פירוש שד"ל על בראשית פרק יח

קוד: שד"ל בראשית יח בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק יח '

[א] וירא אליו ה': ע"י מלאכיו, וכמו שמפרש והולך (רשב"ם ונתיבות השלום). כחם היום: בעת הצהרים, כמו ויבאו כחם היום אל בית איש בשת, והוא שוכב את משכב הצהרים (ש"ב ד' ה'), והקדים זה, כי לכך עיכב אברהם את המלאכים, מפני שהיתה שעת סעודה וגם ההליכה בדרך היתה כבדה בעבור רוב התום.

[ב] ניצבים עליו: עמדו להם נוכח פתח אהלו.

[ג] אדני: לגדול שבהם אמר, והוא שפגע בו ראשון, שהיה הולך לפני חבריו; ואמר אדוני בחירק, אמנם עשו אותו קודש (שבועות ל"ה ע"ב), כי סוף הענין הוכיח שהיה מלאך ה' והיה מדבר בשם שולחו. והכותים הגיהו: אם נא מצאתי חן בעיניכם אל נא תעברו מעל עבדכם.

[ד] תחת העץ: להיות צל עליכם ובתוך כך אקחה פת לחם.

[ה] פת: מן פתות אותה פתים (ויקרא ב' ו') חתיכת לחם; וכל זה כדרך הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה (בבא מציעא פ"ז ע"א) וסעדו לבכם: האסטומכא, כי כל חלל הגוף ייקרא לב; ואולי לבב נגזר מן בב שענינו חלל,

וממנו בבא שהוא הפתח, וממנו בבת עין, וממנו נבוב, וממנו ביב בלשון חכמים. כי על כן עברתם: כמו כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י"ט ח'), כי על כן ראיתי פניך (שם ל"ג י').

[ו] שלש סאים: לא כולם לאכול מיד, אלא שיקחו להם לדרכם לצידה. עוגות: חררות דקות כמנהג הערבים עד היום (ואופים אותן משני הצדדים). ושורש עוגה הוא עוג, כי הגי"מל רפה, ועוג ענין עגול, כשורש חוג, וכן בלשון חכמים (תענית כ"ג ע"א) עוגה ועמד בתוכה.

[ז] רך: בשנים. וטוב: יפה. וימהר: אברהם על ידי צווי לנער.

[ח] ויקח חמאה: לא הוצרך לפרש שהביא הלחם, אלא התוספת שלא אמר להם הוצרך לומר שהביא (רשב"ם). חמאה: שומן החלב שקולטים מעל פניו (רש"י) והסכימו עם רש"י חכמי האומות האחרונים, וכן נראה ממה שכתוב מים שאל חלב נתנה וגו' הקריבה חמאה (שופטים ה' כ"ה) נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ' י"ז), ברחוץ הליכי בחמה (שם כ"ט ו').

[ט] הנה באהל: נ"ל מפני שאין לה בנים והיא בושה, כטעם עקרת הבית (תהלים קי"ג ט') העקרה היושבת בביתה ולא תראה החוצה מפגי הבושה. בי אמנם הם לא באו אליו כמלאכים שלוחים לבשרו, ומה להם לבשרו, שתלד לו בן? אלא מה שאמר להם שהיא באהל, נתן להם מקום לבשר אותו שלא תהיה כל ימיה עקרת הבית, אבל עוד מעט תלד לו בן. אבל מאין היה לעוברי דרך לידע שהיה שמה שרה? אולי שמעו אברהם מזכיר שמה.

[י] כעת חיה: נמצאה המליצה הזאת גם למטה פסוק י"ד, וכן במלכים (ב' ד' ט"ז) למועד הזה כעת היה את חבקת בן, ובפסוק שאחריו ותהר האשה ותלד בן למוצר הזה כעת חיה; ולא אדע עיקר המליצה ופירושה בדיוק, בדרך שתתישב בכל המקומות אשר מצאנוה, ואין ספק כי הכוונה כמו בשנה האחרת; ואולי ענינה כדעת אחדים, כשתחיה ותתחדש הצת הזאת, וכן כה לחי (שמואל א' כ"ה ו') אולי ענינו ככה תהיו שמחים לזמן המתחדש, כלומר לשנה הבאה, ואולי כן היא ג"כ דעת רד"ק בשורש חיה. והוא אחריו: הפתח היה אחרי המלאך (רש"י).

[יא] ארח כנשים: המנהג הידוע כמו שיש לשאר נשים, ולמטה (ל"א ל"ה), הוא נקרא דרך, נשים.

[ יב ] עדנה: אין ענינו תאוות בשרים, כמו שתירגם רמבמ"ן ואחריו י' ש' ריגיו, אבל הכוונה שישוב הבשר רך וענוג.

[ יג ] ויאמר ה': נקרא השליח בשם שולחו, וכאן קרא את המלאך בשם זה, כי רק עתה יוודע לקורא שהיה מלאך ה' שהיה יודע הנסתרות, אבל שרה לא הבינה שהוא מלאך, כי כבר אפשר שיאמר זה דרך השערה בעלמא, ואם לא כן לא היתה מכחשת. האף אמנם: אמנם ננקד בשלוש נקודות בהתרבות המילה, האמנם (במדבר כ"ב ל"ז; מ"א ח' כ"ז; תהלים נ"ח ב', דברי הימים ב' ו' י"ח) וכן כאן האף אמנם שתי מילים שאינן אלא כתיבה אחת.

[יד] למועד: לזמן המיועד שקבעתי לך ופירש ואמר כעת חיה.

[ טו ] ותכחש שרה: ממקום שהיתה על פתח האהל ענתה לדברי המלאך, והוא ממקום שהיה ענה: לא כי צחקת. ותכחש: שורש זה מורה אמירת "לא" על מה שהוא הן או שאתרים אומרים שהוא הן. לא כי צחקת: רוב "כי" שאחר לא מתפרשים אלא (רשב"ם ולפניו מנחם בן סרוק).

[ טז ] לשלחם: היה הולך עמהם מעט להיפרד מהם דרך כבוד כנהוג להראות שחברתם הביבה לו, ואין   הכוונה   ללוותם ממש.

[ יז ] וה ' אמר: מקרא זה ושנים שאחריו אינם דברי המלאך לאברהם (כדעת רשב"ם ונתיבות השלום בפסוק הקורם), אך הכתוב מגיד מה שאמר האל קודם לכן בינו לבין עצמו, כלו' מגיד מהשבת האל (כדעת רמב"ן), וזה כהקדמה למה שהוא בא לומר שהמלאך אמר לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו ', כלו' ה' מאהבתו את אברהם לא רצה לכסות ממנו מה שהיה בלבו לעשות, על כל ציוה למלאך שיאמר לו זעקת סדום וגו' הדבור והמעשה נעשים על ידי שליח, אבל המחשבה והרצון אינם על ידי שליח. וה ' אמר: קודם לכן, כמו שפירש רש"י על "והאדם ידע" (למעלה ד' א'). המכסה אני מאברהם: הרי זה דרך חיבה וכבוד, כאדם המגיד   לאוהבו מה   שבלבו   לעשות ונותן לו   מקום לחוות דעו אף הוא.

[ יח ] ואברהם היו יהיה: והלא כבר גזרתי עליו גדולה וכבוד גדול, וראוי לי שאתנהג עמו דרך חיבה וכבוד.

[ יט ] כי ידעתיו למען אשר יצוה: כי לכך בחרתי בו כדי שיצוה וכו ' באופן שיצוה וכו ' באופן שישמרו דרך ה' וכו ', כי לא בחר ה' באברהם בעבור אברהם לבד, אלא כדי שיהיה אב לעם קדוש (דון יצחק), ובחירת העם ג"כ לא היתה בעבור עצמם, אלא בעבור המין האנושי כולו. ידעתיו: ענק בהירה והפרשה דרך חיבה, כמו רק אתכם ידעתי מכל משפתות האדמה (עמוס ב ב'). ואמנם אם תפרש ( כאנקלוס ורמבמ"ן) ידעתיו שיצוה, או (כרש"י) ידעתיו בעבור שיצוה, אין "למען" מתישב יפה, כי אין "למען" אלא להוראת התכלית (כדי שיצוה), או להורות המסבב (באופן שיצוה, שעל ידי כן יצוה). והנה "למען" הראשון הוא ההוראה הראשונה והשני על ההוראה השניה, שעל ידי שישמרו דרך ה' אוכל להביא על אברהם את אשר דיברתי עליו ויתקיים רצוני שאברהם יהיה לגוי גדול וכו ' והנה המקרא הזה כולו תוספת ביאור אל הקודם, להיות למוסר לבני ישראל למען ידעו כי מה שאמר שאברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' אינו אלא בתנאי שישמרו בניו דרך ה', כי אז יביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו לא בזולת זה, ויזכרו תמיד כי קיום הבטחות ה' לאברהם כולו תלוי במעשיהם (אברהם מיינסטער). דרך ה' לעשות צדקה ומשפט: כמו שאמר ירמיה (ט' כ"ג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי. דרך ה' למעז הביא ה': לשון נסתר על דרך (שמות כ"ד א') ואל משה אמר עלה אל ה'. לעשות צדקה ומשפט: צדקה היא להטיב לזולתנו, ומשפט הוא שלא לעשות עוול לשום אדם (כי כמה פעמים אדם עושה צדקה עם קצת, ועושק וחומס את אחרים) ואין צורך לדחוק ולפרש כמו שפירשתי ב"בכורי העתים" לשנת תר"ו עמוד ח' שאם יהיה אדם שופט אז יעשה גם משפט להציל עשוק מיד עושקו וכו '.

[כ] ויאמר ה': אחד מן המלאכים

[ כא ] ארדה נא ואראה: אמר לו כך להודיעו שעדיין לא נגזרה גזרה, כדי לפתוח לו פתח שיתפלל עליהם, וכל זה דרך חיבה וכבוד מהאל על אברהם, וגם (כדעת תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו) להודיע מידת רחמיו, שאם היו בהם עשרה צדיקים היה נושא לכל המקום בעבורם. הכצעקתה: אי אפשר לפרש אם כצעקתה עשו, אעשה בהם כלה, כי לא תבוא הה"א להורות על תנאי (עיין מה שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ט עמוד צ"ד וצ"ה); ומה שהביא רש"י ראיה מן הטעם שבין עשו לכלה, איננו ראיה, שהרי אף אם היה זה לגרמיה, לא היה אלא הפחות שבמפסיקים, ואיך יהיה כוחו גדול מכוח הטפחא? וכל שכן שאין זה מונח לגרמיה, כי אין אחריו מונח אחר, ואינו אלא פסק, שאין לו שום כוח בענין נתוח המאמרים, אבל הונח להורות הפסקה בקריאה, לסיבות פרטיות, אשר אין בהן כוח לתת מקום לטעם מפסיק, כגון פגישת שתי אותיות שוות (להגדיל למעלה, דברי הימים א כ"ה ה'), או מילות דומות (אברהם אברהם למטה כ"ב י"ח, קדוש קדוש ישעיה ו' ג, והמול ימול למעלה י"ז י"ג), ופגישת שמות הקודש עם מילות חול בלא מפסיק ביניהם, ובאלה יבוא פסק להבדיל בין הקודש ובין החול (ויקרא אלהים לאור יום למעלה א' ה', וינגע ה' את פרעה למעלה י"ב י"ז); או ליתן ריוח בין שתי מילות, שמליצתן קצרה וצריך להבין דבר מה בין זו לזו, או שאחת מהן מקבלת שני פירושים, ועל ידי ההפסקה ירוחק אחד מהם, כגון הבכור נדב (במדבר ג' ב'), שענינו הבכור היה נדב, או הוא נדב, או שמו נדב, וכן באש לילה (דברים א' ל"ג), שענינו באש בלילה; וכן כאן עשו כלה, הכוונה עשו בהחלט ובא הפסק ליתן ריוח בין שתי המילות, שלא יובן שכלה הוא היה המושא, על דרך כי אעשה כלה בכל הגוים (ירמיה מ"ו כ"ה), אבל יובן שהוא תואר הפועל (על דרך באש לילה), כמו כלה גרש יגרש אתכם מזה (שמות י"א א'), וזה קרוב לפירוש ספורנו, ולא כפירושו ממש, כי הוא פירש עשו כולם, שאין ביניהם מוחה, וקרובים לזה דברי ראב"ע, ולפי זה לא היה מקום לאברהם שישאל, האף תספה צדיק עם רשע, כי איך ייתכן שיכרית צדיק עם רשע אחר שכבר גזר לבדוק אם כולם חטאו? ואם לא אדעה: אראה אם עשו בהחלט כמו הצעקה שבאה אלי, ואם לא עשו כך בהחלט אז אדע מה אעשה (רש"י); ובזה נרמז שאם עשו כצעקתה כבר הוא יודע מה יעשה, כי כבר גמר בלבו להכריתם. והנה עומק כוונת הכתוב אינו אלא כדברי רש"י, אם עשו כצעקתה אעשה בהם כלה, אלה שלפי דעתי הגזרה איננה מפורשת רק נרמזת, ושיעור הכתוב כך הוא: ארדה נא ואראה אם עשו בהחלט ככל מה שהעולם צועקים עליהם (ואז אעשה בהם כלה), ואם לא עשו כך בהחלט, אז אדע מה אעשה להם.

[ כב ] ויפנו משם האנשים: שנים מהם. ואברהם עורנו עומר לפני ה': במסורה ובמדרשים (לא בתלמוד) הזכירו פסוק זה בכלל י"ח מלין תיקון סופרים, וזה לשון בראשית רבא (פרשה מ"ט י"ב) אמר ר' סימון תיקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם. אמנם (כדברי הראב"ע) אין לנו צורך לתיקון סופרים, כי הנה המלאך השלישי היה גם הוא הולך לדרכו אחר שסיים דבריו לאברהם, אלא שאברהם ניגש אליו והתפלל, על כן נתעכב המלאך אצלו, ואמנם סיבת התעכבו היתה, כי אברהם לא חזר לאחוריו, אלא עמד וניגש אליו ודיבר דבריו.

[כד] האף תספה: היה קשה לי למה לא בא הזקף על תספה, שהרי "למען חמשים הצדיקים" הוא דבק עם "ולא תשא למקום" ולא עם "האף תספה"; ויפה השיב תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו כי לכך לא הפסיקו האף תספה בזקף, כי ה"א התמיהה שבמילת האף היא מושכת אחרת עמה במילות ולא תשא למקום, והנה מילות ולא תשא למקום דבקות בהכרח עם האף תספה, ואם היה תספה בזקף, היה מאמר ולא תשא למקום בניחותא ולא בתמיהה, והיה חרוף וגדוף.

[ כו ] אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום: לכל הכרכים, ולפי שסדום היתה מטרופולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב (רש"י), כלו' שהיה צריך שיהיו חמישים צדיקים בתוך עיר סדום ממש, ולא יספיק, אם יהיו עשרה צדיקים בכל אחד מחמשת הכרכים; וטעם הדבר' כי ארבעה הכרכים היו נמשכים אחרי החוקים והמשפטים הנוהגים במטרופולין שלהם, ומסדום יצאה הנבלה בכל הכיכר, כי אנשי סדום התקינו להרחיק האורחים מביניהם (עיין פירושי למטה י"ט ה' ט'), ומהם ראו וכן עשו יושבי שאר הערים. והנה לכד נשלקו המלאכים לסדום לנסות יושביה, בדי שאם היו ביניהם צדיקים ישתדלו להציל האורחים, או לפחות ישבו בבתיהם ולא יצאו החוצה לראות הנבלה הנעשית להם; וזה טעם ארדה נא ואראה וכו ' כי ע"י שליחת המלאכים עשה הקב"ה הנסיון שאמר לאברהם שהוא רוצה לעשות. והנה אברהם התפלל שיסלח ה' לכל הכיכר, אם יימצאו בסדום חמישים צדיקים או מ' או ל' או די או עשרה, כי גם עשרה הם עדה ואולי יוכלו להניא את לב אנשי העיר מעשות התועבה ואולי יצליחו לבטל החוק הרע שחקקו להם, אבל בפחות מעשרה רחוק הוא שיהיה כוח בידם למשוך אליהם כל אנשי העיר, אבל מה שכתב רש"י (פסוק כ"ט) שאם יהיו מ' יצילו ארבעה כרכים, ואם ל' יצילו ג' כרכים, ואם ך' הם יצילו שנים, ואם עשרה הם יצילו אחד, הוא רחוק מאד, וכבר דחה אותו הרמב"ן בטענות נכוחות, וסיים: ולא ידעתי מי הכניסו לרב במה שאמר.

[ כז ] הואלתי: נ"ל הוראת לשון הואיל המשכת פעולה, וכן ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב' כ"א) אחר שבא אצלו המשיך ישיבתו בביתו, וכן ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (יהושע ז' ז') הלואי נתעכבנו שם, וכן ויואל הכנעני לשבת בארץ (שם י"ז י"ב ושופטים א' כ"ז), ויואל האמרי לשבת בהר חרס (שופטים א' ל"ה) המשיך ישיבתו שם, וכן ויואל הלוי לשבת את האיש (שם י"ז י"א), וכן הואל נא ולין (שם י"ט ו'), וכן ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ועתה הואל וברך את בית עבדך (שמואל ב' ז' כ"ח כ"ט) המשך ברכתך על ביתי, וכן הואל קח ככרים (מלכים ב' ה' כ"ג) אחר ששאלת ככר כסף המשך לקיחתך וקח שני ככרים, וכן הואל נא ולך את עבדיך (שם ו' ג') אחר שהתרת לנו ללכת המשך חסדך אתנו ולך גם אתה עמנו, וכן ויואל אלוה וידכאני (איוב ו' ט') ימשיך הייסורים עלי עד שימיתני, ומכאן מילת   הואיל שבלשון חכמים, היא מורה על דבר הנמשך מן הקודם. אבל ויאל ללכת כי לא נסה (שמואל א' י"ז מ') הוא טעות סופר, וצריך לומר וילא, לא היה   יכול ללכת כי לא ניסה וכמו שמפרש מיד: ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי.