קוד: ביאור:ויקרא כה21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ויקרא כה21: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים
"
פסוק זה הוא תשובה לאנשים השואלים "מה נאכל בשנה השביעית?
". התשובה היא, שה' יברך את התבואה שלנו בשנה השישית, כך שיהיה לנו יבול גדול יותר, שיספיק לנו גם לשנה השישית וגם לשנה השביעית.
ישנן שלוש גישות לברכה זו בימינו.
1. יש רבנים הטוענים, שהברכה אינה רלבנטית לימינו, וגם אינה מתקיימת בימינו. לדבריהם, בימינו מצוות השמיטה אינה נוהגת מהתורה אלא רק מתקנת חכמים. ההבטחה האלוקית לברכה בשנה השישית היא רק כאשר מצוות השביעית נוהגת מהתורה. כיוצא בזה כתב בעל ספר מאירת עיניים (הסמ"ע, חו"מ סז, ב), הגהות יעב"ץ וחידושי חתם סופר (על גיטין לו), פאת השולחן (כט, ג), ישועות מלכו סי' נג, מהר"י ענגיל, הרב קוק (אגרת תקנה) ועוד. המסקנה המעשית שלהם היא: כיוון שהברכה אינה מתקיימת, גם אנו רשאים להפקיע את שמירת השמיטה ע"י היתר מכירה ("הופעת הקדושה בדרך הטבע", ר' אליעזר מלמד, בשבע, כ"ה אייר ה'תשע"ה). כביכול, ה' אינו מקיים את "חלקו" בחוזה, ולכן גם אנו פטורים מחובתנו.
2. יש רבנים הטוענים, שהברכה רלבנטית לימינו. גם אם מצוות השמיטה היא מתקנת חכמים, הרי יש מצוה מהתורה לשמוע בקול חכמים, "ועשית ככל אשר יורוך". מכוח מצוה זו מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה" וכן על מצוות נוספות. ועוד, ישנם מקורות המלמדים שבית דין של מעלה עושים כפי שגוזרים בית דין של מטה. לכן, אם חכמים תיקנו שיש לשמור שמיטה בימינו, והתורה ציוותה לשמוע בקול חכמים, הרי שברכת התורה שרירה וקיימת (ראו חידושי הרי"מ לגיטין שם, וחזון אי"ש שביעית יח, ד). לדבריהם, הברכה אכן מתקיימת בימינו בחקלאים השומרים שמיטה במסירות נפש. ראו למשל:
הברכה במושב קוממיות, וכן עדויות של חקלאים במאמר
"כאן שביתה", בשבע, כ' תמוז ה'תשע"ד. מדוע ישנם חקלאים שאינם זוכים לברכה? לדברי החזון אי"ש, ככל הבטחות התורה, "אפשר שיגרום החטא לקפחה, והברכה אינה אלא לכל ישראל, אבל היחיד יוכל ללקות בשביל חברו
". המסקנה המעשית שלהם היא, שגם בימינו יש לשמור שמיטה מתוך אמונה וביטחון בה' שציוה לשמוע בקול חכמים.
3. ולענ"ד שתי התשובות אינן נכונות:
א. מצוות שמיטה נוהגת גם נוהגת! עם ישראל זכה לרשת את ארץ ישראל בירושה שלישית ולפיכך מוטלת עליו החובה לקיים את מצוות השמיטה כמו שכתוב בתורה. לפיכך ה"תירוץ" שלפיו השמיטה מדרבנן בלבד, אינו תקף.
ב. ברכת היבול מתקיימת גם מתקיימת! יותר מזה: הברכה מתקיימת בימינו לא רק בשנה השישית, אלא בכל השנים! לפי נתוני ארגון המזון העולמי, תפוקת החיטה ליחידת שטח גדלה בערך פי 3 בתקופה של 50 שנה בלבד! אם נעשה אקסטרפולציה לעבר, נגיע למסקנה שתפוקת החיטה היום גדולה אולי פי 100 מבזמן התנ"ך, ובוודאי הרבה יותר מהכפל המובטח בתורה.
מעבר לכך, בימינו כמויות גדולות של פירות וירקות עודפים נזרקים לפח. כמה סמלי הדבר, שבדיוק יומיים לפני תחילת שנת השמיטה, בכ"ח באלול ה'תשע"ד, הודיעה מועצת הירקות על השמדת אלפי טונות של תפוחי-אדמה במטרה להעלות את המחיר! אילו ה' היה נותן לנו ברכה פי 2, כל העודף היה מושמד. אם כך מה לנו כי נלין על ה'? הוא פשוט אינו רוצה לעשות "ברכה לבטלה"...
מעבר לכך, עד כמה שידוע לי, החקלאות היום מתוכננת עוד מלפני הזריעה. החקלאי מקבל הזמנות מראש, מעריך את כמות היבול שיוכל למכור, וקובע לפי זה את כמות הזריעה. אבל אם רבני ישראל יפסקו כדין תורה, שיש לשמור יבול מהשנה השישית לשביעית ולקיים "ואכלתם מן התבואה ישן", החקלאים יזרעו שטחים גדולים יותר בשנה השישית כדי לספק את הביקוש. כתוצאה מכך, גם הכנסות החקלאים בשנה השישית יהיו גדולות יותר, והם יוכלו לחסוך לשנה השביעית ולצאת לשנת שבתון כמו המורים.
אין שום צורך בברכה מיוחדת נוספת - הברכה כבר כאן והיא נמצאת באמצעים הטכנולוגיים המדהימים שה' נתן לנו כדי להגדיל את כמות היבול. אנחנו רק צריכים להשתמש בברכה כדי לקיים את מצוות השמיטה כפשוטה.
המסקנה המעשית היא, שיש לקיים את מצוות השמיטה ככתוב בתורה. בפרט: יש לאגור מזון בשנה השישית כדי לאכלו בשנה השביעית, כדי לקיים את המצוה בפסוק הבא,
ויקרא כה22: "וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן
" (פירוט)
לסיכום נאחל לעם ישראל שיזכה להכיר טובה לה' על כל החסדים המופלאים שעשה עמנו. הוציאנו מעבדות לחירות, הביא אותנו לארץ ישראל והשפיע עלינו שפע חומרי עצום שאבותינו לא יכלו אפילו לחלום עליו. ומתוך הכרת הטוב, נשמור את מצוותיו כפשוטן ללא כל היתרים, וניתן לארצו הקדושה לנוח בשנה השביעית.
וְאַפְקֵיד יַת בִּרְכָתִי לְכוֹן מִן אוֹצְרֵי טָבִין דְבִשְׁמֵי שְׁכִינְתִּי בְּשַׁתָּא שְׁתִיתֵיתָא וְתַעֲבֵיד יַת עֲלַלְתָּא דְתִסְפּוֹק לִתְלַת שְׁנִין"
"לשלש השנים - למקצת הששית מניסן ועד ר"ה ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשון ויקצרו בניסן
"
(רש"י)
"
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ד (עריכה)
[ו] "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית"-- אין לי אלא בששית. בחמישית וברביעית, בשלישית ובשנית, משנה לחברתה מנין? תלמוד לומר "בשנה הששית".
"ועשת את התבואה לשלש השנים"-- לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית. דבר אחר: "לשלש השנים"-- לשביעית, וליובל, ולמוצאי יובל." (ספרא)
1. ה"נועם אלימלך" כתב, שהברכה לשלוש שנים מיועדת רק לקטני-אמונה, השואלים "מה נאכל בשנה השביעית?". אולם מי שמאמין בה' ואינו שואל "מה נאכל", יזכה לברכה גדולה אף יותר, ללא כל גבול: "התורה מלמדת לאדם דרכי השם, שיהיה שלם בביטחונו על אלוקיו
". שלא ניפול במחשבות שלנו ונעלה את השאלה, מה נאכל? מאיפה יהיה לי כסף? איך נסתדר? כי בכך אנו רק מרחיקים את השפע מאתנו ויוצרים חסרון גדול יותר. מה שנדרש מאתנו זה לנהוג במידת הבטחון: "תבטחו בה' בכל לבבכם, ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד, לא יחסר כל בה
"
(נעם אלימלך, בהר. ע"פ
אתר וורטס).
2. ע"פ מאמר מ אתר המועצה הדתית אשדוד: "מדוע הביאה התורה את טענתו של האיש הפשוט מן השורה "וכי תאמרו מה נאכל" וכו', והלא אם יבא אדם על כל מצוה וישאל ככל העולה על רוחו, נמצא שלא יקיים עוד מצות רבות מן התורה, כמו מצות מעשר וכיוצא בה, ובמה נשתנתה איפה מצות השמיטה משאר המצוות, שכאן מתחשבת התורה בשאלתו של האדם הפשוט? אלא, שלא נמצא עוד נסיון קשה כל כך כמו מצות השמיטה, שיהא אדם עמל על שדותיו במשך שנים, וכעת הוא נאלץ לעזוב את שדהו למשך שנה תמימה אחת, ולראות איך ששדהו אינה מטופחת עוד, ובאים זרים ואוכלים פרי תבואתו, הלא זו גבורה שלא נמצאת כמותה כמעט בשום מצוה בתורה. עד שדרשו רבותינו על הפסוק "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו", אלו שומרי שביעית. כי אלו הזונחים את שדותיהם למען מצות ה', הנהגתם אינה על פי טבע, אלא מעל גדר הטבע, כעין המלאכים, גבורי כח, עושי דברו. ועל כן התחשבה כל כך התורה ברגשותיו של זה הנאלץ לעזוב את שדותיו, ומבטיחה לו, כי השם יתברך יברך אותו שמעמלו שבשנה הששית, תהיה לו ברכה בעמלו לכל שלוש השנים, ואל לו לדאוג לפרנסתו.
ומאחר וכך הם פני הדברים, שמצות השמיטה כל כך קשה היא, וגבורה גדולה צריך אדם לקיימה, אם כן מסתבר, כי ראוי שאמנם המקיים מצוה זו יקבל שכר רב על כך, אך לעומת זאת, מי שלא יוכל לעמוד בנסיון קשה כל כך, יש להתחשב בו, ולא ראוי להענישו קשות, על חטא זה. ואילו התורה החמירה הרבה מאד בעונשים קשים למי שלא ישבית את שדהו בשנה זו, "אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו', והירצת את שבתותיה", שתשבות הארץ גם בשאר השנים כעונש על ביטול שביעית, ויגלו ישראל מארצם בעון זה, והדבר תימה, הלא אין כל הצדקה לעונש קשה כל כך על אי שביתת הארץ. ועוד על כל זאת הוסיפו רבותינו חומרא על חומרא, ואמרו, מי שסוחר בפירות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו ואת ביתו. והדברים צריכים הסבר. והביאור בזה, כי אמת הוא, שקודם שהבטיחה התורה "וצויתי את ברכתי", היה הנסיון במצות השמיטה גדול מאד, ולא היה ראוי להעניש את מי שימנע מלהשבית את אדמתו לשנה בעונש גדול. אבל כעת, אחר שהבטיחה התורה "וצויתי את ברכתי", דורש ה' יתברך מכל אחד מישראל להאמין בדברי התורה בכל כוחו, ובכח אמונתו לא תיקשה עליו כלל מצות השמיטה, שהרי יודע הוא שכעת הוא נתון להשגחת ה' עליו שלא יאונה לו כל רע.
והקשה ה"כלי יקר", שאם כך אמנם היה, שהאדמה נתנה בשנה הששית תבואה לשלוש שנים, אם כן לא מובן כלל מה היתה השאלה "מה נאכל", והלא רואים אתם שנתנה האדמה יבול בשפע, ויש לכם מה לאכול לשלוש שנים, אם כן מה השאלה בכלל "מה נאכל"? ומסביר הכלי יקר, שבאמת האדמה נתנה בשנה הששית תבואה רק לשנה אחת, רק הבטיח שתשרה הברכה בתבואה לשלוש שנים, ובזה היה נסיון גדול, להאמין שכך אמנם יהיה, שלא יתקלקל שום דבר מהתבואה, ותספיק לשלש שנים. ובכל זאת דורש השי"ת מעם ישראל, עם סגולה, שיאמינו בתורה במאד מאד, ויחזיקו במצוות, וכל מי שהאמין באמת בה' יתברך ובברכתו, זכה שכך היה לו, שהספיקה לו התבואה לשלוש שנים, וכן הוא לכל מי שמאמין בה' ועושה מצוותיו כראוי, ואינו מבקש לו חשבונות רבים להמנע מן המצוות, שיזכה לברכת ה', בפרנסה טובה, ובריאות ואושר וכל טוב."
