יבול חו"ל בשביעית

מאת: אראל

מצוות השביתה בשביעית מתחילה ב ויקרא כה2: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה' " ( פירוט).

מכאן שהמצווה חלה רק כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל.    אולם, אם מטרתה של השביתה היא לתת לארץ לנוח, מדוע אינה חלה גם בארצות אחרות?   שתי תשובות:

1. ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת ואהובה במיוחד על ה', דברים יא12: " אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה " ( פירוט). כמו שה' אוהב את עם ישראל ולכן רוצה שינוח ביום השבת בעוד שלגויים מותר לעבוד, כך ה' אוהב את ארץ ישראל ורוצה שהיא תנוח בשבת בעוד שלארצות אחרות מותר לעבוד.

2. גם ארצות אחרות צריכות לשבות ולנוח, אלא שהן אינן באחריותנו. התורה מתמקדת בחובותיו של עם ישראל ולא בחובותיהם של עמים אחרים. ייתכן שבעתיד עמים אחרים ילמדו מאיתנו להניח לארץ בשביעית, כמו שלמדו מאיתנו להניח לעובדים ביום המנוחה השבועי.  אולם זה כבר מעבר לאחריותנו; האחריות שלנו מתמקדת בקיום התורה בארץ ישראל.

לפי זה, האם מותר לאכול יבול שגדל בחו"ל בשנת השמיטה?

לפי הסבר 1 ודאי שמותר, שהרי ארצות אחרות בכלל אינן צריכות לשבות. יבול חו"ל הוא כמו "גוי של שבת". כמו שבשבת, מותר להשתמש במלאכה שעשה גוי (בתנאי שהוא לא עבד שלנו אלא פועל מרצונו החופשי), כך גם בשבת הארץ, מותר להשתמש ביבול שייצרה ארץ אחרת.

גם לפי הסבר 2 נראה לי שמותר. אמנם גם ארצות אחרות צריכות לשבות, אבל מי אמר שהן צריכות לשבות דווקא באותה שנה? אנחנו שובתים כל שנה שביעית לפי ספירה מסויימת המקובלת אצלנו (שמתחילה מימי עזרא), אולם אם הגויים יחליטו לשמור מצווה זו, הם יוכלו להתחיל את הספירה בשנה אחרת. ייתכן, למשל, שהנוצרים ישביתו את ארצותיהם בשנה הראשונה בשבוע והמוסלמים בשנה השישית בשבוע. כך נוכל לייצא להם בשנת השבת שלהם, ולייבא מהם בשנת השבת שלנו, ושלום על ישראל.

אם כך, מותר לקנות יבול חו"ל בשנה השביעית. אבל האם אכן ראוי לעשות כך? יש שיקולים לשני הכיוונים:

בעד: בתורה נאמר בפירוש שראוי לקנות אוכל מהגויים השכנים, כדי להראות להם שה' בירך אותנו בעושר, דברים ב6-7: " אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם, וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה, זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר " ( פירוט),   " כי ה' אלהיך ברכך - לפיכך לא תכפו/תכפרו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים " ( רש"י) .     וגם על אשת חיל נאמר, משלי לא14: " הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ " ( פירוט).      ונאמר במשנה: " וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא יְדֵי יִשְרָאֵל. וְשׁואֲלִין בִּשְׁלומָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלום " (משנה שביעית ד ג) . (אמנם הרמב"ם הסביר, שבארץ ישראל: " מחזיקין ידי נכרים בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו, מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ. אבל לא יסעדנו ביד ". הלכות שמיטה ויובל ח ח ).

נגד: ייבוא וייצוא של פירות וירקות אינם רצויים מבחינה אקולוגית, כי ההובלה שלהם למרחקים גדולים מזהמת את הסביבה.   מסחר בפירות מיובאים הדומים לפירות ארץ-ישראל עלול לגרום לבלבול ולמסחר גם בפירות ארץ ישראל, ולכן  " פירות חו"ל שנכנסו לארץ - לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין, אלא כפירות הארץ, אכסרה [כלומר: בקירוב, שלא בצורה מסחרית] . ואם היו ניכרין שהם מח"ל - מותר " ( הרמב"ם הלכות שביעית ו ה ) .   מעבר לכך: במקרים רבים הייבוא הולך יחד עם ייצוא, גם בגלל הצורך לשמור על מאזן מסחרי תקין וגם בגלל הסכמי-סחר שונים.   הבעיה בזה הומחשה ב"פרשת החיטה" בשמיטה ה'תשמ"ז. בשנה זו היה יבול גדול מאד של חיטים שנזרעו  וגדלו בשדות של היתר מכירה. בד"ץ העדה החרדית פסק, שטחנה שתשתמש בחיטה מקומית, תאבד את הכשר הבד"ץ על הקמח שלה. רוב הטחנות רצו לשמור על ההכשר ולכן סירבו לקבל חיטה מקומית. הדבר עורר זעם רב בקרב החקלאים הישראליים, שהחיטה שלהם נשארה בשדות ללא קונים. כדי לפתור את הבעיה, הציעו הבד"ץ " בעיסקה משולשת, לייצא למדינות השכנות כמו מצרים וירדן את החיטה המקומית, ובתמורה לקבל מארה"ב את החיטה שהיתה ממוענת למדינות אלו " (“דבר השמיטה" - מדריך הכשרות לכל ימות השנה, בהוצאת ועד השמיטה / ועד הכשרות ש"י העדה החרדית, ירושלים ה'תשס"ח) . עיסקה משולשת זו לא יצאה לפועל באותה שנה, אולם כיום, כפי ששמעתי ממקורות יודעי-דבר, המינהג האבסורדי הזה הפך מאז לנורמה כללית, ורוב החיטה הנצרכת בארץ ישראל מיובאת מארה"ב, במקום שנאכל את החיטה המקומית שהיא מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל...   ואכן בתורה, בתשובה לשאלה " מה נאכל בשנה השביעית? ", לא נאמר "וקניתם פירות מהגויים אשר סביבותיכם", אלא " ואכלתם מן התבואה ישן " - לאכול יבול ארץ ישראל שנשמר מהשנה השישית.

לסיכום : בשנת השמיטה ראוי לאכול את יבול ארץ ישראל שנשמר מהשנה השישית.   מותר לקנות פירות וירקות שגדלו בחו"ל, אבל אם עושים זאת, עדיף לקנות פירות וירקות ה"ניכרין שהם מחו"ל", כלומר, שאין מגדלים כמותם בארץ ישראל.

תגובות