על-פי התורה, כדי לשמור שמיטה כהלכתה, יש לשמור מזון משש שנות-העבודה לשנה השביעית. פתרון זה מתאים למוצרים שנשמרים לאורך-זמן ; אך מה יעשו חקלאים שמתפרנסים ממוצרים שאינם נשמרים, כמו פירות וירקות טריים?
בעתיד אולי יפתחו אמצעים טכנולוגיים, שיאפשרו להקפיא פירות בשנה השישית ולהפשיר אותם בשנה השביעית, כך שהפירות ישמרו על טריותם. אך בינתיים, כדי לפתור את הבעיה, דרוש שיתוף פעולה בין החקלאים לצרכנים.
החקלאים בוודאי יודעים שיש הבדל חשוב בין הכלכלה של ימי התנ"ך לכלכלה של ימינו:
ה' בוודאי יודע את השינוי שחל בכלכלה, ולא ייפלא ממנו לתת - לחקלאי
שבאמת מתכוון לשמור שמיטה - ברכה שתתבטא לא בכמות הפירות אלא בכמות הכסף
שיקבל. במקום לשמור פירות משש שנות-העבודה לשנה השביעית, הוא ישמור
כסף - 1/2 מההכנסה של השנה השישית. פתרון זה, כמו הפתרון שמציעה
התורה עבור גידולי דגן תירוש ויצהר, דורש מהחקלאי אמונה בה' - אם לא תהיה
לו אמונה, אזי גם אם הוא ירוויח פי 2 בכל שנה, הוא יבזבז את
הכל ולא יידע שעליו לחסוך לקראת השנה השביעית.
לחקלאים שאינם מאמינים מספיק, יש למצוא פתרונות אחרים .
גם הצרכנים צריכים לזכור הבדל חשוב בין הכלכלה של התנ"ך לכלכלה של ימינו:
לכן, גם הצרכנים צריכים להשתתף בשמירת השמיטה של החקלאים. הבעיה
היא, שבימינו רוב הצרכנים לא מרגישים שיש להם חלק במצוות השמיטה - הם
מרגישים שזו "בעיה של החקלאים", ולא שמים לב לכך שהחקלאים הם למעשה -
באופן עקיף - "פועלים שכירים" של הצרכנים; הם עושים את העבודה החקלאית
עבור המשק כולו, והפעולות שלהם נקבעות בעיקר משיקולים של היצע וביקוש
בשוק.
כדי להשתתף בשמירת השמיטה של החקלאים, הצרכנים צריכים להקפיד לקנות מוצרי חקלאות רק מחקלאים שומרי שמיטה,
במשך כל השנה השישית (ערב השמיטה) .
הקפדה זו תיצור ביקוש לתוצרת של חקלאים שומרי-שמיטה, תגדיל את רווחיהם, ותאפשר להם לחסוך 1/2 מהכנסתם השנתית לשנת השמיטה.
אפשר ליישם את רעיון השותפות בעזרת מנגנוני הכשרות הקיימים: להציע
לגופים שנותנים הכשרים מהודרים, לתת הכשרים כאלה רק לחקלאים שלא עיבדו את
שדותיהם בשנת השמיטה האחרונה, ו/או מתחייבים שלא לעבד את שדותיהם בשנת
השמיטה הבאה. חיסרון של הצעה זו הוא, שהיא דורשת פיקוח על שדות של חקלאים
שמתחייבים לשמור שמיטה, פיקוח שעולה כסף ועלול לייקר את מחיר הפירות.
בנקודה זו ראוי להדגיש את ההבדל בין הצעה זו לבין שני רעיונות אחרים:
יש להתארגן כבר עכשיו, ולהקים גופים שיממשו את השותפות בין הצרכנים
לחקלאים כבר בשנה השישית הבאה עלינו לטובה, כדי שכולנו נוכל לשמור את
השמיטה הבאה כהלכתה.
אנחנו מציעים, לפתוח כבר בשנה השישית (ה'תשס"ז), חנויות שימכרו רק
תוצרת של חקלאים, ששבתו בשביעית הקודמת (ה'תשס"א), או שמתחייבים לשבות
בשביעית הבאה (ה'תשס"ח).
חנויות אלה יהיו החוליה המקשרת בין החקלאים שומרי-השמיטה לבין
הצרכנים שהשמיטה יקרה להם; בחנויות אלה תתממש השותפות בין כל שומרי השמיטה
במשק.
צד הצרכנים
הצעה למעשה - פתיחת "חנויות שמיטה" בשנת ה'תשס"ז
שלבי ביצוע הרעיון
אפשר לפנות ליישובים שיש בהם חקלאים שומרי שמיטה (למשל קוממיות, מגדים, כפר גדעון, יישובי פא"י...), ליצור קשר עם החקלאים, ולהקים בית אריזה מיוחד. אבל כדי להקים בית אריזה דרושה הוצאה גדולה מאד, ואני לא בטוח שזה ישתלם לחקלאים.
זה גם לא פשוט לסמן את הפירות של חקלאים מסויימים בסימון מיוחד, כי הסימון הוא בד"כ של בית האריזה (למשל Jaffa...).
כעת נראה לי שהדרך הטובה ביותר לעזור לחקלאים היא, פשוט לקנות הרבה מוצרים חקלאיים מתוצרת הארץ בשנה השישית, ולשמור אותם לשנה השביעית. ע"ע מכתב שכתבתי בנושא זה לרב יובל שרלו.