מצוות השמיטה מעמידה אתגר קשה, גם בפני החקלאים (שאין להם מקור-פרנסה) וגם בפני הצרכנים (שאין להם אוכל).
מספר "פתרונות" מקובלים בימינו להתמודדות עם האתגר הזה:
לכל הדרכים האלה יש חסרונות, כפי שהסברנו בקישורים למעלה, וכפי שהסביר יואל אליצור במאמרו - "איך יוצאים מבעיית השמיטה?" .
אך כל החסרונות האלה נובעים מבעיה אחת: כל הדרכים המקובלות בימינו מסתמכות על היבול שיצמח בשנה השביעית , בעוד שהפתרון המוצע בתורה לבעיה זו הוא שונה לגמרי (ויקרא כה20-22):
וכי תאמרו, 'מה נאכל בשנה השביעית: הן לא נזרע, ולא נאסוף את תבואתנו?' וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ; ועשת את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן; עד השנה התשיעית, עד בוא תבואתה - תאכלו ישן .
כלומר, אנחנו אמורים להתפרנס מהתבואה שגדלה בשנה השישית !
מותר, כמובן, לאכול מהיבול הצומח בשנה השביעית, אך רק בתור תוספת - התפריט שלנו לא צריך להסתמך על היבול הזה, ובוודאי לא פרנסתם של החקלאים.
בכך, הפתרון של התורה שונה באופן מהותי מהפתרונות המקובלים כיום.
בפסוק שהובא למעלה, ה' מבטיח שייתן לנו, עד סוף השנה השישית, יבול שיספיק לנו לשנה השביעית. קיום ההבטחה הזאת הוא בתחום אחריותו של ה' - הוא צריך לדאוג לקיים את ההבטחה שלו.
אולם, במאמר זה אנחנו מתעניינים רק במשמעות המעשית שיש להבטחה זו עבורנו - מה אנחנו צריכים לעשות, כדי שנוכל ליהנות מהבטחה זו. כדי שלהבטחה תהיה משמעות, אנחנו צריכים להתכונן כבר מעכשיו, כדי שבשנה השישית נוכל לצבור מספיק יבול עבור השנה השביעית.
בקישורים הבאים נציע כמה דרכים ליישום הרעיון במציאות של ימינו:
הבטחת התורה "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים ודרשו בתו"כ (בהר ט ספרא פרק ד) שחשבון שלוש שנים הוא שנת השביעית יובל ומוצאי שביעית, וא"כ הפסוק דן כאשר נוהגת מצוות היובל ואפילו אם לא נוהג היובל הרי שהבטחה זו היא בשעה שהשמיטה היא מדאורייתא, ואולם לצערנו בימנו אין לנו לא יובל ולא שמיטות דאורייתא כך שהבטחת הקב"ה לעשות לג' שנים איננה חלה, וכפי שעיננו רואות. על כן אין להסתמך על מקראות אלו לצדדים מעשיים בימנו. וכבר כתב כן באגרות ראי"ה (ח"ב סי' תקנ"ה).
רעיונכם הוא חשוב ומיוחד ואדרבא צריך להרחיבו לא רק לשנה הששית אלא לשש שנות השמיטה, ולהרגיל את הצבור לקנות את התוצרת הכשרה כל השנים וגם בשנת השמיטה. על כן מן הראוי היה לעשות כן בכל שש שנות השמיטה, וליצור מערכת מהדרת בכשרות אמיתית. אולם לצערנו (מתוך נסיון באוצר הארץ שמכרה ב"ה בשנת השמיטה תשס"ד פירות מהודרים) לאחר השמיטה הציבור לא היה מעוניין לקנות תוצרת מהודרת שנהגו בה כל מצוות התלויות בארץ, ואדרבא רבים העדיפו פירות נכרים שאין בהם קדושה ומצוות. דבר שמחליש את האפשרויות הכלכליות שבהצעתכם. אולם לקראת שנת השמיטה הקרובה כדאי יהא לבחון רעיון זה שוב, על מנת ליצור חבורת קונים שתעזור לשמור את השמיטה כהלכתה.
יישר כח על הרעיון וצריך עוד הרבה לייעוץ כיצד מפעילים מערכת זו בצורה הטובה ביותר.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
לשם מימוש הרעיון נחוץ להקים ועדת שמיטה אשר תפקח שהנמכר בחנויות אלו יהיה אכן ממי שמתחייב לשמור שמיטה. זה כמובן יעלה את מחירי הסחורה מבלי שמתחרותיה תהיינה לכשעצמן אסורות. ובהיות ששלומי אמוני ישראל בד"כ חיים מן היד אל הפה באשר מדובר במשפחות גדולות שהוקמו בחיפזון (חיובי) לא תמיד יש לראי המשפחה זמן די לרכוש מקצוע מכניס כהכנה לנישואין מה גם שרבים וטובים יושבים והוגים בצעירותם בתורת (יקרה מפנינים). כעת מה תעשה עקרת הבית בעמדה בנסיון הזה? דבר זה לא יכון מבלעדי גזרה מפורשת של בית דין גדול (סנהדרין).
בעיה שניה הינה מה היא מערכת הסנקציות שתהיה כנגד הרמאים. היינו יבוא חקלאי ו"יתחייב", מה יעשה לו אם אחר כך לא יממש התחייבותו. איזה בית משפט יאכוף התחיייבות כזאת?! בתי המשפט של ה"ערב רב" לא יעשו זאת, אלא אם כן יערכו חוזים מורכבים ביותר עם הפקדת כספים מראש וכיו"ב, ועליהם מי יחתום?!
הרעיון מבורך, אך לש מימושו נחוצה בדחיפות סנהדרין. רק מרותה של סנהדרין תתקבל להלכה בכל החוגים ורק גוף כסנהדרין יוכל להקים את המנגנונים ההלכתיים לבחינת השלכות ההחלטה הזו שהינה חיונית מאוד.
יצויין שהמצב הנוכחי הינו ממש קטסטרופלי. המהדרים בדיני שביעית מזלזלים בדברי התורה "לא ישבו בארצך" ו"לא תחנם" באשר השמיטה מדלדלת את ישראל ומחזקת את כדאיות תפיסת האדמות ע"י נכרים אויבים. מאידך החמרה במצוות אלו - "לא ישבו בארצך" ו"לא תחנם", מביאה לעיתים לזלזול בקדושת השמיטה והארץ . שני סוגי העברות הללו מסכנות את ישיבתנו בארצנו הקדושה. אין פלא איפוא שאלו הנותנים משקל וסיכוי גדול לשלטון יהודי מתנכר מעדיפים את מצוות "לא תחנם" ואלו שלא מעדיפים את השמיטה."