מאת: אראל
הסוציאליסטים מתנגדים להפרטה - הם לא רוצים שנכסי הציבור ירוכזו בידי בעלי ההון. הם רק שוכחים, שהממשלה עצמה מושפעת מבעלי ההון, וכאשר לממשלה יש הרבה נכסים - המרוויחים הראשונים הם בעלי ההון המקורבים לשלטון...
בשתי השיטות, בסופו של דבר, יש ריכוזיות - הנכסים מרוכזים בידי בעלי ההון, או בידי בעלי השלטון, והמרחק ביניהם, כידוע, לא כל כך גדול.
כלכלת התנ"ך שונה באופן מהותי, כפי שניתן ללמוד ממצוות חלוקת הקרקעות: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר... כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל... לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה" (במדבר כו).
כשבני ישראל נכנסו לארץ, הקרקעות לא הוחזקו בידי המדינה, וגם לא נמכרו לכל המרבה במחיר, אלא חולקו שווה בשווה בין כל יוצאי הצבא - כל בני ישראל שהשתתפו בכיבוש הארץ. כל אדם היה רשאי להשתמש בקרקע שלו בכל דרך שרצה - לגדל עליה תבואה לפרנסתו, לבנות עליה בית, להשכיר אותה, או אף למכור אותה - אבל רק עד שנת היובל הקרובה: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה).
בזמן התנ"ך, הקרקע היתה הנכס העיקרי. בימינו עדיין ישנה חשיבות רבה לקרקע, לא רק כאמצעי לגידול תבואה אלא גם כבסיס לבניית בתים, מפעלים ועוד; ולכן יש שהציעו לפצות אנשים שאין להם קרקע על-ידי
תשלום ערך ממוצע של קרקע פעם ביובל, או על ידי
קיצבה חודשית קבועה.
אולם בימינו ישנם נכסים נוספים בעלי חשיבות גדולה, כגון אוצרות טבע ומפעלים ממשלתיים המנצלים אותם. על-פי העיקרון של כלכלת התורה, יש לחלק נכסים אלה שווה בשווה בין כל יוצאי הצבא .
יש להנפיק מניות לכל חברה ממשלתית, ולחלק מניה אחת לכל אזרח ששירת בצבא. המקבלים יוכלו לשמור את המניות לעצמם כדי להשתתף באסיפות בעלי המניות ולקבל דיבידנדים; אם זה לא מעניין אותם, הם יוכלו למכור את המניות, אולם המכירה תהיה בתוקף רק עד שנת היובל הקרובה. בשנת היובל כל המניות יחזרו לבעליהם.
הצעה זו אינה חדשה: בשנת ה'תשס"ה הציע החשב הכללי ירון זליכה, יחד עם
נתן ניסני ושר האוצר בנימין נתניהו,
להפריט את מניות בנק לאומי לציבור באופן זה בדיוק. למרבה הצער, ברגע האחרון החליט בנימין נתניהו להתפטר ממשרד האוצר (כמחאה על תוכנית ההתנתקות). שר האוצר החדש אהוד אולמרט, וראש הממשלה אריאל שרון, החליטו לבטל את התוכנית.
העיקרון הכללי הזה משפיע גם על סוגיות רבות אחרות, לדוגמה:
הסוציאליסטים תומכים בחוקים רבים שאמורים, לכאורה, להגן על זכויות העובדים: שכר מינימום, פנסיה חובה, הגנה על עובדות בהריון ועוד. מלבד העלות הכלכלית הישירה שהחוקים הללו מטילים על המעסיק, הם גם מחייבים אותו להתמצא באוסף של חוקים שהולך ומסתבך משנה לשנה, או להעסיק רואה חשבון בתשלום נוסף. כדי לעזור למעסיקים להתגבר על הקשיים הללו, קמו חברות קבלן, וכתוצאה מכך, מעמדם של העובדים נעשה גרוע עוד יותר. אז עכשיו יש סוציאליסטים שרוצים לאסור בחוק על הקמת חברות קבלן... מן הסתם, זה ישפר את מעמדם של חלק מהעובדים - עד שמישהו ימציא פטנט חדש שיפגע בעובדים עוד יותר, ושוב נצטרך להמציא חוק שאוסר על כך, וכן הלאה - טלאי על גבי טלאי.
לבעלי ההון הגדולים אין בעיה לעמוד בכל החוקים הללו - אם מעלים את שכר המינימום, הם פשוט מעלים את המחירים בהתאם, כך שהצרכנים משלמים את העלייה. בעלי ההון גם מרוויחים עמלה מכל הפרשה לקרן פנסיה, כך שחוק "פנסיה חובה" עוזר להם מאד. אולם העסקים הקטנים, שגם ככה בקושי גומרים את החודש, עלולים לפשוט את הרגל, וכתוצאה מכך הריכוזיות במשק גדלה.
בכלכלה תנ"כית, צורת החשיבה היא שונה לגמרי. המטרה היא להביא לחירות, ולא להוסיף עוד חוקים ומגבלות . אם ישנם אנשים העובדים בתנאים גרועים, הפתרון הוא לא להוסיף עוד חוקים, אלא ליצור תנאים שיאפשרו לעובדים להיות חופשיים ולבחור בעצמם מקום העבודה שייתן להם תנאים טובים יותר.
אחת הדרכים להשיג מטרה זו היא לתת הלוואה בלי ריבית לעובד המעוניין לשפר את מקום עבודתו. ההלוואה תאפשר לו להתקיים עד שימצא עבודה טובה יותר. הלוואה בלי ריבית היא אחת המצוות החשובות בתורה; הבעיה היא שבימינו ישנם אנשים רבים שאינם הגונים, הלוקחים הלוואה ואינם מחזירים.
אולם בכלכלת התנ"ך הבעיה כלל אינה נוצרת, כי כמעט לכל אדם ישנה קרקע המאפשרת לו לבנות בית ולהתפרנס בעצמו, גם אם בדוחק. אם הוא רוצה, הוא יכול להשכיר את עצמו לעבודה אצל אחרים, למשל כדי לעבוד בעבודה מעניינת יותר או לקבל הכנסה גבוהה יותר, אבל תמיד יש לו אפשרות "ברירת מחדל". במצב זה שוק העבודה הוא באמת חופשי - מי שאינו מרוצה מתנאי עבודתו, יכול לעזוב ולחפש עבודה אחרת. מעסיקים, הרוצים לשמור על העובדים שלהם, צריכים להציע להם תנאי עבודה טובים יותר מהתנאים שיש להם בקרקע הפרטית שלהם.
הקפיטליסטים טוענים שהמדינה לא צריכה לעזור לנזקקים, אלא לתת לכל אחד לדאוג לעצמו. כתוצאה מכך, מי שחלה, נפצע, או עשה טעות שגרמה לו לרדת מנכסיו - יגווע ברעב ויאבד, ורק החזקים ישרדו.
הסוציאליסטים טוענים שהמדינה צריכה לעזור לנזקקים, אבל כדי לברר מי הם הנזקקים, קובעים קריטריונים, מקימים ועדות, ובונים מערך מסועף של פקידי רווחה המתפרנסים על-חשבון הציבור. בסופו של דבר, כדי לקבל תמיכה משמעותית מהמדינה צריך לצעוק חזק, או להפעיל קשרים. מי שאין לו קול ואין לו קשרים - הולך לאיבוד. מי שמנסה ללכת לעבוד ולהתפרנס בעצמו, עלול לאבד את זכותו לקיצבה, דבר שמעודד בטלה.
עוד טוענים הסוציאליסטים, שהמדינה צריכה לסבסד "מוצרי יסוד" או אף לתת אותם בחינם לאזרחים - מכאן שיש להקים וועדות שיקבעו מה הם מוצרי היסוד (האם בשר הוא מוצר יסוד? ואם אני צמחוני - האם סויה היא מוצר יסוד? ומה עם חלב? לחם לבן/שחור/מלא? מכונה לאפיית לחם? מי יחליט?). המדינה מעבירה כספים ליצרנים של מוצרי היסוד (= בעלי ההון) כדי שימכרו אותם בזול, או מטילה פיקוח על המחירים; בכל מקרה, השוק החופשי נפגע והריכוזיות גדלה.
בכלכלת התורה, לרוב האנשים יש קרקע המאפשרת להם להתפרנס בעצמם. האנשים שאין להם קרקע הם מעטים, והם זכאים לקבל פיצוי - חלק מסויים מתבואת הקרקע: "וּבָא הַלֵּוִי,
כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ , וְהַגֵּר
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ;
לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר
תַּעֲשֶׂה" (דברים יד).
היום לרוב האנשים אין קרקע בכמות המגיעה להם לפי התורה, משום שרוב הקרקעות הן בשליטת המדינה. לכן לרוב האנשים מגיע פיצוי מסוג זה -
קיצבה חודשית קבועה מהמדינה. במקום עשרות קיצבאות שונות, שרוב האנשים לא מכירים ולכן לא יכולים לנצל - דיבידנד הניתן לכל יוצא צבא, בזכות ולא בחסד; דיבידנד שאינו נלקח מהאדם כאשר הוא יוצא לעבוד. כל אדם יוכל להשתמש בדיבידנד שלו כדי לסבסד לעצמו את המוצרים
שהוא חושב שהם מוצרי יסוד: מי שרוצה - יקנה לחם שחור; מי שרוצה - יקנה לחם חי; מי שרוצה - יחסוך ויקנה אופה-לחם ויאפה את הלחם שלו בעצמו. יבוטלו כל הוועדות והפקידים, והמשק יחזור להיות חופשי באמת.