קוד: מכות מצרים - נטית יד ומטה בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת:
אל: פירושים וסימנים מכות מצרים - לא גמור
|
|
|
|
|
דם |
|
|
|
צפרדע |
|
|
|
כנים |
|
|
|
ברד |
|
|
|
ארבה |
|
|
|
חושך |
|
|
|
ים-סוף 1 |
|
|
|
ים-סוף 2 |
|
|
בכל המכות המוקדמות, שבהן הציווי היה לאהרן, נצטווה אהרן לקחת את המטה או
להשתמש בו בזמן הנטייה. לעומת זאת, בכל המכות המאוחרות, שבהן הציווי היה
למשה, נצטווה משה לנטות את ידו בלבד. בקריעת ים-סוף גם נאמר למשה בפירוש "
" – כלומר החזק אותו למעלה ואל תשתמש בו –
הרם את מטך
רק
נטה
.
את ידך
ר' אברהם קורמן הסביר, בשם הגר"א, שדווקא בקריעת ים-סוף היה חשוב להדגיש שמשה לא נטה את המטה על המים, כי באותם ימים התהלכה אגדה שיש חומר מיוחד שמסוגל לבקוע נוזלים, ומטהו של משה היה עשוי מחומר זה, ולכן אם משה היה נוטה את מטהו על המים היו עלולים לחשוב שהוא בקע את הים באופן טבעי ולא בנס...
הבעיה העיקרית כאן היא שהביצוע בכלל לא מתאים לציווי:
אצל אהרן:
בדם – אהרן נצטווה "
" והוא לא נטה את ידו אלא רק "
קח מטך ונטה ידך
"
וירם במטה
בצפרדע – אהרן נצטווה "
" והוא לא השתמש במטה אלא רק "
נטה את ידך במטך
"
ויט אהרן את ידו
בכנים – אהרן נצטווה "
" (בלי ידיים) והוא נטה גם את ידו "
נטה את מטך
".
ויט אהרן את ידו במטהו
אצל משה: כאמור משה נצטווה תמיד לנטות רק את ידו, אבל בברד ובארבה הוא נטה את מטהו, ורק מחושך והלאה הוא "הבין" שהוא צריך לנטות גם את ידו!
אין לי עדיין פתרון לבעיה הזאת.