קוד: ויקצוף משה... וייטב בעיניו בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: ציפורה מושקאט ועוד
אל: שיעור נח"ת שבת כסלו ס'
[ציפורה מושקאט; סיכום של שיעור בשבת נח"ת]
ויקרא י 16, בסוף היום של חנוכת המשכן:
ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף; ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, לאמור: 'מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קודשים היא, ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה'!...' וידבר אהרון אל משה: 'הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'.'
וישמע משה, וייטב בעיניו .
--שעיר החטאת
שעיר מוספי ראש-חודש. ושלושה שעירי חטאות קרבו בו ביום: שעיר עזים[מיוחד לאותו יום – ע' ויקרא ט 3]
, ושעיר נחשון[ע' במדבר ז 16]
, ושעיר ראש חודש[לפי רש"י היום השמיני היה ראש חודש ניסן, ובראש-חודש מקריבים שעיר לחטאת].
ומכולן לא נשרף אלא זה[של ראש חודש]". המלבי"ם מסביר איך חז"ל (בספרא) הגיעו למסקנה שדווקא שעיר ראש-חודש נשרף.
לפי הפשט מיירי בשעיר שבאותו עניין, היינו שעיר העדה[שנזכר בויקרא ט 3]."
...ונחלקו בדבר חכמי ישראל. יש אומרים: מפני הטומאה שנגעה בו נשרף, ויש אומרים: מפני אנינות נשרף, לפי שהוא קדשי דורות. אבל בקדשי שעה[כלומר בשעיר המיוחד לאותו יום]
סמכו על משה שאמר להם במנחה
".ואכלוה מצות
וייתכן כי אמרו 'כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים', '
'ואכלו אותם אשר כופר בהם
, לכן כיוון שמתו בניו – ומיתת צדיקים מכפרת – נעשתה התועלת אשר היתה מאכילתו, ולכן 'כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל'..." כלומר: השעיר נשרף כי כבר לא היה צורך לכפר בו על בני ישראל – מיתתם של בני-אהרן כבר כיפרה על ישראל.
–ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה
הוא הכתוב למעלה[ט 7]
.ועשה את קרבן העם וכפר בעדם
וכפי הידוע הוא בא לכפר על עוון העגל[כלומר על חטא של עבודת-גילולים]
..."
--הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה
דאינו חטאת הבא על עבודת-גילולים שדמו על הפרוכת והוא נשרף,ו
מדוע לא אכלתם...?
כי חשש שמא טעו וסברו כי הוא בא לכפר עוון העגל, וכמו שאמרו בתו"כ לכן אינו נאכל. והשיב אהרן: 'איך חושב אתה אותנו למוטעים כאלה?
,הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם
ובעבודה זרה הלוא העולה קודמת לחטאת בהקרבה![ע' במדבר טו 24]
..."
טעם לקצף הזה – מפני שראה, שלא למדו כלום משריפת אחיהם, ומוסיפים 'להורות הלכה בפני רבם', ולא נמלכו לא בו ולא באהרן, ושרפו את החטאת על-דעת עצמם..."
כל ההסברים בסעיף זה מסתמכים על ההלכה, שלפיה אסור לאבל לאכול מקרבן .
1. [ע"פ רש"י ו רמב"ן ]: אהרן ובניו לא אכלו את השעיר, משום שהיו אבֵלים על מות בני משפחתם - נדב ואביהוא - שנהרגו באותו יום. וכאן הפירוש מתפצל:
בכל מקרה, לפי שתי הדעות, משה כעס, משום שחשב, שהיה עליהם לאכול קרבן זה ביום למרות האבל, כמו שציווה אותו ה' בקשר לקרבנות האחרים של אותו יום - המנחה והשלמים (י 12-15): "קחו את-המנחה הנותרת מאשׁי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדשׁ קדשׁים הוא... ואת חזה התנופה ואת שׁוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי-חקך וחק-בניך נתנו מזבחי שׁלמי בני ישׂראל...
";
אך אהרן השיב לו, שיש הבדל בין שעיר החטאת לבין המנחה והשלמים, כי שעיר החטאת הוא קרבן קבוע - הוא קרֵב בכל ראש חודש (ע' במדבר כח), ולכן קדושתו גדולה יותר, ואסור לאכול אותו במצב של אֵבֶל; - "ואילו
אכלתי חטאת היום
- האם זה היה טוב
בעיני ה'
?!"
ומשה הודה שטעה בהלכה, ושאהרן צדק - "וישמע משה, וייטב בעיניו
".
נספח - ציטוט המקורות:
(יז)"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש- וכי חוץ לקדש אכלוה, והלא שרפוה, ומה הוא אומר במקום הקדש, אלא אמר להם ' שמא חוץ לקלעים יצאה ונפסלה:כי קדש קדשים הוא- ונפסלת ביוצא'?,והם אמרו לו 'לאו' . אמר להם ' הואיל ובמקום הקדש היתה, מדוע לא אכלתם אותה?' :ואתה נתן לכם לשאת וגו'- שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:לשאת את עון העדה- מכאן למדנו ששעיר ראש חודש היה, שהוא מכפר על עון טומאת מקדש וקדשיו, שחטאת שמיני וחטאת נחשון לא לכפרה באו: (יח)הן לא הובא וגו'- שאילו הובא היה לכם לשרפה, כמו שנאמר (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו':אכל תאכלו אתה- היה לכם לאכלה אף על פי שאתם אוננים:כאשר צויתי- לכם במנחה: (יט)הן היום הקריבו- מהו אומר, אלא אמר להם משה ' שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל?' . אמר לו אהרן ' וכי הם הקריבו, שהם הדיוטות, אני הקרבתי, שאני כהן גדול ומקריב אונן' :ותקראנה אותי כאלה- אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו, כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם:ואכלתי חטאת- ואם אכלתי...הייטב בעיני ה'- אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות
ואני תמה, שהרי קודם האנינות נעשו כל הקרבנות, דכתיב:".וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ואחר כן נכנסו לאוהל מועד והתפללו, ואח"כ ירדה האש לקרבנות, ואז הקטירו נדב ואביהוא קטורת זו. ושמא לא היה משה רואה את מעשיהם, וחשש שמא מצאו דם השעיר הזה שלא נזרק עדיין וזרקוהו. ואהרן אמר לו: 'הלא הזריקה שלי היא, וכשנזרקה -- מידי נזרקה, ולא נפסלה באנינות. ומשא-ומתן של הלכה היה, אבל לא נעשה בהן דבר באנינות כלל
מפני שראה, שלא למדו כלום משריפת אחיהם, ומוסיפים 'להורות הלכה בפני רבם', ולא נמלכו לא בו ולא באהרן, ושרפו את החטאת על-דעת עצמם... ומתשובת אהרן הבין, שנמלכו באביהם,".וישמע משה וייטב בעיניווהיה די לומר: "וייטב בעיני משה", ולמה נאמרוישמע? אלא ששמע שנעשה הדב ר ע"פ אהרן –וייטב בעיניו
ייתכן גם, שמשה שכח את ההלכה הזאת (שאדם במצב של אנינות אינו רשאי לאכול מקרבן), ולכך יש שני הסברים:
לפי זה, אהרן פשוט הזכיר לו את ההלכה ששכח, וכשמשה שמע, הוא קיבל את דבריו של אהרן והודה בטעותו.
הבעיה בפירושים אלה היא, שכל הפירושים מתייחסים אל השיחה של משה ואהרן כאל דיון הלכתי, אבל כשקוראים את תשובתו של אהרן נראה שהתשובה היא רגשית! לכן נראית לי יותר דעת ראב"ע.
ראב"ע מתייחס לניקוד של המילה – "הַיִּיטָב בעיני ה
": "יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש... ובעבור שמצאו יו"ד
". לפי פירוש ראב"ע – הויכוח בין משה לאהרן הוא בכלל לא הלכתי: משה חשב שאהרן לא אכל בכלל מהחטאת אלא שרף את כולה, ואהרן אמר לו ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', כלומר – אכלתי מהחטאת קצת, את המינימום שצריך כדי שייטב בעיני ה'.
'הייטב'
דגוש – אמרו כי זה הה"א לידיעה, כה"א
השבה עם נעמי
,
הנמצאו פה, העיר ההוללה
, ואלה ההי"ן במקום 'אשר' הנה, [כאילו שכתוב: 'ששבה עם נעמי', 'שנמצאו פה', 'העיר שהוללה'] כן פירוש
הייטב
[כמו: 'שייטב']. ועוד אמרו, כי
ואכלתי
– פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו
ודיברתי אל הנביאים, ודיברתי אתך
. והטעם, כי בניי הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו.
ותקראנה אותי כאלה
– פירושו צרות או דאגות על מות הבנים. ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל החטאת, רק אכלתי ממנה
מה שייטב בעיני ה'
. והטעם – מה שיוציאני לידי חובה
עדכון: תשובות נוספות ניתן למצוא כאן .