תגובת כותב המאמר

מאת: ניצן מאתר חופש

אל:

1. מי שכתב את זה התכוון לא למתוח ביקורת על התורה, אלא על אקט ההסתמכות על הכתוב בה באופן עיוור. הוא מבקר נסיונות של אנשים שאינם מכירים את הטקסט התורני לעשות בו שימוש סלקטיבי על פי בחירתם - דרך שנהוגה בציבורים האמריקאיים אליהם מופנה הביקורת (וגם בלא מעט ציבורים אחרים).

2. למעט שבע מצוות בני-נוח (שכוללות לפי זכרוני איסור על משכב זכר), הרי שעל פי ההלכה היהודית האורתודוקסית ממילא כל הכתוב בתורה אינו מחייב את שאינם יהודים, וזה כולל את רוב הדברים המופיעים במאמר. כמובן שעל פי הלכות שנוצרו בדתות אחרות אין הדבר בדיוק כך.

3. התירוצים המובאים בתגובה שלהלן מהווים במקרים רבים סוג של התחמקות. ברור שאם טקסט דן במקרים בהם ניתן למכור את בתך לאמה, הרי שאינו דן בדברים באופן תיאורטי בלבד (וממילא היה מנהג זה מקובל בתקופות עתיקות). הנסיון להציג את הדברים כאילו נועדו רחמנא ליצלן לקדם את זכויות הפרט מתאים אולי לתקופות בהן הם נכתבו (כמו גם העונשים העתיקים על הומו-סקסואליות וכיו"ב) ולא לתקופתנו אנו, ולכך בדיוק מתכוונת הסאטירה האמורה.

4. הנה מה מותר ואסור לעדות בזמן "נידה" (איזו מילה לא מוצלחת): "לא ישבו קרוב זה לזה, במושב אחד, באופן שיגעו האחד בשני. לא יגעו אחד בשני באמצעות חפץ כלשהו, לא יושיטו חפץ מיד ליד ואף לא יזרקוהו זה לזה. לא ישבו על ספה קפיצית ועל כל מושב אחר בו ניתן להרגיש את תנודות בן הזוג ... האשה לא תציע את מטת הבעל בנוכחותו ... בשעת האוכל יניחו על השולחן ביניהם סימן הכר מוסכם ..." (מתוך המדריך "נישואין של אושר" בהוצאת המרכז הארצי למען טהרת המשפחה, תקופתנו אנו).

5. לטומאה מסוגים שונים יש משמעות (הילכתית) במקומות שונים, החל מבתי קברות וכלה בקירבתן של נשים נידות (אשר דוחה אפילו שכינה על פי ר' עובדיה יוסף).

6. הרוב המכריע של פולחני היום-יום היהודיים אינו נובע כלל מהתורה אלא מספרות מאוחרת יותר (תלמוד, רמב"ם, שולחן-ערוך ועוד). למעשה חלקן של ההלכות המאוחרות יותר סותרות ("עוקרות") בעצמן את הכתוב בתורה.

7. המאמר המקורי (המתורגם) אינו מכיל הלכות ופסיקות רבות בנות ימינו אשר זכאיות למנה גדולה יותר של ביקורת, החל באיסור לקרוע נייר טואלט בשבת, דרך האיסור על כהן לטוס מעל בית קברות, וכלה באיסור לחקור את ההיסטוריה המציאותית של הטקסט התורני ובאיסור להשתמש באינטרנט כדי להגיב על המאמר.