אחת הטענות נגד רעיונות חדשים לגבי פירושים חדשים לתורה היא, שהפירושים
החדשים מנוגדים לתורה שבעל-פה. כדי לבחון טענות מסוג זה, יש להבין מהי
התורה שבעל-פה?
שתי תורות ניתנו למשה מפי ה' בסיני - תורה שבכתב, ופירושה שהוא התורה שבעל-פה. התורה השניה לא נכתבה אף-פעם בצורה מסודרת, אלא הועברה מרב לתלמידיו בחלקים קטנים שנקראו "משניות". לאחר כמה אלפי שנים כתב ר' יהודה הנשיא חלק מהמשניות, בחיבורו הגדול שנקרא "משנה"; משניות אחרות, או גרסאות אחרות של אותן משניות, נכתבו לאחר מכן בחיבור אחר שנקרא "תוספתא" (משניות אלו נקראות "ברייתות"). המשניות נתפרשו לאחר מכן ב"גמרא". כל החיבורים האלה יחד (המשניות, הברייתות, והגמרא שמפרשת אותן) נקראים "תלמוד".
מכאן ניתן להבין, שהמושג "תלמוד" אינו זהה למושג "תורה שבעל-פה":
לכן, כשבאים להסיק מסקנות מתוך התלמוד, צריך לבדוק היטב, מה באמת התורה שבעל-פה שניתנה מפי ה', ומה התוספות האנושיות.