עניין קמ"ז

מאת: דוד

אל:

   ואחר שנתפרש כל זה יש לנו לחוש לדברי  הרמב " ם ז " ל במה שכתב בזה העניין בפירוש מסכת אבות בפרק בן זומה ( פ " ד מ " ה ) , לפי שספריו נפלו ביד כל אדם , וילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא . ואם יש מילין להשיב , האמת יראה לנו דרכו , וזכות הראשונים תסייע . כי מהנראה שהוא מפריז על מידותיו , והיטעה כל הגאונים והרבנים ז " ל אשר היו לפניו ובזמנו , ומתוך שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ( לא ברורה לי שרשרת סיבה - מסובב : מתוך שלא קיבלו את דעתו המוטעית כעס ומתוך כך טעה ?)   עד שקראם משוגעים ( לפי תרגום ר ' קפח " פתאים ") אוויל הנביא משוגע איש הרוח . ואם הוא ז " ל עזרו המזל להיות קרוב למלכות ונכבד בדורו מפני רפואתו וחכמתו ולא נצרך ליטול פרס מהקהילות , מה יעשו הרבנים והחכמים אשר לא באו לידי מידה זו , הימותו ברעב , או יתבזו מכבודם , או יפרקו עול התורה מעל צווארם , אין זאת כוונת התורה והמצוות והתלמוד .   

  ( ה " מזל " הזה אשר עזרו , מי הוא ? מן הסתם הכוונה היא - סייעתא דשמיא . אבל אם נציב צמד מלים אלה במקום " המזל " השאלה תשמע מגוחכת : " אם הוא ז " ל היתה לו סיעתא דשמיא ... ולא נצרך ליטול פרס מהקהילות מה יעשו הרבנים והחכמים אשר לא היתה להם סיעתא דשמיא ?". על מי התרעומת ? כנראה שכוונתו להגיד - מה יעשו אלה שלא מצליחים הם בלי ליטול מהקהילות ? בעל שאלה זו מוכרח לצאת מאחת משתי הנחות : או כל הרוצה להשתייך ל " הרבנים והחכמים " צריך לקבל לכך אפשרות בהכרח , או ת " ת - מצוותה כמה שיותר בכל מחיר ובכל תנאי . על ההנחה הראשונה התשובה היא ברורה : "... רשב " ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול " ( ברכות פ ' ב מ ' ח ),  ההנחה השניה - היא למעשה כל הויכוח וכל הדיון - האם לימוד תורה מותר בכל תנאי וכל מחיר או שיש תנאים מגבילים : " עטרה ", " קרדום ", " השתמש בתגא ", " נהנה מד " ת ". קשה למצוא מצווה שאין חשיבות איך ומתי תעשה והעיקר שתעשה . לכולם יש תנאי זמן , אופן , קיניין וסדר העשיה . ערכם בלי או עם תנאים אלה אינו שווה . אין ספק שמזוזה מודפסת יותר זולה , יותר יפה ויותר נגישה לרבים , אך לא יוצאים בה ידי חובה . כאשר מדובר במצווה מדאוריתא , שיקול תועלתי יכול לקבל מקום אחרי שהוגדרה מסגרת המצווה , אבל לא כדי להגדירה .)    

ואתחיל בדבריו . כתב זה לשונו , דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קרדום לחפור בו , כלומר שלא תחשבוהו כלי לחיות בו , וביאר ואמר כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מחיי עולם הבא . והתעוורו בני אדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גוָּם וניטלו בפשוטי דברים שלא יבינום , ואני אפרשם , וקבעו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות , והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחויב וראוי שיעזרו החכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתם אומנותם . וכל זה טעות , ואין בתורה שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל . עד כאן לשונו . והנה , במה שכתב שאין בתורה דבר יאמת אותו וכו ' שכח או עזב ( שכח - מילא , עזב מהו ?) מה שדרשו בו והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו , והישוו אדם חשוב לכהן כמו שכתבתי למעלה .   ( בהתחלה ע ' 2 ראה התייחסות ע ' 3) והנה מצינו בתורה דבר שיאמת אותו , שלא כדברי הרב ז " ל . ( אחרי פרשנות בלבד , והיא לא הכרחית .) ואם תאמר שזה מדרש של אסמכתא הוא , גם האיסור בזה אינו אלא מדרש , ואותי צוה ה ' וגו ' ( דברים ד יד ) מה אני בחינם אף אתם בחינם ( רמב " ם לא מסתמך על מדרש זה כראיה לשיטתו , למה להכניס בפה בר פלוגתא דברים שלא אמר , רק כי נוח לדחותם ?) ועוד , אמרו בפירוש שתלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות מלאכתו , ועשו בזה דרשה מן התורה כמו שכתבתי למעלה ( ראה ע ' 6 התייחסות  שם , רמב " ם לא חלק על חיוב לעזור לכל ישראל בכלל ות " ח במיוחד .) ועוד , לא מצא ר ' אלעזר רפואה לעמי הארץ שיחיו אלא בשיהנו מנכסיהם לתלמידי חכמים , ודרשה זה ממקרא . ( זה חובה לתת לא זכות לדרוש או לבקש . אין ספק שעם הארץ שנתן מעצמו יזכה לרפואתו - גם מבחינת חלקו בעולם הבא גם חזקה על אחד כזה שישאף להעמיק בתורה . עם הארץ שיאלץ לתת ולא יהיה שלם עם זה - מה מגיע לו לעולם הבא ? חזקה עליו שישאר ברמתו ולא ישאף להעמיק בתורה .) ומה יבקש הרב ז " ל יותר אימות בעניין הזה מן התורה . ( אני מניח שהרב יבקש מקור בעל משמעות גורפת , כללית והכרחית , בלתי תלויה בפרשנות , כמו "... כל תורה שאין עמה מלאכה ..." או "... אם דומה דיין לכהן שמחזר על הגרנות - יהרסנה ")      

10 אולי יאמר הרב ז " ל בזה שהציבור הם חייבים בזה , אבל אם נמנעו מזה ולא רצו לעשות כן מעצמם אין לחכמים לתבוע ולשאול חלקם בפיהם ( למעשה זו תמצית דבריו .) ואם זה דעתו ז " ל יש עליו קושיא מההיא דר ' אמי דקדים וזכה בההוא שקא דדינרי , ויקשו עליו מדאמרינן ונתן ולא שיטול מעצמו , ותירצו אדם חשוב שאני כמו שכתבתי למעלה ( ראה ע ' 2) ( כאן משליך רשב " ץ מהקל על החמור : אם יכול " אדם חשוב " לתבוע את המסור לצדקה , יכול הוא לתבוע את שלא נמסר , אך מן הראוי שימסר . וזה לאו דווקא . מה גם שדבריו אלה עומדים בסתירה למעשה עם רבן גמליאל ור ' יהושוע אשר הצניע את מצוקתו ורק כשהתגלתה באקראי , רמז ( לפי פרשנותו ) אך לא דרש דבר בפירוש . ראה 4 )

ועוד , מאחר שחיוב תורה יש בדבר אם העלים יעלימו עם הארץ את עיניהם ממנו למה לא יזהירום ויכריחום , ( אם לדרוש או לבקש שכר מותר אין צורך לעשות את זה בשם תוכחה , אם אסור – אי אפשר להוכיח על חובה " נדב לנו " בלי שזה ישמע " הב לי ". כללי עיון מחייבים קודם להוכיח את ההנחה ורק אחר כך להשתמש בה בתור טיעון לבניית השלב הבא ולא להשתמש בהנחה להוכחת השלב הבא כדי לחזור ולהוכיח אותה על סמך מה שהוכח בעזרתה ) 11 והלא בעניין קימה והידור היו מקפידים החכמים על אותם שלא היו מקיימין אותם כדאמרינן בפרק קמה דקידושין דר ' שמעון ברבי הקפיד על ר ' חייא ועל ר ' ישמעאל ברבי יוסי שלא עמדו מפניו , וגם היו שואלים בפיהם שיקומו מפניהם , ואביי אמר להו לרב משרשיא ורבנן דלא קמו מקמיה ולא רב מובהק אנא . ( כאן רשב " ץ מביא דברי ר ' אחא באותו ענין הרוצה לראותם ימצאם בסוף [1]) ומה לי קימה והידור ומה לי גדול מאחיו , זו תורה וזו תורה .

ואולי יאמר הרב ז " ל דשאני התם דכיון דליכא חסרון כיס ליכא חילול תורה , אבל בדאיכא חסרון כיס איכא חילול תורה , 12 שעמי הארץ מזלזלין לחכמים כשלוקחים מהם ממון . ואין זה דרך המשנה , שהוא תולה הדבר בעטרה וקרדום , לא בכוונת עמי הארץ אם לטובה אם לרעה .( בפתיחת דבריו אומר רשב " ץ הפוך אך לעינינו " כי חובה על כל ישראל לפרנס דרך כבוד לחכמיהם ... כדי שלא יזדלזלו בפני עמי הארץ מפני עוניים " ובהמשך שוב יחזור לאותו טיעון . " אבל אם אתה רואה שהחכם יזדלזל בפני עם הארץ מפני מלאכתו " ראה ע ' 19 דעת עמי הארץ לא חשובה אם זה תומך את הרמב " ם וכן חשובה כשזה תומך את עמדתו . איני צריך להתלבט אם " שכח או עזב " כיון שחזר פעמיים - עזב . רשב " ץ לא צריך לנדב תירוצים לרמב " ם הוא בעצמו מצטט בהמשך דברים מתאימים בדיוק לעניין - " ולא מצינו חכם מן חכמים העניים שהיה מגנה אנשי דורו כשלא היו מעשירים אותם " ( למטה ע ' 13)- מצינו מקרים של אי כבוד לחכמים וראינו שהם מגנים על זה , מצינו חכמים עניים רבים ולא ראינו שהם מגנים על זה . ולבסוף– דעת עם הארץ– זאת סיבה לאסור או להתיר . רשב " ץ משתמש בה להתיר ." אל תעשהו קרדום "– זה איסור , למה " דעת עם הארץ " לא יכול לשמש כאחד מסיבות האיסור הזה ? תשובה לא קבלנו .) ועוד , היה צריך הרב ז " ל לפי זה להודות דדוקה ליטול לעצמו אסור , אבל לחלק לחכמים אחרים דליכא חילול שרי . ( אם כבר דווקא זה הטיעון שרשב " ץ רוצה לנדב אז צריך לעמיד דברים על דיוקם . רשב " ץ מצטט בסמוך דברי רמב " ם מאוד דומים לאשר נידב לו " והיו רואים שהוא חילול ה ' בעיני ההמון מפני שיחשבו שתורה מלאכה מן מלאכות " ( למטה ע ' 14),  רשב " ץ מנדב טיעון - מפני זלות ת " ח בעיני עם הארץ , טיעון מקורי של רמב " ם - מפני זלות תורה בעיני עם הארץ . מה זה משנה ? בין היתר לא " צריך הרב ז " ל לפי זה להודות דדוקה ליטול לעצמו אסור " כי כך או כך תורה מצטיירת כמלאכה .)   וכל אלו הדברים אין להם שורש וענף , ואינם דברים כלל ?

ועוד כתב הרב ז " ל שאנחנו כשנעיין בדברי החכמים ז " ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבלים ממון לישיבות הנכבדות היקרות , ולא לראשי גלויות , ולא לדיינים , ולא למרביצי תורה , ולא לאחד מן גדולים ולא לשאר בני אדם . עד כאן לשונו . וכבר מצינו בכתובות ( קה , א ) שגוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלים שכרן מתרומת הלשכה , וכן מלמדי הלכות קמיצה לכוהנים ( מתרומת הלשכה - לא מבני אדם , לא מבקשים , אלא היו נותנים להם גם אם לא רצו - על משמעות דברים אלה בניתוח דברי כסף משנה   ראה ע ' 24, ע ' 25 וע ' 25*) וההוא שקא דדינרי למה בא בבית המדרש , אלא לבני הישיבה וזכה בו ר ' אמי כדי שיגדל , (" ההוא שקא " נשלח ביזמת השולח הבילתי ידוע , שלא ביקשו ממנו ולא דרשו . ולא ברור כלל אם היתה אפשרות להחזיר לו .) וההוא שיפורא דהוה  מיקרא בי רב יהודה לקבץ ממון אל תלמידים היה כדכתיבנא לעיל . ומה ירצה הרב ז " ל יותר מזה מפורש בתלמוד . ( מפורש - מובן כך בלי פרוש של רשב " ץ ובלי פירושו של ר ' שרירא ובלי צורך להכריע בינו ובין רש " י– זה נקרא מפורש בתלמוד ) ועוד כתב הרב ז " ל , אבל נמצאים בכל דור ודור ובכל קהילות עני בתכלית העוני ועשיר בתכלית העושר , וחלילה לי לומר שהם לא היו גומלי חסדים ונותני צדקה , אבל העני אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים את מקומו זהב ופנינים , אלא שלא היה רוצה , והיה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס ממנה אם בריווח אם בדוחק וכבר ידעת שהלל הזקן הייה חוטב עצים וכו ' וקרנא היה דיין וגו ' 13 ולא מצינו חכם מן חכמים העניים שהיה מגנה אנשי דורו כשלא היו מעשרים אותם , חלילה לה ', אבל הם בעצמם היו חסידים , מאמיני אמת לעצמו , מאמנים בשם ובתורת משה אשר בה יזכו לחיי העולם הבא , ולא היו מתירין לעצמם לבקש ממון בני אדם , 14 והיו רואים שהוא חילול ה ' בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מן מלאכות אשר יחיה בהם האדם ותתבזה בעיניהם , והיה מי שעשה זה דבר ה ' בזה . עד כאן לשונו .

ואין ספק במה שאמר שהיו בחכמי התלמוד הרבה עניים ובעלי מלאכה . אמרו על הלל הזקן פרק אמר להם הממונה ( יומא לה , ב ) שבכל יום היה משתכר בטרפעיקא , חציו נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו . אבל זה לא היה אלא תלמיד שומע מפי שמעיה ואבטליון , 15 אבל אחר שעלה לגדולה לא מצינו . ( לא מצינו אינו ראיה , ואם היינו מוצאים הלא התירוץ מוכן כבר– מידת חסידות היא ולא מתאים לדורות אלו ? 16 כאן בא קטע ארוך בו רשב " ץ מודה שידוע על רבים מחז " ל שהיו בעלי מלאכה , ומביא שמותם עם מקורות שהדבר מוזכר , אני מביא רק רשימת שמות , הרוצה יראה אותה בשלמותה בסוף מאמר שיסומן כ -[2]. ר ' חנינא בן דוסא , שמאי היה בנאי , ושמעון הפקולי , ר ' יוחנן הסנדלר , גדולי התנאים  ר ' מאיר ור ' יהודה ור ' יוסי , רב חנינה ורב אושיא , ר ' אבא בר חנינא , ר ' פפא הוה שתלא , רב ביבי בר אביי , ר ' אחא , הישיעה איש טריא , רב כהנא , קרנא , הונא , אבא חנן , ר ' שמעון בן חלפא ) הוי יודע שבכל זה היו עושים מדרך חסידות , לקיים מה שנאמר יגיע כפיך כי תאכל , והיה אפשר להם לעסוק בתורה ולעשות מלאכתן , אבל אין כל הדורות שוין בזה . וכבר אמרו בפרק כיצד מברכין ( ברכות לה , ב ) בוא וראה מה בין דורות הראשונות לדורות האחרונות , דורות הראשונים עשו תורה קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם , אבל דורות האחרונים עשו תורתן עראי ומלאכתן קבע , לא נתקיים בידם לא זה ולא זה . ואמרו בפרק אין עמדין ( שם לב , ב ) 17 תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת אחר תפילתן , וכי מאחר שתשע שעות לתפילה תורתן ומלאכתן היאך נעשית , מתוך שהיו חסידים תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת . ולפי שדורות הראשונים היה ליבם פתוח כפיתחו של אולם כדאמרינן בפרק כיצד מעברין ( ערובין נג , ב ) 18 ואם מתבטלים מתורתם בשביל מלאכתם היו חוזרים אליה בקלות , לפיכך היו עוסקים במלאכה עראי והייתה מתברכת . וגם היו עוסקים במלאכה קלה כגון תפירה כאבא חנן בפרקא דחסידי , וכיוצא בה כדי שלא יתבטלו מתורתם ללמוד אותה מלאכה . אבל האידנא דשכיח שר שיכחה , ואנו כמלוא נקב מחט סידקית , ואמרינן בתמורה ( יד , ב ) משום הכי נכתבו הלכות משום עת לעשות לה '. ואם יתעסק אדם במלאכה אינו רואה סימן ברכה במשנתו , הילכך מצאו היתר חכמי הזמן להגות יומם ולילה בתורה ולספק מורי הוראות בישראל ולהיות ניזנין מהציבור וזו חסידות גמורה לפי הדורות . ואין נראה לי שיש איסור בדבר חלילה אפילו לדורות הראשונים . ומה שאמרו בפרק ערבי פסחים ( פסחים קיג , א ) פשוט נבילתא בשוקא וקבל אגרה ולא תאמר כהנא רבא אנא , וכן אמרו בפרק יש נוחלין ( ב " ב קי , א ) לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות , כל זה מדרכי החסידות , לפי הדורות . ( רשב " ץ נכנס כאן לבעיה , לאחר שרוב בניינו נשען על השוואה בין כהן גדול לת " ח , דברים - " ולא תאמר כהנא רבא אנא " מחבלים בו חזק . לכן הוא מעביר אותם לדרגת חסידות . על סמך מה ? ככה ! הנהגות אלה מופנות לכלל העם - ת " ח ועמי הארץ כאחד . מעתה יכול מסגר– עם הארץ שלא מצא עבודה אלא שטיפת כלים לפשוט יד - פרנסני . המצפים אנו מעם הארץ שינהג בחסידות ? ציבור כולו ( גוים ויהודים ), למזלינו , לא רואה בזה חסידות אלא הכרח קיום חברתי , אחרת לסדום דמינו .) 19 אבל אם אתה רואה שהחכם יזדלזל בפני עם הארץ מפני מלאכתו , כי יחשבוהו כמוהו כמוהם ולא יהיו דבריו נשמעים , מדרכי החסידות היא שיקבע כל עיתים שאפשר לו לתורה ויתפרנס מהם דרך כבודו וכבוד תורה , ואין בדבר שום חשש בעולם .

( 1. מעניין להשוות : רמב " ם - " מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מן מלאכות אשר יחיה בהם האדם ותתבזה בעיניהם ", רשב " ץ - " שהחכם יזדלזל בפני עם הארץ מפני מלאכתו , כי יחשבוהו כמוהו כמוהם ולא יהיו דבריו נשמעים ". זה דואג לכבוד תורה , וזה לכבוד בני מעמדו .

2.  ( קהלת רבה פרשה ג ד " ה א [ יא ]) " אלו אדם אחר בא והתוכח את ישראל הייתי אומר אדם שאכל ושתה מהן ונהנה מהן מוכיחן אלא משה שכתוב בו ( במדבר ט " ז ) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו ' לזה נאה להוכיחן לישראל ". ( ילקוט שמעוני תורה פרשת דברים רמז תשצה ) " דבר אחר אלו אחר הוכיחם היו אומרים זה מוכיחנו , אלא משה שכתוב בו לא חמור אחד מהם נשאתי לזה נאה להוכיח את ישראל . " - לדעת המדרש דברי משה   נשמעו כי לעולם לא לקח דבר מאיש - ניגוד מוחלת לסברת רשב " ץ . דברים ברוח זה אומר מדרש על שמואל .     $$$$$$$$$$      

 

ירידת הדורות - טיעון שנשמע רבות , גם כסף משנה רומז עליו , בגינו מצדיקים שינוים בסדרי בראשית , אך אף אחד לא שואל מה הסיבה לירידת הדורות ? והלא ברור שלפני הצעת פיתרון הבעיה צריך להבין מה גרם לה ? מי שלא מנסה להבין - לא פיתרון הוא מחפש אלא תירוץ . " אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא : אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים , ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים , ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר , אלא כשאר חמורים ". ( שבת קיב , ב ) היכול להיות שה ' בא דרישות זהות לאדם ולחמור ? אם לא , אנו , החמורים , פטורים מכל המצוות . אם כן , יהיה זה ליחס לה ' עוול . אלא אם כן בידינו הדבר להיות אדם או חמור . אם כך , במקום לבטל יישומים עלינו לשאוף להיות " אדם ". לשאוף לפחות , וה ' יצרף כוונות למעשים . ובכן , מה הסיבה לירידת הדורות ? אותה גמרא שמביא רשב " ץ בפתיחת נושא זה גם משיבה בברור . ראה ע ' 17. " מתוך שהיו חסידים תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת ". רשב " ץ מצטט דברים ולא ראה משמעותם ! חסידותם היא סיבה להצלחתם . והוא רוצה לעקור שארית חסידות זו כדי להשלים העדר ההצלחה . למה דבר דומה ? לאדם שנחתכה רגלו ורופאו המלומד מציע לחתוך גם שנייה לשם איזון , במקום קביים - דמוי אבר מקורי . הלא ההיגיון אומר הפוך ? לטפח ולחזק את שנשאר ? מקור אחר שמביא רשב " ץ לעניין ירידת הדורות , ראה ע ' 18, פיתחו של אולם מול  נקב מחט סידקית , בהמשך גמרא משווה בין לימודם של אנשי יהודה ואנשי הגליל , כאשר ההצלחה נזקפת להנהגות מסוימות של אנשי יהודה . הינו - ירידת הדורות - תופעה הנגרמת על ידי התנהגות מסוימת , אין צורך בתקנות , שינויי סדרי בראשית , צריך ללמוד ולאמץ הנהגות נדרשות , לנסות לפחות . אך נחזור להשוואה המוזרה - " אם ראשונים כבני מלאכים אנו כבני אדם , אם כבני אדם אנו כחמורים ". הבדל בין בני מלאכים לבני אדם  בהעדר יצרים , הבדל בין אדם לחמור בהעדר שכל . דוגמא אחת לא תואמת חברתה . או שמא , ההפך - זה הינו הך - אי ריסון יצרים גורם להעדר שכל ? חמור או אדם שיאכלו יותר טוב לא ידמה זה לאדם ולא זה למלאך , אלא שניהם לחזיר . כך או כך גמרא מצביעה על מידות ומוסר כסוד הצלחה בלימוד . אין זכר לאי אלו סיבות " סוציו - אקונומיות " כעצת רשב " ץ ואחרים . נסים בדברי אליהו הנביא " וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת ויֹּאמֶר רַב עַתָּה ה ' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי " ( מלכים א פ ' יט : ד )      - לוּ הייתי טוב מאבותי קיומי מוצדק . אם לא - לא . קל וחומר גרוע מאבותי . בנו של קל וחומר השלמה אם מצב זה . בן בנו של קל וחומר שימוש במצב זה כנימוק לשינוי בבסיסי הדת .)        

עוד כתב הרב ז " ל , ואמנם היטעו אלו המתגברים לחלוק על האמת ועל הפסוקים הפשוטים והנגלים בלקיחת ממון בני אדם מרצונם או בעל כורחם , המעשים אשר ימצאן מאנשים בעלי מומין בגופותיהם או זקנים באו בימים עד שאי אפשר להם לעשות מלאכה , שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון , ואם לא מה יעשו , הימותו ברעב , זה לא ציותה התורה . ואתה תמצא המעשה אשר הביא המביא ראיה ממנו ( ב " מ פ " ד , ד ) באומרו היתה כאניות סוחר וגו ' ( משלי לא יד ) , בבעל מום שלא היה יכול לעשות מלאכה , אבל עם היכולת לא המציאה אליו התורה דרך . רב יוסף היה נושא עצים וגו ' ( גיטין סז , ב ) עד כאן לשונו . ומה שכתב בלקיחת ממון בני אדם על כורחן הדין עימו , שאין זה דרכם של  תלמידי חכמים שיהיו קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי על כורחן , אבל אין חשש בדבר , ומחוקי החכמים הוא כמו שפירשתי . ולהכריחם על זה היה ראוי גם כן לומר שהתלמיד חכם חייב בזה כדי להדריכם בדרך ישרה , כמו שהוכחתי למעלה בעניין הקימה וההידור . ( ראה ע ' 11, אם אני מבין נכון - " הדין עימו " כוונתו שאין לרדת לנכסיו של אדם ממש , אבל להכריח במיני לחץ אחרים - חובה " כדי להדריכם ". לא שמותר לת " ח להתפרנס מציבור אלא " חייב בזה כדי להדריכם בדרך ישרה " הפך גמור למה שפעם היה חסידות ) ומה שרמז לבעלי מומין למעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון פרק הפועלים ( כתובות פה , א ) היה לו למידרש בקרא דהיתה כאניות סוחר וגו ' מרגניתא ודרש ביה 20 חספא , ואיך אפשר להוציא כל אותו שבח לדבר קל כזה . ( בקרוב למטה נוכל לראות איזה " חספא " ידרוש רשב " ץ מ " כתרה של תורה ") ועוד שאם אין תקוה לחכמי ישראל בעוניים אלא הצדקה , לפי דבריו אין בין עניי עם הארץ לעניי תלמידי חכמים אלא להקדים זה לזה , ואם כן אותו מעשה שהבאתי ממדרש תנחומא הוי חיובתיה ( ראה ע ' 7*. המדרש מספר שיהודים עזרו לת " ח בעת צערו . איך זה מקשה על רמב " ם ?) , ומאי " כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ", אפילו עם הארץ שירד מנכסיו חייבים לפרנסו ולהחיותו דרך כבוד כדאיתא בפרק מציאת האישה בכתובות . ( ולהקדים זה לא מספיק ? " רב לכם בני לוי ") ובסוף דבריו הביא הרב ז " ל שני מעשים מהתלמוד מוכיח מהם שאסור לתלמיד חכם להתפרנס בכבוד תורתו . האחד הוא בפרק קמא דבבא בתרא ( ח א ) רבי פתח אוצרות בשני בצורת , אמר יכנסו בעלי מקרא ובעלי משנה ובעלי תלמוד ועמי הארץ אל יכנסו , דחק יונתן בר עמרם ונכנס . אמר לו רבי פרנסי . אמר לו קרית . לא . שנית . לא אמר לו במה אפרנסך , אמר לו פרנסני ככלב או כעורב , פירנסהו , לבתר דנפיק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פיתי לעם הארץ , אמר לו ר ' שמעון ברבי שמא יונתן בר עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה . בדקו ומצאו כדבריו . אמר רבי יכנסו הכל , רבי  לטעמיה דאמר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ . והשני הוא בפרק קונס ( נדרים סב א ) ר ' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהקפלו רוב המקצועות אכיל אחתיה בשקיה ואמטייה בנהרא , אמר אוי לו לטרפון שזה הורגו שמע ההו גברא שבקיה וערק , אמר רבי אבהו משום רבי חנינה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה , אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה , דאמר רבה בר בר חנה אמר ר ' יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם , קל וחומר , ומה בלשצר שנשתמש בכלי הקודש שנעשו כלי חול , שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה , כיון שפרצום נעשו כחול , נעקר מן העולם , דכתיב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא , המשתמש בכבוד תורה על אחת כמה וכמה . ואמרינן התם דמשום דרבי טרפון עשיר הוה והיה לו לפייסו בדמים . ואסר מכאן הרב ז " ל לקבל פרס מהקהילות ומהיחידים בכבוד תורה . וכן ראיתי בפירוש אבות לרב החסיד ר ' יונה ז " ל בשם ר ' מאיר הלוי , שאין היתר לתלמידי חכמים לקבל ממון מעם הארץ אלא אם כן הוא חולה כר ' אלעזר ברבי שמעון , או אם יש בו סכנת נפשות , דאין בזה יהרג ואל יעבור כדמוכח ההיא דר ' טורפון , או דורון כמו שעושין לעם הארץ נכבד , וההיא דמביא דורון לתלמיד חכם וגו ' בהכי היתא , או לקבל אכסניא כאלישע , או שיטיל לו מלאי לכיסו ושימכור סחורתו קודם לכל אדם , אבל בעניין אסור להשתמש בכיתרה של תורה כלל כדמוכחי הני תרי עובדי . וזאת היא הסכמתם של המפרשים הללו ז " ל . ואני אומר לעניות דעתי אחר בקשת המחילה שאין שני המעשים האלו שוים בענינם . ותמה על עצמך , איך אפשר שרבי יתן מקום לתלמידיו שישתמשו בכיתרה של תורה ,  ואף על גב דשני בצורת היו ואינו אסור שאין בדבר יהרג ואל יעבור , אבל מכל מקום אם יש בדבר משום משתמש בכיתרה של תורה היו שם תלמידים דוחקים עצמם הרבה ומסגפים את עצמם כדי שלא יבואו לידי כך , ואיך היה רוצה זה רבי שיתפרנסו התלמידים בדוחק . על כן אני אומר שיש בזה שני דברים , האחד הנאה בכבוד תורה ושני השתמשות בכיתרה של תורה . וההנאה בכבוד התורה אינו בחומר זה שיהא נעקר מן העולם כמו ההשתמשות בכיתרה , אלא הוא  היתר גמור אלא שמדרכי החסידות יש נמנעין מזה , וזהו מעשה של יונתן בן עמרם , ומפני שאין איסור בדבר אמר רבי יכנסו בעלי מקרא , בעלי משנה , בעלי תלמוד . לא מפני שיש איסור בדבר חלילה נמנע אלא מפני חסידות , כמו שאמר רבי שמעון ברבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה . הא כולי עלמא הם רוצים ליהנות בכבוד תורה , ולאו דווקא בשני בצורת דהא סתמא קאמר . ( 21 הסיפור מסתיים כך : " אמר רבי יכנסו הכל , רבי  לטעמיה דאמר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ ." מה קרה שרבי שינה את דעתו וביטל בוחן סף , למרות חומרה שראה בפרנסת עמי הארץ ? אלא בעקבות מעשה של יונתן בן עמרם הבחין בצדק שבדברי רשב " ץ " אבל מכל מקום אם יש בדבר משום משתמש בכיתרה של תורה היו שם תלמידים דוחקים עצמם הרבה ומסגפים את עצמם כדי שלא יבואו לידי כך , ואיך היה רוצה זה רבי שיתפרנסו התלמידים בדוחק ." אכן לא רוצה בזה רבי וביטל בוחן סף , ונאלץ לפרנס עמי הארץ ומלבד שלא להעמיד בניסיון תלמידי חכמים , הרי לא בשביל יונתן בן עמרם לבדו , שכבר קיבל , עשה כך .)

ומעשה דרבי טרפון הוא ההשתמשות בכיתרה של תורה , וזה בודאי איסור גמור כמו שאפרש . והלשון מסייעני , דהתם אמרינן שאינו רוצה ליהנות בכבוד התורה . והכא אמרינו אוי לי שנשתמשתי בכיתרה של תורה , והרי זה מפורש . ועניין ההשתמשות בכיתרה של תורה שהוא אסור הוא על שני פנים . האחד . מי שעוסק בתורה שלא לשמה , ותחילת התעסקותו בה לא היה אלא כדי לעשות ממנה אומנות לחיות , והרי זה משתמש בכיתרה של תורה לצורכו לא לצורכה ( כמו בנו של ר ' נהוראי לפי פרשנותו ראה ע ' 9) והרי הוא עשה כתר קודש תשמיש של חול , ולא הפריש בינו ובין קרדום שהוא משתמש בו , ועל זה אין לו שכר בתלמודו לעולם הבא שהרי לא נתכווין אליו , וגם נעקר מן העלם הזה ונענש על שעשה כלי הקודש תשמיש של חול . והיינו דתניא התם בפרק קונס ( נדרים סב א ) לאהבה את ה ' אלקיך לשמוע בקולו , שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם , אשנה שיקראוני רבי , אשנה שאהיה זקן ויושב בישיבה , אלא לומד מאהבה וסוף הכבוד לבוא , שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח ליבך , ואומר קשרם על לבך תמיד , ואמר דרכיה דרכי נועם וגו ' ואומר עץ חיים היא וגו ', ר ' אלעזר בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלן דבר בהם לשם שמים ואל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות עודר בו . קל וחומר ומה בלשצר וכו '. וזה גם כן לשון המשנה ששנינו באבות , ר ' צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם , וכן היה הלל אומר ודישתמש בתגה חלף , הא למדת כל הניאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם .

אבל אם אחר שזכה לכיתרה של תורה הוא מתכבד ומתגדל בה אין זה בכלל משתמש בכיתרה של תורה , אבל הוא משתמש לכיתרה של תורה , שהרי אמרו וסוף הכבוד לבוא , לא אמרו על מנת שלא תיטול כבוד . והרי העטרה והקרדום שוים בעניין זה , וכמו שמותר להתכבד בעטרה של תורה אחר שזכה לה , ובני אדם גם כן חייבין לכבדו בשביל אותה עטרה דכתיב מפני שיבה תקום וגו '. ואינו אסור לחכם ליטול אותו כבוד , כך הוא לעניין הקרדום , שאם זכה לתורה בני אדם חייבין לגדלו משלהם בשבילה ולעשות מלאכתו ולמיטרח בריפתיה , ולו אינו אסור ליטול . וכן מה שאמר הלל דישתמש בתגה חלף אינו אלא המשתמש בתלמיד חכם שאינו תלמידו . (" ואיך אפשר להוציא כל אותו שבח לדבר קל כזה " ראה ע ' 20) שהוא עשה תורת אותו חכם כלי חול לתשמישו , וכדאמרינן במגילה פרק בני העיר לא לישתמש איניש במאן דתני וגו ' ומייתי עלה ההיא דהלל . שזהו תשמיש של חול בכבוד תורתו של חבירו . וסימן לדבר תג " א ראשי תיבות של תלמיד גברא אחרינא . ( אין ספק שזה דרש חמוד , אך לומר שזה כל משמעותו ? ראה ע ' 20) וכן מה ששנינו כל הניאות מדברי תורה וכו ' רצה לומר המשתמש בתורה לצורכו שלא לצורכה . ( כאן רשב " ץ מסביר משמעות המונח ניאות הרוצה לעיין יראה בסוף [3]) אבל מי שהו גדול בתורה אם נוטל פרס בכבוד תורתו אין זה בכלל משתמש בכיתרה של תורה כמו שחשב הרב ז " ל , כמו שלא היה משתמש בכיתרה של תורה אביי כשאמר לחכמים כשלא עמדו לפניו ולא רב מובהק אנא , שהרי העטרה והקרדום שנאם התנא שוים , ואינן אסורים אלא שלא יהא תחילת תשמישו לפני החכמים לשם זה , אבל אם זכה בהם לשמם על זה אמרו וסוף הכבוד לבוא , וזהו כבודה של תורה . זהו אחד משני פנים האמורים בהשתמשות בכיתרה של תורה . ( המבנה שיצר רשב " ץ מיוסד על שלוש הנחות : א . הבטחה - " סוף הכבוד לבוא " פירושה  בשלב כלשהו מותר לדרוש כבוד לעצמו . ב . דרישת כבוד ודרישת כסף שווים . ג . המושג " שימוש בכתרה של תורה " מורכב משניים . מספיק שאחת מופרכת וכל המבנה נופל או לפחות לא מוכיח את אשר רשב " ץ התכוון . אך ניתן לראות ששלושתן מופרכות ." סוף כבוד לבוא " הבטחה ולא רשות לדרוש . מהעדר ההוראה אי אפשר ללמוד קיום הופכה . נכון , לא כתוב " על מנת שלא תיטול ", אך גם לא כתוב " סוף כבוד לבוא ותטלהו ". כמו שהוא לא מבחין בין החובה לתת לבין הזכות לדרוש הוא לא מבחין בין הבטחת כבוד ודרישת כבוד . " אל תעשם עטרה "- אין שום צד להניח שהאיסור הוא בכוונת המעשה , ולא בתוצאת המעשה - תורה נהיית לעטרה . העניין כולו נלמד כקל וחומר מבלשצר , הבה ניקח תוצאה סופית של רשב " ץ וננסה למצוא יחס של קל וחומר עם המעשה של בלשצר . ( ויקרא ב , יא ) " כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ "- הרי דבש ושאור נשנים יחד כמו קרדום ועטרה ואין דינם שווה . בן חייב בכבוד האב , אך אינו חייב לפרנסו אלא ההפך . כל אחד מסוגל לכבד אך לא כל אחד מסוגל לפרנס . עצם היות דברים מובאים בצמד לא מחיב שהם שווים בכל בטוייהם . אם המושג " עטרה " מפוצל לשנים אי אפשר להתעקש על יחודו עם " קרדום ". כל אחד שעשה מצווה ויש לו הנאה מזה , לא יכול להימלט מחשד שלשם הנאה הוא עושה , מסיבה זו בוטלה למעשה מצוות ייבום , כאשר יש זלזול בת " ח יש חילול ה ' ודאי , כשת " ח דורש כבוד , יש חשד שהוא עושה את זה למען עצמו בלבד - גם זה חילול ה '. שמא וודאי ודאי ברי . לכן , במקרה זה , הוא חייב  לדרוש כבוד . ואין זה המצב עם כסף . אם זה נכון שכל ההבדל הוא בכוונה ההתחלתית , אזי הבא להוציא מחברו עליו הראיה - תוכיח לי שבתחילת לימודך התכוונת לשמה ואתן לך .) והשני , הוא מי שפורע חובו או מסלק תביעות מעליו בכתרה של תורה , ולא חיוב שהטילה בו התורה שיפטרו בני אדם לחכמים מתביעותיהם , והוא רוצה לפטור עצמו מתביעה בכבודה של תורה , הרי זילזל בכבודה של תורה ופרע בה חובו או סילק תביעות שכנגדו מעליו בה . וזהו עניין ר ' טרפון , שאותו איש שחשב שגנב לו הפירות סילק תביעתו מעליו כשאמר אוי לו לטרפון שזה הורגו שכששמע כך עזבו , והרי ר ' טרפון נשתמש בכתרה של תורתו בסילוק תביעה זו מעליו . ואפילו הכי אמרינן התם שאלמלא שר ' טרפון היה עשיר גדול היה מותר , דאמר רבא שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה שנאמר ועבדך ירא את ה ' מנעוריו . וכן נמי אם רוצה לסלק מעליו חיוב שהתורה פטרתו ממנו מפני כבוד תורתו כמו המיסים והארנוניות מותר . וזהו מה שנראה לי בפירוש עניין זה , ודברים מפורשים   הם , נתגלו לי בזכותם של הראשונים ז " ל שנהגו בזה היתר בעצמם . ( או ש " דברים מפורשים " או שהם " נתגלו ". הנחה שלישית זו מבוססת רק על הכרח קיומה להשקפת רשב " ץ . הצורך היחידי לקיומה הוא התאמת מעשה ר ' טרפון לסברתו . הוא לא טורח להביא לה ראיה ממקור אחר . המקור הוא הראיה והיא המסקנה . שוב אנו רואים הנחה שמוכיחה את עצמה . אם כך הוא הסבר המעשה , הרי סברתי נכונה , אם סברתי נכונה הרי זה ההסבר האמיתי של המעשה . אני שוב מציע לנסות ולחבר את החלק השני הזה למקורו ממנו הושג ביחס של קל וחומר - למעשה בלשצר .)