמיטה היא לדאוג לרווחתן של החיות, אלא שיש לנטוש את השדה באופן שגם החיות יוכלו להיכנס.

גם בימי חז"ל היו, כנראה, אנשים שחשבו שהמטרה העיקרית של השמיטה היא לעזור לעניים, ולכן הדגישו שזו טעות: "והשביעית [תשמטנה ונטשתה] - [שלא תאמר] 'מפני מה אמרה תורה: לא שיאכלו אותה עניים? הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים'. תלמוד לומר: והשביעית [תשמטנה ונטשתה], מגיד שפורץ בה פרצות. אלא שגדרו חכמים מפני תקון העולם" (מכילתא סימן ריד), כלומר, המטרה היא עצם השמיטה, הנטישה והויתור על הבעלות.

וייתכן גם שהמשפט ואכלו אביוני עמך הוא מצוה נפרדת. אמנם מצד דיני שמיטה אין איסור על עשירים לאכול מפירות השביעית, אבל ייתכן שיש איסור מצד "מידת סדום", שכן אם לעשיר יש מספיק אוכל במחסניו (כדברי הרב רוזן) ראוי שישאירו את מעט היבול הצומח בשדה לאביונים.